בג"צ נגד הכנסת: הוציא צו על תנאי וקבע דיון דחוף בעתירה נגד חוק טבריה
בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הוציא היום צו על תנאי כנגד החוק המכונה 'חוק טבריה' שהתקבל בכנסת בקריאה שניה ושלישית לפני כשבועיים.
החוק שאושר בכנסת קבע כי ראש וועדה קרואה יוכל להתמודד לבחירות המוניציפליות בעיר בה הוא מכהן וזאת בניגוד לחוק הקודם שמנע זאת.
השופטת דפנה ברק-ארז הוציאה כאמור צו על תנאי כנגד החוק וקבעה דיון דחוף בעתירה ל-30 ביולי. העתירה הוגשה על ידי התנועה לטוהר המידות, התנועה למען איכות השלטון בישראל והמתמודדת לראשות טבריה שני אילוז, מתמודד נוסף בשם אופיר נחמני ביקש להצטרף לעתירה.
כזכור, בתחילת החודש אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת 'חוק טבריה' של ח"כ עמית הלוי מהליכוד, שיאפשר ליו"ר הוועדה הקרואה בטבריה בועז יוסף, מקורבו של יו"ר ש"ס אריה דרעי להתמודד לראשות העיר. לאחר שהחוק החדש אושר בוטלה ההוראה האוסרת על מי שכיהן כראש ועדה קרואה או כחבר בה להתמודד בבחירות המוניציפליות בעיר בה כיהן.
בחוק נקבעה גם לבסוף תקופת צינון של שלושה חודשים. זאת אומרת, ראש הוועדה או חבר הוועדה הקרואה אשר ירצה להתמודד יצטרך להתפטר עד שלושה חודשים לפני הבחירות. 43 ח"כים הצביעו בעד החוק, מול 32 מתנגדים.
השופטת ברק-ארז קבעה כי "בנסיבות העניין, ובהתחשב בלוחות הזמנים הרלוונטיים, ניתן בזאת צו על-תנאי בהתאם לסעדים שפורטו בכתבי העתירות. ההרכב שידון בתיקים ייקבע על-ידי הנשיאה".
- של מי הכסף? העליון משאיר את ההכרעה לרשות המסים
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת קבעה כי "על יסוד עתירות אלו שהובאו לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו על-תנאי כמפורט בכתבי העתירות וכי על היועצת המשפטית לממשלה ויתר המשיבים בהם גם משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי להגיש תשובה לעתירות עד ליום 26.7.2023 בשעה 16:00".
נזכיר, לפני כשבועיים הגישה עתירה לבית המשפט העליון התנועה לטוהר המידות, המועמדת לראשות עיריית טבריה עו"ד שני אילוז ותנועה ישראלית. העתירה שהוגשה כנגד חוק טבריה הוגשה לדברי העותרים משום שהחוק נועד לאפשר למקורבו של אריה דרעי, בועז יוסף, להתמודד בבחירות הקרובות בעיר. זאת, בניגוד למגבלת הצינון שהייתה קבועה לפני כן, והגם שיוסף מונה לתפקיד יו"ר הוועדה הקרואה והצהיר כי לא יתמודד בבחירות.
העותרים ציינו כי "התיקון הפרסונלי שקידם ח"כ עמית הלוי, ולא בפעם הראשונה, הוא חוק רטרואקטיבי, הממוקד בטובתו של אדם אחד. ההצעה משנה את כללי המשחק תוך כדי המשחק, ופוגעת בזכות להיבחר של מועמדים אחרים בעיר טבריה. כמו כן, מדובר בהצעה מסוכנת החותרת תחת ההיגיון הבסיסי בהקמת ועדה קרואה, אשר אמורה להימנע מעיסוק פוליטי ולפעול בצורה מקצועית בשיקומה של העיר".
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
בעתירה הם הוסיפו כי "ההצעה אף עלולה לייצר תמריץ פסול לשרי פנים למנות ועדות קרואות עם מקורבים מטעמם, וכך להצניח" לתפקיד מועמדים מטעמם, אשר יהנו מהיתרונות של כהונה בתור יו"ר ועדה קרואה".
העותרים ציינו כי "ביקשנו כי בג"צ יורה על ביטולו של החוק, הפוגע בזכות לשווין של יתר המועמדים לראשות העיר שאינם חברים בוועדה, או לחלופין יקבע כי החוק לא יחול על הבחירות הקרובות, בהתאם לעיקרון האוסר על "שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק", וכדי למנוע את הפגיעה בבחירות ההוגנות שאמורות להתרחש בעיר טבריה".
החוק החדש שאושר בכנסת בעצם מבטל את התיקון שבוצע לחוק בשנת 2008 שקבע תקופת צינון של קדנציה למי שהיה ראש ועדה קרואה וזאת למנוע מצב בו מי שמונה לתפקיד על ידי שר הפנים ולא נבחר על ידי הציבור יקבל יתרון בלתי הוגן.
בדברי ההסבר להצעה החוק של ח"כ עמית הלוי נכתב: "בשנת 2008 התקבל בכנסת תיקון מספר 39 לחוק הרשויות המקומיות. עניינו של התיקון בהגבלת הזכות להיבחר והוא תיקן את סעיף 7 לחוק וקבע כי אנשי ציבור ואנשי מקצוע שמונו כחברי ועדה ממונה או כיושבי ראש אותה הוועדה לא יהיו רשאים לעמוד לבחירה ברשות המקומית בה הם מונו כאמור בבחירות שייערכו בה לראשונה לאחר מינויים. עד תיקון 39 לא הוגבלו מי שמונו כחברי ועדה ממונה בזכותם להיבחר, מציאות שהתחשבה בכישרונו של מי שכיהן בתפקידים אלו וביכולתו הטבעית לתרום לרשות המקומית עליה הופקד ושאותה הוא מכיר היטב. גם כיום, אין הצדקה להטלת מגבלות יתרות על הזכות להיבחר ובעיקר ביחס לאוכלוסייה איכותית ומשכילה שיכולה לתרום רבות לרשות מקומית המצויה במשבר כלכלי ומשום כך מונתה לה ועדה ממונה מלכתחילה.
- 6.אמי 25/07/2023 17:45הגב לתגובה זושומר על כל האזרחים כולל האידיוטים שלא מבינים את תפקידו, לשמור על החוקים וטוהר המידות
- 5.אנטיוכוס 23/07/2023 02:00הגב לתגובה זותושבי טבריה זה שלשלול מהלך שכמה שחארה להם בוחרים ראשי עיר חארה יותר.כיף לי שטבריה זה חארה.
- 4.בת אל 21/07/2023 10:13הגב לתגובה זובוזזים את הקופה הציבורית
- אמונחטאפ 22/07/2023 11:50הגב לתגובה זואנטישמי
- 3.שלמה 20/07/2023 19:11הגב לתגובה זוחייבים חוק התגברות על החונטה המשפטית
- 2.ממשלה שנלחמת באזרחים והורסת את צהל (ל"ת)דרעי 20/07/2023 17:58הגב לתגובה זו
- עוד אידיוט שימושי של הסמול הסהרורי (ל"ת)אמונחטאפ 22/07/2023 11:51הגב לתגובה זו
- 1.ממשלה מושחתת (ל"ת)דפנה 20/07/2023 17:28הגב לתגובה זו
- הרודן בג"ץ מכה שנית - רפורמה מלאה מיד (ל"ת)אמונחטאפ 22/07/2023 11:52הגב לתגובה זו

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
