רובוטים רצים חצי מרתון - הישג סיני; מה השלב הבא?
רובוט רובוטים הומנואידים השתתפו בחצי מרתון ראשון מסוגו בעולם בבייג'ינג, לצד 12,000 רצים אנושיים. המרוץ התקיים במחוז דאקסינג, והשתתפו בו עשרות רובוטים הומנואידים מלמעלה מ-20 חברות סיניות. על פי הכללים, הרובוטים נדרשו להיות דו-רגליים, ללא גלגלים, בגובה של 48 ס"מ עד 2 מטרים, ולסיים את המסלול בתוך 3 שעות ו-30 דקות. כל החלפת סוללה במהלך המרוץ גררה פסילה של 10 דקות, מה שהוסיף למורכבות הטכנית של האתגר.
רובוט בולט במרוץ היה Tiangong, שפותח על ידי המרכז הלאומי לחדשנות ברובוטיקה בבייג'ינג. Tiangong, בגובה 163 ס"מ, השלים את המסלול בזמן מרשים של שעה ו-57 דקות, והפך לסמל של היכולות המתקדמות בתחום. חברות נוספות, כמו Unitree, שהרובוטים שלהן ידועים ביכולות ריקוד וקפיצה, השתתפו אך התקשו לעמוד בקצב של רובוטים שתוכננו במיוחד לריצה ארוכה.
האתגרים הטכנולוגיים: סיבולת ואמינות
המרוץ הציב אתגרים טכנולוגיים משמעותיים עבור הרובוטים. "האתגר הגדול ביותר הוא האמינות והסיבולת של הרובוט," הסביר מפתח בכיר של Tiangong. ריצה של 21 ק"מ דורשת תנועה דו-רגלית יציבה, ניהול אנרגיה יעיל, ויכולת לעמוד בעומס מכני וחום במשך שעתיים רצופות.
עלות נגישה, אך לא רווחית
Tiangong נמכר במחיר של 6,000 דולר בלבד – עלות נמוכה במיוחד בתעשיית הרובוטיקה, שבה מחירים יכולים להגיע לעשרות ומאות אלפי דולרים. עם זאת, המפתחים ציינו כי המודל העסקי אינו רווחי כרגע, והם נמצאים בתהליך גיוס כספים כדי להמשיך ולפתח את הטכנולוגיה. מחיר נמוך זה עשוי להפוך את הרובוטים לנגישים יותר בעתיד, אך מעלה שאלות לגבי הקיימות הכלכלית של פרויקטים כאלה.
השלכות לעתיד: רובוטיקה הומנואידית בעולם חדש
חצי המרתון בבייג'ינג מסמן צעד משמעותי בתחום הרובוטיקה ההומנואידית, ומדגיש את ההובלה של סין בתחום זה. כל החברות המשתתפות היו סיניות, מה שמעיד על הפער הטכנולוגי בינן לבין חברות מערביות בתחום הרובוטים הדו-רגליים. האירוע ממחיש את הפוטנציאל של רובוטים הומנואידים בתחומים מגוונים – מסיוע לקשישים, דרך עבודות שטח, ועד לפעילויות ספורטיביות.
הרובוטים האלו מעלים גם שאלות על ההשלכות החברתיות של התפתחויות כאלה. האם רובוטים הומנואידים יחליפו בני אדם בתחומים מסוימים? כיצד ניתן להבטיח שהטכנולוגיה תהיה נגישה לכולם, ולא רק למדינות עם משאבים כמו סין? כך או אחרת, בסין כבר נערכים לריצת מרתון של הרובוטים ובמקביל עשרות חברות מפתחות רובוטים עתידיים שיוכלו לעשות חלק משמעותי מהעבודות האנושיות השוטפות.
- 1.מה עם הרובוט לפידיוט החסרון העיקרי שלו העדר מוח וDNA של אוטיסט (ל"ת)אנונימי 21/04/2025 07:30הגב לתגובה זו
- אתה מתכוון ליציר המופלא שבתקופתו העם היה מאוחדהכלכלה מעולה והיה גם ביטחון אמיתי (ל"ת)עולב 21/04/2025 23:09הגב לתגובה זו
כשהענן עולה לחלל: המרוץ החדש של מאסק ובזוס שעשוי לשנות את עולם הבינה המלאכותית
החלל תמיד היה זירת תחרות בין מעצמות ואנשי חזון, אבל המרוץ הנוכחי שונה מכל מה שראינו. אילון מאסק וג'ף בזוס, שני המיליארדרים שכבר שינו את תעשיית החלל, מתמקדים כעת ביעד חדש: להעביר את מרכזי הנתונים העצומים אל מעל לעננים. מדובר בפרויקט שנשמע כמו מדע בדיוני, אבל הוא כבר בשלבי פיתוח, ועשוי לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על מחשוב, אנרגיה ובינה מלאכותית
בלו אוריג'ין, חברת החלל שבשליטת ג'ף בזוס, פועלת בשנה האחרונה לפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו הקמת מרכזי נתונים במסלול סביב כדור הארץ, המיועדים בראש ובראשונה לאימון מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית. במקביל, ספייס אקס של אילון מאסק בוחנת שימוש בלווייני סטארלינק
מהדור הבא כתשתית מבוזרת של כוח מחשוב, שתפעל כמעין רשת של מרכזי נתונים בחלל. השאלה היא לא רק מי יגיע ראשון, אלא האם הרעיון הזה בכלל בר ביצוע, ומה המחיר – הן הטכנולוגי והן האנושי.
