פרופ רוברט מונדל
צילום: יחצ
מאקרו כלכלה

התיאוריה הכלכלית של מונדל והאם ראשי המדינות יבחרו בה?

פרופסור רוברט מונדל, חתן פרס נובל לכלכלה נפטר בשבוע שעבר; התיאוריה שלו הצדיקה הפחתת מסים וגם - קיבוע של שערי חליפין; האם אנחנו בדרך לשם
דר' אביחי שניר | (4)

בשבוע שעבר נפטר פרופסור רוברט מונדל, חתן פרס נובל בכלכלה. עבור סטודנטים לכלכלה, השם שלו מוכר (או לפחות אמור להיות מוכר...) ממודל מונדל-פלמינג, שכולם צריכים ללמוד אותו בשביל לעבור את הבחינה במקרו-כלכלה של שנה ב'. אבל יש מה ללמוד ממונדל גם למי שסיים את התואר שלו בכלכלה.

ראשית, מתברר שלכתוב מאמר שנכנס לספר הלימוד יכול לתת לך חיים גם אחרי המוות. אבל זה לא מבטיח אהדה. כשהודעתי בכיתה שהוא נפטר, לא שמעתי הרבה תחושות של צער. 

שנית, מונדל החל בפיתוח של מה שנודע אחר כך ככלכלת צד ההיצע. בין היתר, מונדל הציע לצמצם את מס ההכנסה על בעלי ההכנסות הגבוהות. כשמצמצמים את מס הכנסה על בעלי ההכנסה הגבוהה, נותנים להם תמריץ לייצר יותר, וזה מגדיל את התוצר, כך שיש יותר לכולם. מונדל היה מודע לכך שמהלך כזה יביא לגידול באי השוויון. אבל הטענה שלו היא שמיסים גבוהים גורמים לכך שמייצרים פחות, ולכן יש פחות מה לחלק בין כולם.

לעומת זאת, אם מורידים את המיסים, אז מגדילים את העוגה. לפי מונדל, מצבם של העניים טוב יותר כשהם מקבלים פרורים מעוגה גדולה מאשר כשהם מקבלים פרוסה דקה מעוגה קטנה. ממשל רייגן התאהב בתיאוריה הזאת, ובחן אותה. במבחן התוצאה, רמת החיים בארה"ב עלתה מאוד אחרי הניסוי הזה. אבל מה שמונדל לא לקח בחשבון זה שאנשים בוחנים את מצבם על ידי השוואה לאחרים, וכשאנשים מרגישים שהם מקבלים פירורים, זה לא משנה להם שהפירורים האלה הם גדולים יותר ממה שהיה להם בעבר. הם עדיין מרגישים שהם מקבלים פירורים. התוצאה היא סיר לחץ חברתי שמתנדנד בין נשיא שהוא לגמרי בצד של הקטנת מיסים, לנשיא שהוא לגמרי בעד העלאות מיסים. יהיה מעניין לראות איפה המטוטלת הזאת תעצור.

שלישית, מונדל היה חסיד גדול של שערי מטבע קבועים, מכיוון שהוא חשש שכששערי חליפין מתנהלים בחופשיות, זה מביא, במוקדם או במאוחר, למלחמת מטבעות שפוגעת קשה במדינות הקטנות יותר. למרות זאת, היום רוב שערי המטבע חופשיים. אני מבין למה נגידי הבנקים המרכזיים עודדו את הממשלות לעבור לעולם עם שערי חליפין ניידים, כי ככל ששערי המטבע ניידים יותר, הכוח של הבנקים המרכזיים גדול יותר והכוח של הממשלות חלש יותר. פחות ברור לי למה ראשי ממשלה, שבדרך כלל רוצים להחזיק כמה שיותר כוח אצלם, הקשיבו. הניחוש שלי הוא שזה בגלל שראשי ממשלה מבינים כלכלה פחות טוב מנגידי הבנקים המרכזיים.

אבל אולי שערי המטבע הקבועים שרצה מונדל יכולים לחזור מכיוון אחר. מטבעות דיגיטליים מאפשרים לייצר מטבעות שהם בלתי תלויים בטריטוריה. זה פתח דלת לחברות ו/או למדינות לייצר מטבעות שישמשו למסחר בכל מקום בעולם. סין מנסה לעשות את זה כעת עם היואן הדיגיטלי שלה, בתקווה שהוא יהפוך לסטנדרט מסחר בין לאומי ויחליף, לפחות בחלקים מסוימים של העולם, את הדולר. אני לא יודע עם היואן הדיגיטלי יצליח, אבל די סביר שבשנים הקרובות יהיו עוד ניסיונות כאלו. סביר להניח שאחרי תקופה של ניסוי ותהיה, יישארו בסופו של דבר רק מספר קטן מאוד של מטבעות, שכל אחד מהם ישמש כמטבע עיקרי באזור אחר של העולם (או של האינטרנט). ואם יהיה מספר מאוד קטן של מטבעות, אז אולי שוב נחזור למונדל ולשערי מטבע קבועים?

 

ד"ר אביחי שניר

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    כתבה אינטילגנטית. (ל"ת)
    הקורא 04/05/2021 14:41
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מאמר מעניין, תודה. (ל"ת)
    רועי 17/04/2021 20:02
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    כבר לא מלמדים את זה מעל עשור (ל"ת)
    הלו 13/04/2021 21:00
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    פועלת 13/04/2021 13:07
    הגב לתגובה זו
    תורת החילחול נישאת ברמה זה שנים במשטרים ניאו-קפיטליסטים. לא הצליחה להשיג איזונים חברתיים הנחוצים לאיתנותה של חברה דימוקרטית. נהפוך-הוא. פערים עצומים בצבירת העושר הלאומי מקרבים את הדימוקרטיה המערבית ליום פקודה. אלא אם יביטו אחרת .גם על סוגיית המסים.
ארדואן טורקיה (X)ארדואן טורקיה (X)

המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות

פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה


עמית בר |

טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).

במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות. 

בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין

טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות. 

המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.

שיתופי פעולה גרעיניים 

בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.