חתימה סוכן ביטוח
צילום: UNSLASH Carrie Allen

האם השמיטה את בתה מהצוואה - האם החתן רשאי לערער על כך?

הירושה היא משק חקלאי, שהאם והאב, בצוואה הדדית, הותירו בתחילה ל-ד' - אחת הבנות, בתנאי שזו תעביר 65 אלף דולר לאחותה. לאחר מות האב שינתה האם את הצוואה כך שהמשק יעבור לאחות, תוך החרגת הבית של ד' ובעלה. הוא ביקש לערער על הצוואה
עוזי גרסטמן |

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, בראשות השופט הבכיר מרדכי (מוטי) לוי, עוסק בסכסוך משפחתי מורכב סביב ירושה של משק חקלאי שהיה בבעלות מנוחה. השופט דחה בקשה שהוגשה על ידי בתה של המנוחה, שטענה כי גיסה – בעלה של אחותה המנוחה – אינו צד רשאי להגיש התנגדות לצוואה החדשה. השופט קבע כי לגיס יש אינטרס ממשי ואובייקטיבי בהליך, לאחר שהוא הוכיח כי מונה, ביחד עם רעייתו המנוחה, כילדים ממשיכים במשק.

המנוחה ובעלה המנוח חתמו ב-2003 על צוואה הדדית, שבה נקבע כי המשק יועבר לאחר מותם לבתם השנייה, ד', בכפוף לתשלום של 65 אלף דולר לבתם הנוספת – המבקשת בתיק הנוכחי. עם זאת, לאחר מות בעלה, ב-2020 ערכה המנוחה צוואה חדשה, שבה הורישה את המשק במלואו למבקשת, תוך התייחסות מפורשת לבית שבנתה ד' עם בעלה – המתנגד – בשטח המשק.

לפי הצוואה החדשה, הבית של ד' ובעלה יישאר שלהם צילום: UNSLASH Carrie Allen

בצוואה החדשה, ציינה המנוחה כי ביתם של ד' ובעלה יישאר בבעלותם, ואף הנחתה את בתה הזוכה "לפעול בתיאום עם ד' ר' על מנת לאפשר לו את פיצול בית ר'. מהמשק באופן שבית ר'. יישאר קניינו". בנוסף צוין כי, "ד' ר' וילדיו יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית ר' ללא כל תנאי".

לטענת הגיסה, המתנגד אינו יורש על פי דין

המבקשת, בתה של המנוחה והזוכה בצוואה החדשה, ביקשה מבית המשפט לדחות את התנגדותו של המתנגד – גיסה. לטענתה, המתנגד אינו יורש על פי דין ולא היה זכאי להיכלל כזוכה גם בצוואה המקורית מ-2003. "אדם שאינו טוען לזכאות בצוואה קודמת ואינו יורש על פי דין אינו רשאי להגיש התנגדות לקיום צוואה", נטען על ידה.

מנגד, המתנגד טען כי יש לו אינטרס ממשי בהליך, מכיוון שהזכויות במשק שייכות לו ולרעייתו המנוחה, ד', מכוח התחייבויות משפחתיות, מתנה שהושלמה ומעמדם כבנים ממשיכים. המתנגד הציג מסמכים התומכים בטענותיו, בהם אישור מהמושב, שבו צוין במפורש כי הוא ורעייתו הוכרו כבנים ממשיכים במשק.

השופט לוי בחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו, וקבע כי יש לדחות את הבקשה למחוק את המתנגד מההליך. הוא הדגיש כי למתנגד יש אינטרס ממוני ממשי ואובייקטיבי בהליך, שעומד בדרישות חוק הירושה.

קיראו עוד ב"משפט"

בהחלטתו ציין השופט כי, "די בכך שהמתנגד הגיש תביעה נפרדת שבה עתר לפסק דין הצהרתי שיקבע את זכאותו למלוא הזכויות במשק או לחלופין את זכאותו לבית שבנה יחד עם רעייתו המנוחה, כדי להוכיח אינטרס ממשי".

עוד הוסיף השופט בפסק הדין שפרסם כי מסמכים שהוצגו על ידי המתנגד, ובפרט אישור המושב, מחזקים את טענותיו. "אישור המושב בו הוכרזו המתנגד ורעייתו המנוחה כבנים ממשיכים במשק מקים למתנגד אינטרס ברור לבטל את הצוואה החדשה, אשר פוגעת ישירות בזכויות שהובטחו לו", הוא כתב.

השופט התייחס גם לטענת המתנגד כי הצוואה ההדדית מ-2003 היא חלק מהסכם משפחתי רחב יותר, שהעניק לו ולרעייתו זכויות במשק. השופט קבע כי יש לאפשר למתנגד להוכיח טענה זו. לדבריו, "המתנגד רואה עצמו חלק מההסכמות המשפחתיות שנקבעו לאורך השנים, ובכלל זאת ההתחייבות של המנוחה להותיר לו ולרעייתו את הבית שנבנה במשק. טענות אלו מהותיות ויש לבררן במסגרת ההתנגדות".

השופט לוי אף הדגיש את החשיבות שבחקר האמת בבית המשפט לענייני משפחה, והוסיף כי, "בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל אופי אינקוויזיטורי מעצם טיבו, ונדרש הוא לרדת לחקר האמת. לא ניתן לשלול מהמתנגד את זכותו להוכיח את טענותיו במסגרת ההתנגדות".

"זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית"

בנוסף למעמדו של המתנגד, התייחס השופט לזכות החוקתית של גישה לערכאות משפטיות. השופט ציטט את ההלכה הפסוקה בנושא: "בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש. זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית, והיא מקבלת משנה תוקף בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה".

בסופו של דבר, קבע השופט לוי כי למתנגד יש זכות חוקית מלאה להגיש התנגדות לצוואה החדשה, והורה על דחיית הבקשה של המבקשת למחוק אותו מההליך. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 שקל למתנגד.

פסק דין זה מדגיש את החשיבות בבירור יסודי של טענות מהותיות בנוגע להסכמים משפחתיים וצוואות, בייחוד במקרים מורכבים שבהם מעורבים בני משפחה נוספים והבטחות קודמות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם גם שנים אחר כך

תושבים שטענו לגביית מס רטרואקטיבית בניגוד לחוק ביקשו לנהל תובענה ייצוגית נגד מנהל מס שבח ורשויות המדינה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי החיוב נעשה כדין, מתח ביקורת חריפה על אופן ניסוח הבקשה, והבהיר כי מי שלא דיווח על רכישת זכויות במקרקעין - לא יוכל לטעון לפטור בדיעבד

עוזי גרסטמן |

בפתח פסק הדין, שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נפרשת תמונה שמוכרת היטב לעוסקים בתחום המקרקעין: בעלי זכויות בנכסים מבקשים, לעתים שנים רבות לאחר רכישתן, להסדיר רישום בטאבו או לבצע פעולה אחרת בנכס. אלא שאז, רגע לפני השלמת המהלך, צצה דרישה לתשלום מס רכוש בגין השנים שעברו. מבחינת אותם בעלי זכויות, הדרישה נתפשת לא פעם כהפתעה לא נעימה, ולעתים אף כעוול של ממש. במקרה שנדון בפסק הדין הבא, ההפתעה הזו נהפכה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה טענה עקרונית: רשות המסים מחייבת אזרחים במס רכוש רטרואקטיבי, בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקה.

המבקשים, מוחמד חוסאם חירבאוי ומיראל רזק, פנו לבית המשפט בטענה כי המדינה, באמצעות מנהל מס שבח וגורמים נוספים, דורשת תשלום מס רכוש גם בגין נכסים שלא היו רשומים במערכת המס לפני שנת 2000 - השנה שבה בוטל מס הרכוש. לשיטתם, מדובר בפרקטיקה פסולה של גביית מס בדיעבד, כזו שסותרת את ההחלטות של ועדות ערר וההלכות שנפסקו בעבר. הקבוצה שבשמה ביקשו לפעול הוגדרה באופן רחב כ"כל אזרח אשר נדרש לשלם מס רכוש בגין נכס אשר לא היה רשום במערכת המס לפני שנת 2000, וכל אזרח שנדרש לשלם מס רטרואקטיבי בניגוד להחלטות ועדות הערר וההלכות הפסוקות".

אלא שכבר בראשית פסק הדין מבהיר סגן נשיא בית המשפט, השופט רם וינוגרד, כי הבקשה לוקה בחסר מהותי. הוא מציין כי מדובר בבקשה "לקונית במיוחד", שאינה כוללת את מרבית הרכיבים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות, ומוסיף ביקורת חריפה על סגנונה. לדבריו, הבקשה והתובענה "נוסחו בלשון שאינה ראויה", וכללו האשמות חמורות כלפי המשיבים, לרבות טענות לסחיטה באיומים, מרמה ופעולות פליליות. השופט קבע כי "די היה בדרך התבטאות לא ראויה זו כדי להביא לדחיית בקשת האישור", מכיוון שהתנהלות שכזו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות הקבועות בדין.

הבקשה לא עומדת בתנאי הסף המהותיים

מעבר לפגמים הצורניים והסגנוניים, בית המשפט קובע כי הבקשה אינה עומדת גם בתנאי הסף המהותיים לאישור תובענה ייצוגית. כך, בין היתר, מצוין בפסק הדין שפורסם כי המבקשים לא התייחסו לטענות סף כבדות משקל שהעלו המשיבים בתשובתם, וכי העובדה שבא כוח המבקשים שימש גם כמצהיר בתצהיר התומך בבקשה, פועלת אף היא בניגוד להוראות חוק תובענות ייצוגיות.

ואולם, השופט וינוגרד אינו מסתפק בדחייה מטעמים דיוניים בלבד, אלא עובר לדון במחלוקת עצמה. כאן, בלב הדיון, מונחת שאלת פרשנות של הוראות חוק מס רכוש, ובעיקר היחס בין סעיפים 17, 19 ו-22 לחוק. המבקשים ביקשו להסתמך על סעיף 19(א) לחוק, הקובע מגבלה על גבייה רטרואקטיבית של מס, וטענו כי לא ניתן לחייב במס בגין תקופה העולה על חמש שנים לאחור. אלא שבית המשפט קובע כי הפרשנות הזו מתעלמת מהוראות חוק אחרות ומהפסיקה שעסקה בהן.