למה בכלל לשלוח מחשבים לחלל?
הרעיון נשמע מופרך במבט ראשון. למה לקחת משהו שעובד היטב על הקרקע ולשלוח אותו למקום שהגישה אליו כרוכה במיליוני דולרים? התשובה טמונה בבעיה אחת גדולה: אנרגיה. מרכזי נתונים מודרניים, במיוחד אלה שמריצים מודלים של בינה מלאכותית, בולעים כמויות מטורפות של חשמל. אימון מודל AI מתקדם אחד יכול לדרוש חשמל שמספיק לכמה עיירות שלמות למשך חודשים. המחשבים האלה גם מפיקים חום רב, שדורש מערכות קירור ענקיות שצורכות עוד אנרגיה.
בחלל, המשוואה משתנה לחלוטין. השמש זורחת כמעט ללא הפסקה, והאנרגיה הסולארית זמינה בשפע. אין צורך במערכות קירור כי החום מתפזר אל החלל הקר. בנוסף, אין צורך בתשתיות ענק של חוות שרתים קרקעיות שצורכות קרקע ומשאבים. זה נשמע מושלם, אבל על מנת להגשים את החזון הזה נדרשים פתרונות לאתגרים הנדסיים מורכבים במיוחד.
כדי להגיע להיקף מחשוב המקביל למרכז נתונים גדול על הקרקע, בהספק של סדר גודל של גיגה־וואט, יידרש מערך של אלפי לוויינים במסלול, כאשר כל אחד מהם מצויד ביכולת חישוב של עשרות עד מאות קילוואט. מעבר לאתגרי השיגור עצמם, מדובר במערכת מורכבת שמציבה דרישות חריגות בתחומי התכנון, התחזוקה והבטיחות. כל לוויין נדרש לפעול בסביבה עתירת קרינה, להתמודד עם תנאי טמפרטורה קיצוניים ועם חלקיקי אבק חלל, ובמקביל לשמור על קישור תקשורת מהיר, רציף ואמין עם הקרקע ועם לוויינים אחרים במערך, כדי לאפשר העברת נתונים בקצבים גבוהים.בין חלום למציאות
בלו אוריג'ין מתמקדת בפיתוח לוויינים מתקדמים שמשלבים מעבדים חזקים, מערכות אנרגיה סולארית ענקיות ומערכות תקשורת לייזר שיכולות להעביר נתונים במהירויות שמתקרבות לזו שיש במרכזי נתונים קרקעיים. החברה גם חוקרת כיצד לשדרג לוויינים שכבר נמצאים במסלול – אולי באמצעות רובוטים או חלליות שירות אוטונומיות. ספייס אקס, מצידה, מנסה למנף את רשת הסטארלינק הקיימת. הרעיון הוא לשדרג את הלוויינים הקיימים או להוסיף דור חדש שמותאם לחישוב AI, ולהשתמש ברשת הענקית כבר קיימת כדי ליצור תשתית מבוזרת של מחשוב.
- כמעט שני ג’יגה־ואט של חישוב: xAI מרחיבה את מתחם מרכזי הנתונים בממפיס
- מנסה לרכך את המכה? טסלה פרסמה את תחזיות האנליסטים למסירות רכבים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, הטכנולוגיה היא רק חלק מהפאזל. אחת השאלות הגדולות היא איך מבצעים תחזוקה בחלל. על הקרקע, אם שרת מתקלקל, טכנאי פשוט מגיע ומחליף אותו. בחלל, הדבר הזה הרבה יותר מסובך. צריך לתכנן מראש מערכות גיבוי, יכולת לתקן מרחוק, או אפילו לשלוח משימות תיקון רובוטיות. כל תקלה יכולה להפוך לוויין בשווי מיליוני דולרים לגוש מתכת חסר תועלת. השאלה האחרת היא תקשורת. כדי שמרכז נתונים בחלל יהיה שימושי, הוא צריך להיות מחובר למשתמשים על הקרקע בקו מהיר וללא תקלות. זה דורש תשתית קרקעית ענקית של תחנות קרקע, מערכות אנטנות ופרוטוקולי תקשורת מתקדמים. כל עיכוב של מילישנייה יכול להיות קריטי כשמדובר באימון מודלי AI בזמן אמת או בעיבוד נתונים רגישים.
