שבוע תנודתי נוסף עובר בציפייה לגזירות המכסים, והנה השני באפריל סוף סוף מגיע. ביום רביעי השבוע סוף סוף זה יקרה וטראמפ (כנראה?) יכריז על מכסי התגמול על שותפות הסחר של ארצות הברית. לפני שבוע ההערכה הייתה שהוא ילך על גירסה מצומצמת ומקלה יותר והשווקים הגיבו בעליות.

בסוף השבוע התחלף הטון ועכשיו ההערכה הרווחת היא שהמכסים דווקא יהיו רחבים וכוללים, אולי אפילו על כל שותפות הסחר של ארצות הברית, והשווקים חזרו לירידות. האמת שאף אחד לא יודע, אולי אפילו לא היועצים הקרובים לטראמפ, וגם הם עצמם נשמעים לפעמים מבולבלים, ואולי אפילו טראמפ עצמו טרם החליט באמת מה לעשות. 

יום רביעי יגיע והגזרה תנחת ונדע עם מה אנחנו מתמודדים, אך החשש הוא שזה לא יגמר שם. השוק יכול לקבל כבר את הגזירה תהיה מה שתהיה, אבל אם התחושה תהיה שזו לא המילה האחרונה וסאגת האון-אוף של טראמפ, הטלת מכסים, ביטולם, משא ומתן, השהיה, החזרה וכו' וכו' כל זה ימשך עוד זמן מה גם לאחר השני באפריל. 

נראה שהמשקיעים ייאלצו להתמודד עם חוסר וודאות כזו לאורך זמן והחשש הוא שהמגמה השלילית תימשך. חוסר הוודאות הוא לא החשש הגדול ביותר. התרחיש הגרוע ביותר הוא תעריפי תגמול של שותפות הסחר, שינקמו על תעריפי התגמול של ארצות הברית בכדור שלג שעלול לפגוע קשות בכלכלה העולמית ולגרום למיתון עולמי עמוק. נקווה שלא נגיע לשם ובסופו של דבר המנהיגים יבחרו בדרך ההיגיון. סיכוי סביר שטראמפ משחק כאן במו"מ שאומנם יכול להסתבך אבל עדיין בשליטה.

• אפלייד מטיריאלס צונחת לאחר הורדת תחזיות והצהרת טראמפ על 300% מכס
• הכלכלה הסינית חוותה חודש חלש במיוחד, אך שוק המניות מזנק, מה הסיבה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מלבד יום רביעי הגורלי, יתפרסם השבוע גם דו"ח התעסוקה ביום שישי (ונתוני תעסוקה נוספים במהלך השבוע). סיכוי לא רע שהוא יהיה טוב, או לפחות לא גרוע, עם התאוששות קלה מפברואר שהושפע ממזג האוויר שלילי מצד אחד, אך כבר עם השפעה מסוימת של חוסר הוודאות והחששות של הפירמות מפני המכסים שאולי הקפיאו יצירת משרות חדשות.

ההיגיון מאחורי השיגעון - מכסים אלו שאנו גובים על שום מה?

למרות חוסר היציבות וחוסר שביעות הרצון בשווקים אי אפשר לומר שאין מידה של אמת בטענות של טראמפ. המכסים כביכול פוגעים בגלובליזציה ובסחר החופשי, שתרמו רבות לרווחה העולמית. אז למה לפגוע בזה? אי אפשר לטעון שמדובר בסתם קפריזה חסרת היגיון כמו מה שמנסים לצייר בתקשורת, שכן טראמפ למרות הדימוי הוא אדם רציונלי, וגם הצוות שסביבו מורכב מאנשי כלכלה רציניים. ננסה להסביר מה האדיאולגיה הכלכלית (והלא כלכלית) שמאחורי נושא המכסים.

הרעיון שעומד בסיס הסחר החופשי בין מדינות הוא שכל מקום מנצל את היתרונות היחסיים כך שבאופן טבעי המקום שבו משתלם ביותר לפעול או לייצר ימשוך את התעשיות הנכונות וכך כולם ירוויחו מייצור זול ויעיל יותר. כך לדוגמה אם פיתוח תוכנה מתבצע בצורה טובה ויעילה יותר במדינה x הפעילות תנותב לשם באופן טבעי בעזרת השוק החופשי, ואילו במדינה y, בה החקלאות יעילה יותר, תתפתח החקלאות. הסחר החופשי יאפשר מעבר סחורות ושירותים בזול בין שתי המדינות, באופן שינצל באופן מיטבי את היתרונות היחסיים של כל מקום. 

