האם השמיטה את בתה מהצוואה - האם החתן רשאי לערער על כך?
פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, בראשות השופט הבכיר מרדכי (מוטי) לוי, עוסק בסכסוך משפחתי מורכב סביב ירושה של משק חקלאי שהיה בבעלות מנוחה. השופט דחה בקשה שהוגשה על ידי בתה של המנוחה, שטענה כי גיסה – בעלה של אחותה המנוחה – אינו צד רשאי להגיש התנגדות לצוואה החדשה. השופט קבע כי לגיס יש אינטרס ממשי ואובייקטיבי בהליך, לאחר שהוא הוכיח כי מונה, ביחד עם רעייתו המנוחה, כילדים ממשיכים במשק.
המנוחה ובעלה המנוח חתמו ב-2003 על צוואה הדדית, שבה נקבע כי המשק יועבר לאחר מותם לבתם השנייה, ד', בכפוף לתשלום של 65 אלף דולר לבתם הנוספת – המבקשת בתיק הנוכחי. עם זאת, לאחר מות בעלה, ב-2020 ערכה המנוחה צוואה חדשה, שבה הורישה את המשק במלואו למבקשת, תוך התייחסות מפורשת לבית שבנתה ד' עם בעלה – המתנגד – בשטח המשק.
לפי הצוואה החדשה, הבית של ד' ובעלה יישאר שלהם צילום: UNSLASH Carrie Allen
בצוואה החדשה, ציינה המנוחה כי ביתם של ד' ובעלה יישאר בבעלותם, ואף הנחתה את בתה הזוכה "לפעול בתיאום עם ד' ר' על מנת לאפשר לו את פיצול בית ר'. מהמשק באופן שבית ר'. יישאר קניינו". בנוסף צוין כי, "ד' ר' וילדיו יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית ר' ללא כל תנאי".
לטענת הגיסה, המתנגד אינו יורש על פי דין
- האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המבקשת, בתה של המנוחה והזוכה בצוואה החדשה, ביקשה מבית המשפט לדחות את התנגדותו של המתנגד – גיסה. לטענתה, המתנגד אינו יורש על פי דין ולא היה זכאי להיכלל כזוכה גם בצוואה המקורית מ-2003. "אדם שאינו טוען לזכאות בצוואה קודמת ואינו יורש על פי דין אינו רשאי להגיש התנגדות לקיום צוואה", נטען על ידה.
מנגד, המתנגד טען כי יש לו אינטרס ממשי בהליך, מכיוון שהזכויות במשק שייכות לו ולרעייתו המנוחה, ד', מכוח התחייבויות משפחתיות, מתנה שהושלמה ומעמדם כבנים ממשיכים. המתנגד הציג מסמכים התומכים בטענותיו, בהם אישור מהמושב, שבו צוין במפורש כי הוא ורעייתו הוכרו כבנים ממשיכים במשק.
השופט לוי בחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו, וקבע כי יש לדחות את הבקשה למחוק את המתנגד מההליך. הוא הדגיש כי למתנגד יש אינטרס ממוני ממשי ואובייקטיבי בהליך, שעומד בדרישות חוק הירושה.
- איחרו בתשלומים על הדירה, אבל לא ישלמו פיצוי מוסכם
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
בהחלטתו ציין השופט כי, "די בכך שהמתנגד הגיש תביעה נפרדת שבה עתר לפסק דין הצהרתי שיקבע את זכאותו למלוא הזכויות במשק או לחלופין את זכאותו לבית שבנה יחד עם רעייתו המנוחה, כדי להוכיח אינטרס ממשי".
עוד הוסיף השופט בפסק הדין שפרסם כי מסמכים שהוצגו על ידי המתנגד, ובפרט אישור המושב, מחזקים את טענותיו. "אישור המושב בו הוכרזו המתנגד ורעייתו המנוחה כבנים ממשיכים במשק מקים למתנגד אינטרס ברור לבטל את הצוואה החדשה, אשר פוגעת ישירות בזכויות שהובטחו לו", הוא כתב.
השופט התייחס גם לטענת המתנגד כי הצוואה ההדדית מ-2003 היא חלק מהסכם משפחתי רחב יותר, שהעניק לו ולרעייתו זכויות במשק. השופט קבע כי יש לאפשר למתנגד להוכיח טענה זו. לדבריו, "המתנגד רואה עצמו חלק מההסכמות המשפחתיות שנקבעו לאורך השנים, ובכלל זאת ההתחייבות של המנוחה להותיר לו ולרעייתו את הבית שנבנה במשק. טענות אלו מהותיות ויש לבררן במסגרת ההתנגדות".
השופט לוי אף הדגיש את החשיבות שבחקר האמת בבית המשפט לענייני משפחה, והוסיף כי, "בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל אופי אינקוויזיטורי מעצם טיבו, ונדרש הוא לרדת לחקר האמת. לא ניתן לשלול מהמתנגד את זכותו להוכיח את טענותיו במסגרת ההתנגדות".
"זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית"
בנוסף למעמדו של המתנגד, התייחס השופט לזכות החוקתית של גישה לערכאות משפטיות. השופט ציטט את ההלכה הפסוקה בנושא: "בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש. זכות הגישה לערכאות היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית, והיא מקבלת משנה תוקף בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה".
בסופו של דבר, קבע השופט לוי כי למתנגד יש זכות חוקית מלאה להגיש התנגדות לצוואה החדשה, והורה על דחיית הבקשה של המבקשת למחוק אותו מההליך. כמו כן, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 שקל למתנגד.
פסק דין זה מדגיש את החשיבות בבירור יסודי של טענות מהותיות בנוגע להסכמים משפחתיים וצוואות, בייחוד במקרים מורכבים שבהם מעורבים בני משפחה נוספים והבטחות קודמות.

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"
זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.
פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.
"מעשה שהושלם"
כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".
.jpg)