שוק האג"ח: עדיפות לאג"ח קונצרניות בעלי מח"מ ארוך
בנק ישראל הוריד את הריבית ב-0.25% ל-5.25% תוך שהוא מדבר במפורש על סבירות גבוהה להורדת ריבית נוספת, ומציין במפורש כי "סביר שסביבת האינפלציה תאפשר הורדת ריבית נוספת". כמו כן מציין הבנק בהודעתו על הריבית כי המדיניות המוניטרית מכוונת להחזיר את קצב האינפלציה לאמצע יעד האינפלציה.
במישור הפיסקלי יפורסמו השבוע נתוני התקציב לחודש אוקטובר שצפויים להציג גירעון גבוה יחסית לאור הוצאות המלחמה. הרחבת הממשלה שכפי הנראה הופכת לעובדה תסייע להעברת התקציב ללא הרחבה משמעותית בגירעון, מה שיתמוך בתשואות באפיקים הארוכים.
בשבוע שעבר פורסמה תוכנית הגיוס לחודש נובמבר. מהתוכנית עולה כי לראשונה יונפקו אגרות חוב לא צמודות לתקופה של 20 שנה. הנפקה זו תתמוך כפי הנראה בתשואות הנוכחיות (ואף בירידת תשואות) באפיק השקלי.
הורדת הריבית השפיעה לחיוב על שערי החליפין של המטבעות הזרים מול השקל כשבשבוע האחרון פוחת השקל מול סל המטבעות ב-0.48%, מול הדולר ב-0.37% ומול האירו ב-0.82%. המשך הורדת הריבית צפוי לתמוך בפיחות השקל אולם הנתונים הכלכליים הטובים במשק הישראלי תוך כניסת כסף זר ממתנים השפעה זו וממשיכים לתמוך בשקל מול המטבעות העיקריים.
הבנק המרכזי בארה"ב הותיר את הריבית ללא שינוי בפעם השלישית ברציפות ברמה של 5.25%. הבנק מציין כי מדד הליבה ממשיך לעלות אולם הירידה במחירי הנפט הגולמי הביא לירידה במדד המחירים הכללי. השווקים מגלמים הערכה כי הריבית תישאר ללא שינוי בחודשים הקרובים.
נתון מהותי נוסף שפורסם השבוע בארה"ב הוא נתוני הצמיחה לרבעון השלישי שהצביעו על צמיחה חלשה של 1.6% והובילו לירידת תשואות באגרות החוב.
פער התשואות בין השחר ל-10 שנים והאג"ח האמריקאי המקביל המשיך להצטמצם השבוע ועמד על כ-1.16% אולם בסוף השבוע (עם פרסום נתוני הצמיחה לרבעון השלישי) התרחב מעט ל- 1.28% (5.95% בשחר לעומת 4.67% באג"ח האמריקאי) עדיין מדובר ברמה נמוכה שתקשה על השגת רווחי הון.
למרות זאת במידה והתשואה בארה"ב תישאר ללא שינוי, הנתונים הכלכליים החיוביים שפורסמו בשבוע שעבר יתמכו בהמשך ירידת התשואות ולצמצום בפער התשואות בין ישראל לארה"ב. (המדד המשולב של בנק ישראל עלה ב- 0.6% בספטמבר, הפדיון בענפי המסחר והשירותים כמו גם נתוני הייצוא והייבוא שממשיכים לעלות).
בשבוע האחרון נרשמו עליות שערים באגרות החוב השקליות שהתחזקו לאורך המח"מ. בולטת במיוחד העלייה באגרת הארוכה לטווח של 10 שנים 2683 עם עלייה של כ- 0.8% וירידה בתשואה לכ-5.9%.
גם באגרות הצמודות למדד נרשמו עליות שערים, בעיקר בטווחים הארוכים, למרות התחזיות להמשך המדדים הנמוכים (מדד שלילי בחודש הקרוב). עליות אלו מוסברות בהערכה כי ירידת התשואות באגרות השקליות מביאה את התשואות באפיק הצמוד להיות אטרקטיביות למרות הציפייה למדדים נמוכים.
מסקנות והמלצות:
אנו עדיין סבורים כי באפיק השקלי יש להחזיק אגרות חוב בטווחים הבינוני-קצר שיהנה מהפחתת הריבית ומהמדדים הנמוכים (שלילים) עד סוף השנה. לגבי האפיק הצמוד, המדדים השלילים ימשיכו להעיק על הטווחים הקצרים ולכן עדיף להחזיק מח"מ ארוך וכאן קיימת עדיפות לאג"חים הקונצרניים בעלי מח"מ ארוך עם תשואה עדיפה על פני האג"ח הממשלתי, כשהסיכון באחזקה אינו גבוה משמעותית ברמת הפרמיה המתקבלת.
נציין, שוק ההון תומך בגישה זו ולראייה ההצלחה בהנפקת אגרות החוב הבלתי סחירות של פז בשבוע שבעבר שנסגרה בריבית של 5% (לא כולל תוספת ריבית של 0.2% עד לרישום למסחר, מח"מ 4.8). אגרות החוב המדורגות –AA זכו לביקושים ערים ולכן הוגדל הגיוס מכ-700 מיליון שקל לכ-2.2 מיליארד שקל.
ההיגיון מאחורי הביקוש הגדול הוא פער התשואה מול האג"ח הממשלתי שנסחר בכ-3.7%. (מלבד העובדה החשובה לא פחות שאגרות חוב סחירות מח"מ ודירוג דומה נסחרות בבורסה בתשואה של 4.6% כך שעם הרישום למסחר שצפוי בחודשים הקרובים ירשם רווח הון גדול).
* הכותב הינו גדי ברקו, אנליסט מחלקת המחקר דש איפקס.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.