• "שער הדולר יירד, רמת התמחור של המניות היא בשיא היסטורי ברוב המבחנים"
• מאסק מודיע: הרובוטקסי יגיע לציבור הרחב בספטמבר
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• מנהלי מאנדיי נפגשו עם חצי מיליארד דולר

הבעיה היא כאשר מדיניות סחר לא הוגנת מעוותת את התמריצים האלו. כך במשך שנים סין כופה שער מטבע נמוך מדי, או מסבסדת תעשיות שלמות כדי להשתלט עליהן, ובכך מחריבה את הייצור במקומות אחרים, לא בגלל שיותר יעיל לייצר בסין, אלא בגלל פרקטיקת סחר לא הוגנת. לא רק ארצות הברית, גם אירופה או קנדה נפגעו מכך, ולכן אלו הטילו לאחרונה, נחשו מה, מכסים, על מכוניות חשמליות סיניות. משום מה הדבר לא תופס כל כך הרבה כותרות כמו המכסים של טראמפ. דרך נוספת לפגוע בסחר חופשי הוא באמצעות הטלת מכסים לא שוויוניים. כך לדוגמה הודו או אירופה מטילות מכסים גבוהים מאד כדי להגן על הייצור המקומי בתעשיות מסוימות בשיעור גבוה בהרבה מהמכסים המוטלים בארצות הברית על אותם מוצרים, ושוב מעוותות את התמריצים של השוק החופשי והיעיל. 

הבסיס להטלת מכסים

התעשייה בארצות הברית נפגעה, ובהודו היא פורחת, שוב, לא בהכרח בגלל יעילות גבוהה יותר, אלא בגלל מכסים לא שיוויוניים. עוד ועוד עיוותים שכאלו החריבו תעשיות שלמות בארצות הברית (ובמקומות אחרים) ובכך בעצם שומטים את הקרקע מתחת הרעיון של שוק חופשי גלובלי. נראה, או כך לפחות טוען טראמפ, שמי שבסוף כמעט תמיד משלם את המחיר הגבוה ביותר על העיוותים האלו היא ארצות הברית. כך במשך דורות ארצות הברית נמצאת בעמדה הפסדית ובעצם איבדה תעשיות שלמות, לא תמיד כיוון שסחר חופשי באמת מצדיק זאת, אלא בגלל שמדינות אחרות ניצלו את מדיניות הסחר המקלה שלה. 

טראמפ, בצדק כנראה, החליט לשים לזה סוף, אם כי יתכן שהוא עושה זאת לא בצורה הכי נטולת נזק, אם נתנסח בעדינות. אני קורא הרבה על המכסים והמדיניות של טראמפ, עוד לא ראיתי הסבר אחד שמניח את הדעת למה המכסים על סחורות של ארצות הברית אמורים להיות גבוהים יותר כמעט בכל מדינה מאשר מה שארצות הברית גובה מאותה מדינה, או למה מניפולציה סינית על שער המטבע היא מוצדקת ומאפשרת סחר חופשי הוגן ויעיל. כנראה בגלל שהיא לא. אין באמת הסבר מניח את הדעת למה זה הוגן או יעיל. כעת, בעקבות העובדה שטראמפ "שובר את הכלים" הרבה מדינות נכנסות למשא ומתן עם ארצות הברית שיביא כנראה לתנאי סחר מעט הוגנים יותר, ויתכן שיפחית את המכסים שיוטלו השבוע, או שבהמשך הדרך יחתמו הסכמים כאלה או אחרים שיקלו מהמעמסה הראשונית.

אולם האידיאולוגיה שעומדת ביסוד המכסים של ממשל טראמפ לא מסתכמת רק בשיקום תנאי הסחר ההוגן. טראמפ והצוות שלו מאמינים במכסים גם כאמצעי מיסוי נוסף שיבוא בנוסף או כתחליף למקורות המיסוי המסורתיים. נציין שלא מדובר ברעיון מטורף וגם לא חדש. למעשה בעבר עיקר ההכנסות של הממשלות, ובאופן ספציפי של ארצות הברית, נבעו ממכסים מסוגים שונים, שדומים באופיים למיסי קניה, ולא ממיסים על ההכנסה של יחידים או חברות. 

