בפינוטק מעריכים: הדולר אינו חלש מספיק
עליית הריבית בארה"ב, בעוד הגירעונות המסחריים והתקציביים ממשיכים לתפוח, מקשה על מרבית האנליסטים הפונדמנטליים לקבל את התחזקותו הנוכחית של הדולר. בהתחשב במכשולים אלו, קשה להאמין כי סירובן של הולנד וצרפת לרפרנדום האירופאי גרם לקניית הדולר. כלכלנים רבים מאמינים דווקא כי המצב הפוך לחלוטין. לטענתם, הדולר פשוט לא נחלש דיו בכדי לפתור אפילו חלקית את הבעיות החיצוניות של הכלכלה האמריקאית. אם כן, האם יוכל הדולר להמשיך ולהתחזק?
ערכו של הדולר ירד כ-13% מרמות השיא שלו בתחילת 2002. אולם, הבעיה היא שהוא לא נחלש מספיק בכדי לייצר שינוי כלשהו בחוסר האיזון החיצוני של ארה"ב. השוואה למגמות בסוף שנות ה-80 הופכת את המסקנה לברורה: במהלך שנות ה-80, הגרעון בחשבון השוטף בארה"ב הגיע לרמות שיא של 3.4% מהתמ"ג בעוד ערכו של הדולר צנח בכ-30% במהלך השנים 1985-88.
מורגן סטנלי מעריך כי הגרעון בחשבון השוטף היווה כ-6.5% מהתמ"ג נכון לרבעון הראשון של השנה, אין זו הגזמה לצפות לגידול בחוב לרמות של 7.5% מהתמ"ג במהלך השנה הבאה. במילים אחרות, מצב החשבון השוטף הנוכחי בעייתי פי שניים משהיה בשנות ה-80, אולם המטבע האמריקאי נחלש כיום בפחות מחצי מהיחלשותו לפני כ-20 שנה. על בסיס זה בלבד, ניתן להסיק כי לדולר עוד מקום רב להיחלשות.
אני מאמין כי השוק האמריקאי בצרה, הן מבחינה פנימית והן חיצונית. הצרכן האמריקאי, לעומת סך המוצרים המיוצאים, קונה כמעט 50% יותר מוצרים מיובאים (על בסיס נתוני אפריל). על כולם להבין כי הפתרון היחידי לבעיה הנוכחית הוא היחלשות משמעותית נוספת של הדולר, בעוד הייצוא יתחיל לגבור על הייבוא.
הדרך היחידה לקצץ בהוצאות הייבוא, ללא כל הסתעפות פוליטית של מדיניות מגן כלכלית, היא עלייה משמעותית בשיעורי הריבית. על פי מספר כלכלנים, הטווח יכול להיות בין 1% ל-3%. אולם, לא ניתן לראות רק את אחד הצדדים של המשוואה.
אם שיעורי הריבית יעלו בעוד הדולר מתחזק, הוצאות הייבוא רק יגדלו לאור כוח הקניה של הדולר. אם שיעורי הריבית ירדו בעוד הדולר נחלש, הוצאות הייבוא יוותרו גבוהות לאור הנזילות המוגברת בשוק הדיור.
לאור זאת, אנו זקוקים לשני הדברים: ריביות גבוהות ודולר חלש. למרות העלייה האחרונה בשערו של הדולר, אני מתקשה להאמין כי תמשך התחזקותו. מרבית הכלכלנים מסכימים כי התגובה של השוק להצבעת ה"לא" האירופאית הייתה מוגזמת, וכי לא נשקפת שום סכנה ממשית לאירו לאור ההצבעה.
בנוסף, ארה"ב עדיין לא פתרה את בעיית יצירת מקומות העבודה שלה, כפי שנראה ביום שישי האחרון עם פרסום נתוני המשרות החדשות מתחת לרמת היעד של הבנק המרכזי של ארה"ב (בין 200-300 אלף) סביב 78 אלף.
בטווח הקצר, ייתכן כי הדולר ימשיך להתחזק לכיוון 109 אל מול היין ולכיוון 1.20 אל מול האירו. לעומת זאת, בטווח הבינוני - ארוך, אני צופה כי הדולר יהווה מנוע לחזרה ליציבות עבור הכלכלה האמריקאית בדרכה לאיזון החוב החיצוני.
לאור החששות כי גרינספאן ישים קץ להעלאות הריבית, שכן הוא מודאג שהעלאות נוספות ידכאו את שוק המניות, הדולר צריך למלא את תפקידו ולהיחלש. ללא איזון של החשבון השוטף האמריקני, יתכן כי הכלכלה העולמית תסבול מבועות במחירי הנדל"ן, ניירות ערך, וגם במחירו של הדולר.
הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לבצע פעולה השקעה כלשהי, המבצע פעולה שכזאת פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא, וכל האחריות מוטלת עליו.
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
