מה למדנו השבוע: איך מתקבלות החלטות השקעה בשוק?

אמפא הונפקה בבורסה כשגייסה 600 מיליון שקל לפי שווי של 2.4 מיליארד שקל לפני הכסף - 3 מיליארד שקל אחרי הכסף.  היא רצתה לקבל שווי גבוה יותר, המוסדיים הסבירו לה - "עד כאן". זאת חברת החזקות מפוזרת - המודל של חברות החזקה כבר לא עובד בבורסה והמוסדיים לא אוהבים חברות כאלו והיא הונפקה בשווי גבוה יחסית. אז למה המוסדיים רכשו? ולמה היא בהחלט עשויה לעלות כפי שהעריך כאן מנהל השקעות בכיר.   

כדאי להתעכב על המונולוג שפורסם כאן השבוע -  "למה קניתי אמפא?" - מונולוג של מנהל השקעות אותו מנהל השקעות חשף מציאות לא נעימה: "אמפא היא לא השקעה טובה, היא פושרת במקרה הטוב. במצב רגיל לא הייתי קונה אותה, אבל בשוק כמו היום, שאני מקבל מדי יום הרבה כסף ואין במה להשקיע והכל עולה, האמנתי שההנפקה תיסגר והמניה תעלה - קניתי קצת". לכאורה, אמירה כנה, אבל בפועל תמרור אזהרה.

המשקיעים הפרטיים רואים גופים מוסדיים רוכשים בהנפקה וחושבים לעצמם: אם הם בפנים וקונים ב-600 מיליון שקל לפי שווי של 3 מיליארד, הם כנראה יודעים משהו שאנחנו לא. אבל בפועל המציאות מורכבת יותר. ההשתתפות לא תמיד מבוססת על תחזית חיובית, ועשויה להישען על אילוצים אחרים כמו פיזור השקעות, עמידה בתשקיפים, זמן מוגבל ועוד. וזה מתחדד עוד כשאין הרבה ברירות והשוק הופך ליקר יותר, וכך קונים גם את מה שפחות מלהיב.

סוף ידוע מראש?

קשה להגיד בוודאות איך הסיפור הזה יסתיים ולאיזה שווי תגיע החברה בהמשך, אולי תעלה, אולי תרד, אבל זה לא העניין. העניין הוא שיש מחסור באלטרנטיבות קונים כי "אין ברירה" מה שעשוי לדחוף חברות לשווי גבוה שלא מצדיק את עצמו, ובסופו של דבר הציבור משלם את המחיר, או דרך השקעה פרטית או דרך קרנות מנייתיות כמו הפנסיה והגמל.

• "למה קניתי אמפא?" - מונולוג של מנהל השקעות
• אמפא השלימה את ההנפקה לפי שווי של 3 מיליארד שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

קחו לדוגמא את גיוסי ההון של לפני כמה שנים, אי שם בשנת בתקופת ההייפ של אחרי הקורונה. חברות כמו אפולו פאוור, גנסל, אוגווינד ואלקטריאון גייסו לפי שווי חלומי, נכנסו מהר למדד ת"א 90. המוסדיים כמובן השתתפו בהנפקות והחזיקו במניות, לא בהכרח כי האמינו, אלא כי הן היו במדד, כי היה הרבה כסף שמחפש תשואה וכי בסופו של דבר הקרנות חייבות היו לקנות. בהתחלה השוק חגג, בסוף המציאות הגיעה, החברות כבר לא במדדים הראשיים תוך שכולן מציגות תשואה שלילית מהותית מאותה תקופה של שווי נדיב בבורסה וגם היום רושמות הפסד בשורה התחתונה.

בשורה התחתונה

ההשתתפות של גופים מוסדיים בהנפקות לא תמיד מעידה על אמון או על ניתוח כלכלי מעמיק, לפעמים זו פשוט פעולה שנעשית מתוך אילוץ. כשהשוק יקר, אין אלטרנטיבות, ויש צורך להזרים כספים, גם השקעות "פושרות" מקבלות חותמת מוסדית, בתקווה שהשוק ימשיך לעלות. עם זאת, דווקא בתקופה בה המשקיעים חוגגים כמעט על כל הנפקה, דווקא מניה שלא עולה אומרת הרבה יותר.