נרחיב: באופן כללי ההכנסות של הממשלה נובעות משני מקורות מיסוי עיקריים (מלבד רנטות, הלוואות, והכנסות אחרות) – מיסים על הכנסה ומיסים על צריכה. מס על הכנסה הוא דבר חדש יחסית בארצות הברית שהסתמכה בעבר בעיקר על מכסים. בזמן מלחמת האזרחים הוטל לראשונה מס של 3% (!) על הכנסות של מעל 800 דולר, מס שבוטל לאחר מכן, ונתפס כהלוואה (לפי פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית). רק ב-1913 הוכנס התיקון ה-16 לחוקה שאיפשר לגבות מס הכנסה. 

גם אז המס היה מצחיק ביחס למקובל היום – 1% על הכנסות של מעל 6000 דולר עד 6% על הכנסות של מעל 500 אלף דולר. מאז עלה המס בהתמדה עד לרמות הנוכחיות של עשרות אחוזים והפך למקור ההכנסה העיקרי של הממשל הפדרלי. מאוחר יותר נוסף גם מס על רווחי הון, שדומה מהבחינה הזו למס על הכנסה.

המקור השני הוא המיסים על צריכה (שלעיתים קרובות מגיעים למדינות ולא לממשל הפדרלי, תלוי בסוג המוצר), מה שבארץ מכונה מע"מ. כידוע, מדובר על תשלום שעובר לממשלה  על כל עסקת קניה ומכירה של מוצרים או שירותים. ישנם יתרונות לא מועטים לגביית מס על צריכה ולא על עבודה (עידוד תעסוקה), וגם כמה חסרונות (מיסוי השכבות החלשות מהשקל הראשון), אך שני סוגי המיסוי לגיטימיים. 

מכס הוא בעצם גם מס צריכה רק שהוא נגבה מהיבואן. הוא משנה את מערך התמריצים והמחירים באופן שמוריד את הכדאיות של היבוא (ובכך אולי פוגע ביעילות – במקרה של תנאי סחר הוגן) ומעודד ייצור מקומי, אך הוא לא שונה במהותו ממס ערך מוסף על הצריכה. 

ההתפתחות ההיסטורית של המכסים פעלה לרעת ארצות הברית ולטובת מדינות אחרות מסיבות שונות שאין כאן המקום לפרטן, אך מבחינת מקור הכנסה למדינה, המכס הוא לא פחות לגיטימי ממס ערך מוסף או מס הכנסה. טראמפ רוצה לחדש את ימי ארצות הברית כקדם, ולהפוך את המכסים למקור הכנסה משמעותי לתקציב הפדרלי המתמודד עם גרעון עצום ותופח.

אבל כדי שבאמת יווצר מקור הכנסה יציב לממשל חשוב לזכור את עקומת לאפר. לפי תיאוריית עקומת לאפר (שבדרך כלל מתייחסת למס הכנסה ולא למכסים) לא תמיד העלאת מיסים תביא לעלייה בגביה, שכן מעל גבול מסוים שיעור מס גבוה מדי יפגע בהכנסות. כך לדוגמה שיעור מס של 0% לא יניב שום הכנסות למדינה, אך גם שיעור מס של 100% לא יניב הכנסות כיון שלאף אחד לא ישתלם לעבוד. כנראה גם מס הכנסה של 90% לא יניב יותר מדי הכנסות למדינה כי עבודה תהפוך למאד לא משתלמת ולא מתגמלת והציבור לא יעבוד או יעלים הכנסות. עקומת לאפר מנסה למצוא את נקודת האיזון האידיאלית שבה שיעור המס יניב את מירב ההכנסות למדינה. ישנן לא מעט דוגמאות לכך שהעלאות מיסים אכן הביאו לירידה בהכנסות המדינה מאותם מיסים (הדוגמה האחרונה – נורבגיה שהעלתה מיסים על עשירים, שמיהרו לברוח מהמדינה), והרבה דוגמאות לכך שהורדות מיסים הביאו דווקא לעליה בהכנסות עקב המרצת הכלכלה. 

אותו היגיון עובד גם ביחס למכסים. מכסים גבוהים מדי לא יניבו שום הכנסות לארצות הברית, שכן הם יחסלו את  היבוא. מכסים נמוכים מדי לא ייצרו הכנסות משמעותיות. ישנה נקודה כלשהי, לא ידועה כרגע, שבה עדיין ישתלם לייבא לארצות הברית, ובכמויות גבוהות, למרות המכס, ובכך ליצור זרם הכנסות חדש למדינה.

