מרדכי אביב השלימה גיוס של 180 מיליון ש' באג"ח
ביקושי יתר גבוהים נרשמו בשלב הציבורי של הנפקת איגרות החוב של חברת הנדל"ן מרדכי אביב. החברה השלימה היום (ג') גיוס של כ-180 מיליון שקל בהנפקת איגרות חוב. במכרז הציבורי נרשמו ביקושים בהיקף של כ-2 מיליארד שקל, המשקפים ביקושי יתר של פי 11.5 לעומת כמות ניירות הערך שהוצעה למשקיעים. המכרז התקיים על הריבית שמבטיחה איגרת החוב, שהינה אג"ח "סטרייט", והריבית שנקבעה הינה ריבית המינימום בגובה של 4.7%. שיעור ההקצאה למזמינים בריבית זו נקבע לכ- 5.7%.
במכרז המוסדי של הנפקת מרדכי אביב נרשמו ביקושי ענק של כ-1.3 מיליארד שקל ובעקבותיהם החליטה החברה להגדיל את היקפה הכולל של ההנפקה מ-80 מיליון שקל ל-180 מיליון שקל.
איגרות החוב (סדרה 4) שהוצעו הנפקה ישאו, כאמור, ריבית שנתית של 4.7%. ועומדות לפרעון ב-9 תשלומים שווים בין השנים 2009 ל-2017. את ההנפקה הובילו החתמים הראל חיתום, הבינלאומי חיתום ואנליסט חיתום.
מרדכי אביב הינה חברת נדל"ן הפועלת בישראל במשך למעלה מ-40 שנה. החברה מתמקדת בעיקר בייזום למגורים באזור ירושלים וסביבתה. החברה נמצאת בשליטת משפחתו של מייסדה, מרדכי אביב, המכהן כיו"ר החברה, ומנוהלת על ידי אסף אביב. בנוסף, בבעלות מרדכי אביב קרקע ברובע 14 שבבודפשט, בירת הונגריה, המיועדת להקמת כ-600 יחידות דיור וכ-18,000 מ"ר של שטחי מסחר.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
