הסיוע נגמר - הדולר לאן?

האם שוק הדיור אזר מספיק כוח מאז קריסת המחירים על מנת לשרוד בכוחות עצמו?
יועד דרוז |

במהלך השנה החולפת אחת המטרות המרכזיות של הפדרל ריזרב סומנה כתמיכה מאסיבית בשוק הדיור. על מנת למנוע את המשך קריסת המחירים, הפד הזרים 2.5 טריליון דולר לטובת רכישת משכנתאות שעברו תהליך של איגוח כדי להסוות במעט את מהות המהלך. כל זאת עומד בפני סיום תוך כשבועיים. האם שוק הדיור אזר מספיק כוח על מנת לשרוד בכוחות עצמו?

בבסיס המהלך, המטרה של הפד חולקה לשני חלקים:

1. לשפר את תנאי המשכנתא ובכך לגרום לתחלופה של הכסף

2. להחזיק את שוק הדיור במחירים ריאליים ולמנוע בהלה.

הסיוע לשוק הדיור החל בנובמבר 2008 עת הודיע הפד על רכישה של אג"חים מגובי משכנתאות (MBS), ובמהלך 2009 הורחב המהלך תוך רכישת חברות כמו פאני מיי לצד מוצרים פיננסיים בעלי זיקה לשוק המשכנתאות. כאמור, מהלך זה עומד בפני סיום בסוף חודש מרץ.

מאז החל הפד ברכישות המוצרים הפיננסים מגובי משכנתאות במרץ שנה שעברה, הממוצע השנתי של המשכנתא עמד על 5.15%. ביחס לשנים קודמות נתון זה שיקף ירידה של אחוז ולמרות זאת לא היה שינוי אמיתי במכירות הבתים, אולם מחזור הכסף החזיק מעמד למרות המשבר ואפשר לבנקאים נזילות להמשך פעילות שוטפת.

בארה"ב מרבית המשכנתאות עוברות איגוח, ונמכרות בחבילות לחברות שיוצרות מהן מוצרים פיננסים והם בתורם יכולים לרכוש מהשוק הפרטי על ידי אשראי שמתקבל מהאיגוחים הקודמים. אחרי כל הקניות מתבצע שינוים קלים ויוצרים מוצרים פיננסים אחרים ומוכרים אותם שוב למשקיעים בשוק. בשנה שעברה כל התהליך של מכירה לשוק נעלם כמעט לגמרי משום שהמשקיעים סרבו לגעת במוצרים הללו למרות הביטוח הממשלתי.

המשך של פחד מהמוצרים הללו לצד הפסקת ההזרמה של הנזילות והתמיכה בשוק זה, תוביל להיווצרות מצב שבו נותני המשכנתאות לא יוכלו למחזר משכנתאות ושוק הדיור יעמוד בפני בצורת לתקופה לא קצרה.

בינואר המדד השנתי של קצב המכירות השנתי עמד על מכירה של 5 מיליון בתים. הנתון אינו נמוך בהרבה משנים קודמות. הצפי לנפילה דרסטית בחודשים הקרובים גדל ומאיים על השוק. התוצאה האפשרית הנה קושי באיתור ומימוש משכנתאות משתלמות.

התוצאה יכול להעיב על הדולר ולצמצם את מחזור הכסף. הנתונים על שוק הדיור לפני היוו משקל משמעותי בתזוזות השווקים ולאחרונה המשקל שלהם שוב ירד. להערכתי אם הסיוע יפסיק המשקל יעלה ונתוני המכירה/קניה ומשכנתאות יחזרו להיות מזיזי השווקים.

המגמה שאנו רואים זה עדין שורט יורו דולר היפוך מגמה יגיע רק ב 1.3840.

יועד דרוז הוא מנהל מסחר בחברה למסחר במט"ח, Real Forex.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנקים
צילום: אילוסטרציה
דירוג הבנקים

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?

רן קידר |
נושאים בכתבה בנקים הלוואות

השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה). 

מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.

ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.    

 


   הריבית החציונית על הלוואות פרטיות צמודות לפריים

אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%.  מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.


הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל  של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים. 

למעשה, 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.