אז מה באמת טראמפ מנסה להשיג? 

להטלת מכסים יכולות להיות שלוש מטרות: א. כלי במשא ומתן לצורך השגת מטרות לא כלכליות. ב. לחסל או לפגוע בייבוא כדי לעודד ייצור מקומי ג. מיסוי נוסף ליצירת הכנסות לממשל הפדרלי. 

טראמפ מרבה להשתמש במכסים לצורך המטרה הראשונה. כך לדוגמה המכסים על סין, קנדה ומקסיקו בגלל הברחות הפנטניל, או האיום במכסים שיניוניים על יבואניות הנפט של ונצאולה (ואולי רוסיה בקרוב). אבל לפי ההתבטאויות שלו ושל מקורביו גם שתי המטרות האחרות תופסות מקום נרחב בתפיסת העולם הכלכלית של הממשל. 

איך ניתן להבחין בין השניים – עידוד ייצור מקומי או יצירת זרם הכנסות? אולי גובה המכס יכול לתת אינדיקציה טובה. מכס גבוה מדי לא נועד ליצור זרם הכנסות אלא לעודד את התעשייה המקומית. כך לדוגמה מכס של 25% על כלי רכב יפגע מאד בייצור החיצוני ואמור לתמוך בייצור המקומי, באופן שבטווח הארוך הוא לא ייצור הכנסות ממכס, כי הייצור יעבור לארצות הברית והייבוא יפגע מאד (מה שבתורו ייצור הכנסות ממיסים על הייצור המקומי). 

כך גם מכסים שמוטלים על תעשיות מסוימות בנוסף למכסים האחרים עלולים לפגוע קשות בכדאיות הייבוא, וממילא לא ייצרו הכנסות בטווח הארוך. לדוגמה, מכס של 25% על אלומיניום שהוטל לאחרונה, בנוסף לכל המכסים האחרים שהוטלו או יוטלו יחסל את הייבוא של המוצר הזה, ויחיה מחדש את תעשיית האלומיניום המקומית שנפגעה מאד בשנים האחרונות. לאורך זמן, כאמור, נראה ששיעור מכס בגובה של עשרות אחוזים נמצא בצד הלא נכון של עקומת לאפר ולא ייצור הכנסות לממשל בטווח הארוך. 

לעומת זאת, מכס של 10% על כל היבוא מסין הוא כן בר קיימא ולא יחסל את היבוא מסין. אולי אפילו מכס של 20%, לפחות ביחס לתעשיות או מוצרים מסוימים, עדיין ייצור הכנסות, שכן עדיין יהיו מוצרים רבים שישתלם לייבא לארצות הברית ולשלם מכס, בין אם העלות בפועל תיפול על היצואן (שיאלץ להוריד מחירים), על היבואן (מי שמשלם בפועל) או תתגלגל על הצרכן (שיתייחס לסחורה מיובאת כיקרה יותר או אולי יוקרתית יותר) – בסופו של דבר מדובר על העלאת מיסים על צריכה, בדומה להעלאת המע"מ, באופן שלא נופל באופן בלעדי על הצרכן האמריקאי. 

לכן, כיון שנראה שטראמפ והצוות שלו באמת רואים במכס מיסוי לגיטימי הם ירצו לשמור אותו יעיל, כלומר עד כמה שניתן בנקודת האיזון של עקומת לאפר. מכאן זה משחק של מספרים ולמצוא את נקודת האיזון הנכונה. אם צריך להמר, נראה שהמכסים יתכנסו בסופו של דבר לרמה של 10% עד 20% ברוב המקרים, בהתאם למשא ומתן בין המדינות השונות ומצב השוק, מלבד המקרים בהם הם נועדו למטרות אחרות. וזה אומר שאולי השוק מגיב למשהו שלא יגיע. אולי יהיו מכסים, אולי יהיו שיחות על פשרות, אולי לא תהיה מלחת סחר. לא ברור איך זה יתפתח, ביום רביעי תהיה יריית הפתיחה, אבל צריך גם זלכור שטראמפ שולט על האירוע ושולט על השווקים.  ציוץ שלו ירגיע את השווקים הפיננסים, ציוץ אחר יפיל אותם.