מאז השתרשה השיטה הטכנית בפיהם של פרשני שוק ההון, קיימת נטייה לייחס לכל תנודת שוק, עם כיוון המגמה או נגדה, את המונח "תיקון טכני" כהסבר כללי למה שהשוק עושה. בדרך כלל, אופן השימוש אינו מדויק. לתיקונים טכניים ישנם אפיונים ויעדים ברורים וסביבם אפשר לבנות מפת דרכים מדויקת יותר ולשפר את תזמונה של העסקה.

מי שיביט על התנהגותם של שווקים ומניות בכל מקום שהוא ובכל תקופה, יגלה עד מהרה כי שווקים אינם נעים בקו ישר אלא יוצרים מבנה הנראה כשיני משור. לאחר מהלך מגמתי, ינוע השוק בכיוון הנגדי לאותו מהלך, ינוח קמעה, יאגור כוח ואז ישוב ויפרוץ. אותן תקופות בהן נח השוק, נסוג כנגד כיוון המגמה ומלווה ברב המקרים במחזורי מסחר נמוכים, קרוי "תיקון טכני". עם זאת, לא כל תזוזה אנטי מגמתית מוגדרת כתיקון. לתיקון אמיתי, כפי שכתבתי, ישנם מאפיינים ברורים ומוגדרים הנוטים להתקיים במרבית הזמן.

תיקון טכני הוא "תנודת שוק אנטי מגמתית הנוטה לחסל בין 33% - 66% מן המהלך המגמתי הקודם". חלק יתייחס לחיתוכי פיבונאצ'י (זה נשמע טוב יותר ומקצועי יותר). נניח כי מהלך עליות נמשך לאורכן של 100 נקודות. מרמת השפל 100 ועד לרמת השיא 200. בשלה זה, יוצא לדרכו תיקון טכני. בהערכה ראשונית וגסה, אפשר להעריך שיעדיו הראשונים של התיקון מצויים בין 167 – 134 הנקודות. תיקון טכני בן 50%, שהוא השכיח ביותר.

אלא שזה רק חלק מתמונה רחבה יותר. הרעיון בתיקון הטכני הוא אינו לחשב מתי יצא לדרך או מתי ייעצר. אלא לעקוב אחריו ולהבין, שכאשר תיקון טכני נבלם ברמות האמורות (33% - 66%) גדול ביותר הסיכוי לחידוש המגמה בכיוון המקורי, כאשר במסגרת התחדשות המגמה, רמת השיא האחרונה תישבר כלפי מעלה. דוגמה לכך אפשר לראות בגרף המצורף של מניית כלכלית ירושלים.

טכניקות עבודה בסיסיות

אחת מטכניקות העבודה הבסיסיות מושתתת על משפט מעניין שטבע בזמנו אחד מגדולי הסוחרים, וויליאם גאן. אותו גאן, וסיבותיו עמו, היה אדם דתי שנסמך בכתביו על התנ"ך ולא היסס להשתמש בפראזות מסוימות. אחת מהן לקוחה מספר קוהלת פרק א' פסוק ט' : "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". ולא רק הוא טוען זאת. התיקון הטכני ומה שקורה לאחריו, הם אחד מהתקדימים היותר מוצלחים שהנחילה לנו הגישה הטכנית.

בבסיס השיטה עומדים מספר כללי עבודה בסיסיים:

1. תנודת השוק הרלבנטית לניתוח תהיה התנודה הראשית האחרונה שתחושב על בסיס שימוש בגרף חודשי בו כל עמודה מייצגת חודש פעילות. אורך התנודה יימדד מן הנקודה הנמוכה ביותר עד לנקודה הגבוהה ביותר כאשר יש להקפיד שהמהלך יהיה מהלך רציף ונטול קטיעות.

2. השלב הבא הוא לקבוע את אורכה של התנודה האחרונה. במגמת עלייה, החסר את הנקודה הנמוכה ביותר בתנודה מן הנקודה הגבוהה ביותר. נניח כי מניה מסוימת ביצעה מהלך מרמת 700 לרמת 1000 הנקודות ומשם החל תיקון בכיוון ממטה. הדרך לשם הייתה נטולת תיקונים מהותיים ורציפה באופייה. כדי לקבוע את אורך התנודה חסר 700 מ-1000 ולכן התוצאה 300 נקודות. במגמת ירידה התהליך זהה לחלוטין אם כי החישוב הפוך.

יש לציין כי חישוב אורכה של התנודה האחרונה אינו יכול להתבצע אלא אם כן ברור מעל לכל ספק כי מפנה משמעותי אכן יצא לדרכו.

3. מיד לאחר יציאת התיקון לדרך מתבצע חישוב פשוט שקרוי בשפה המקצועית "חתיך פיבונאצ'י, במטרה לקבוע את יעדי התיקון. חישוב זה מתבצע על ידי חלוקה לשלישים של אורך התנודה האחרונה והוספת או החסרת התוצאה מן השער הגבוה או הנמוך. בהתבסס על הדוגמה האחרונה אפשר לקבוע שיעדי התיקון מצויים בין 800 – 900 הנקודות.

מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות מרכזיות:

1. אפשרות הראשונה גורסת קנייה או מכירה בו ברגע בו המגמה המשנית המיוצגת על ידי התיקון הטכני מגיעה לסיומה כמגמת ירידה וחוזרת להיות מגמת עלייה.

3. האפשרות השנייה היא לרכוש מיד עם פריצתה של רמת השיא הראשית (1,000 הנקודות) במידה והיא מתרחשת בליווי מחזור מסחר גבוה.