ניתוח טכני: המומנטום שמאחורי המחירים - חלק ג'

בכתבה השלישית בסדרה של אייל גורביץ' כותב הפעם על הטעויות הנפוצות בזיהוי המונטום בשווקי ההון
אייל גורביץ |

דרכי הניתוח הבסיסיות – א': למיטב ידיעתי קיימים מאות מדדי תאוצה אם לא יותר. בלתי אפשרי להכיר את כולם ובוודאי שאין צורך. מדדי המומנטום הם ככלי רכב. ברגע שלמדת לנהוג על אחד, עם התאמות קלות ומעט כישרון תוכל לנהוג על כולם... כמעט. כלומר, יש צורך להכיר שניים או שלושה מדדי תאוצה בלבד, כדי לדעת להתמודד כמעט עם כולם. ונתחיל כמובן עם מדד העוצמה הפופולארי מכולם – מדד העוצמה היחסית.

את משפחת מדדי התאוצה אפשר לחלק באופן גס לשתי משפחות: אלו הנעים על סקאלה סגורה, בין גבולות ברורים ומוגדרים דוגמת מדד העוצמה היחסית, ואלו הנעים על סקאלה פתוחה, ללא גבולות מוגדרים דוגמת מדד החפיפה סטייה (macd). מדד עוצמה היחסית שייך למשפחה הראשונה. הוא נע על סקאלה סגורה שבתחתיתה הספרה אפס ובקצה העליון 100. הוא אינו יכול לרדת נמוך או לעלות גבוה מגבולות אלו.

מדד זה מספק אינדיקציות חדות וברורות בנקודות הקיצון. כלומר, מעל ל-70 או מתחת ל-30. למדדי העוצמה הללו המוגדרים כמדדים מקדימי מגמה יש להתייחס בחשדנות. מטבע הדברים, כלים שמטרתם להקדים את המגמה בצעד אחד ולדווח על הצפוי להתרחש, סובלים מבעיית אמינות ולכן יש לפענח אותם אך ורק בנקודות ספציפיות ולהתייחס אליהם בבחינת "כבדהו וחשדהו". את דרכי הפענוח אציג בכתבות הבאות.

הטעויות הנפוצות

שלוש טעויות נפוצות רווחות בניתוח מדד עוצמה היחסית. אציג אותן כאן ואפריך אותן בסדרת הכתבות הבאות:

1. טעות נפוצה ראשונה גורסת שכאשר חוצה מדד עוצמה היחסית את רמת 70% מעיד הדבר על מצב של קניות יתר (overbought). מצב זה מעיד על מהלך עליות חד מדי ומהיר מדי ומעלה את הסבירות להיפוך מגמה מיידי. הדבר אינו נכון. היות ומדד העוצמה היחסית מודד את מהירות השינוי במחירים הרי שככל שהוא גבוה יותר, משמעות הדבר שמגמת העלייה חזקה יותר ויהיה לה קשה יותר להתהפך. משול הדבר למצב שבו עצם מסוים צובר תאוצה חזקה שרק הולכת וגוברת. מן הסתם יהיה קשה יותר לבלום אותו ככל שמהירותו תהיה גבוהה יותר. אציג את הדבר בפירוט יתר בסדרת הכתבות הבאות.

2. טעות נפוצה שנייה גורסת שכאשר חוצה מדד עוצמה היחסית את רמת 30% מעיד הדבר על מצד של מכירות יתר (oversold). מצב זה מעיד על מהלך ירידות חד מדי ומהיר מדי ומעלה את הסבירות להיפוך מגמה מיידי. הדבר אינו נכון. היות ומדד העוצמה היחסית מודד את מהירות השינוי במחירים הרי שככל שהוא נמוך יותר, משמעות הדבר שמגמת הירידה חזקה יותר ויהיה לה קשה יותר להתהפך.

3. הטעות השלישית גורסת שמדד העוצמה היחסית הוא מדד שאפשר לגזור ממנו איתותי קנייה ומכירה. נסה לעשות כן ותפסיד את כספך. מדד העוצמה היחסית לא נוצר כדי לספק איתותים מסוג זה. הוא נועד כדי למדוד את מהירות השינוי במחירים ולהתריע מבעוד מועד על היפוכי מגמה קרבים. הוא יכול לשמש ככלי תומך החלטה אך אף פעם לא ככלי שאפשר להסתמך עליו באופן בלעדי.

עם זאת, למדד העוצמה היחסית, כמו למדדי מומנטום אחרים, ישנן תכונות שהופכות אותן למדדים החייבים להיכלל במשוואת קבלת ההחלטות. אלא שלפני שעושים כן, יש להכיר אותם היטב. לא רק את יתרונותיהם אלא גם את המגבלות כך שאפשר יהיה לעשות בהן שימוש בנקודות זמן בהן הם יוכלו לתרום משהו ממשי ומועיל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.