למה משלמים על עבודה שלא בוצעה? הקבלנים דורשים להקפיא את שכר העובדים הזרים
תאגידי כוח האדם והקבלנים בפנייה לשרי השיכון, העבודה והפנים בבקשה להיפטר מתשלום עבור העובדים הזרים. בעיקר עם הטענה שלא התבצעה העבודה בפועל - בעקבות המלחמה; וגם - שבריריות מודל הבנייה בישראל מתבררת, ולא בפעם הראשונה
תאגידי כוח האדם והקבלנים פנו אתמול לשרי השיכון, העבודה והפנים בבקשה להקלות זמניות בהעסקת עובדים זרים, על רקע ההשבתה החלקית של אתרי הבנייה בתקופת הלחימה. הדרישה המרכזית: להפחית
את השכר המשולם לעובדים בתקופות שבהן לא מתקיימת עבודה בפועל, ולאפשר יציאה לחופשה כפויה של עד 12 ימים בשנה. בנוסף, מבקשים הקבלנים פטור זמני מתשלום האגרות הממשלתיות הכרוכות בהעסקת העובדים.
הבקשות נובעות מהעובדה שבמסגרת ההסכמים הקיימים בענף,
מעסיקים מחויבים לשלם לעובד הזר שכר מינימום חודשי בצירוף 54 שעות נוספות, גם אם בפועל הוא לא עבד כלל בתקופה שבה האתר היה מושבת. מדובר בהוצאה משמעותית עבור הקבלנים, במיוחד כאשר מדובר באלפי עובדים ובאתרים סגורים בהוראת פיקוד העורף.
בשטח, המשמעות היא
תשלום מלא עבור עבודה שלא מתקיימת, תוך פגיעה בכושר התזרימי של החברות. ברקע הדברים נמצא גם מודל ההעסקה עצמו: שוק הבנייה בישראל נשען על תיווך של תאגידי כוח אדם, חוזים קשיחים ואגרות ממשלתיות, שמייצרים מערכת יקרה וקשה לתמרון.
בימי שגרה המערכת הזו כבר
מתקשה לעמוד בביקוש, ובמצבי חירום, היא כמעט ומשותקת. כעת, כאשר הדרישה לשיקום גוברת והעיכובים מצטברים, הפערים נחשפים בעוצמה. המצוקה מחמירה על רקע המחסור הכולל בכוח אדם בענף. מאז אוקטובר 2023 נאסרה כניסת פועלים מהשטחים, ובעקבות כך נוצר חוסר של כ-15 עד 20 אלף
עובדים. בעיקר בתחומי התשתיות והשיפוצים, אותם תחומים הקריטיים לשיקום נזקי הלחימה.
במקביל, מבקשים התאגידים להאריך את הסדרי היבוא הפרטיים של עובדים זרים, ולדאוג להביאם אל ישראל ואל אתרי הבנייה.
האם צריך את המתווכים?
בעוד הדרישה המרכזית מתמקדת בהקלות נקודתיות, עולה הצורך לדון גם בסוגיות המבניות: האם נכון להמשיך ולהסתמך על תאגידים מתווכים? האם יש לאפשר העסקה ישירה מצד הקבלנים? והאם לא הגיעה העת להשקיע בהכשרה מואצת של עובדים ישראלים לענף, דווקא ברגע שבו הביקוש
לידיים עובדות נמצא בשיא?
האופן שבו יתמודד הענף עם השאלות האלו עשוי לקבוע לא רק את קצב השיקום של הדירות שנפגעו, אלא גם את הסוגייה המעניינת: איך יראה שוק הבנייה בשנים הקרובות.
פגיעה כפולה: גם בבנייה וגם במחירים
מעבר להשלכות הישירות על הקבלנים ועובדיהם, להשבתה החלקית של אתרי הבנייה עלולה להיות השפעה רחבה ומשמעותית על שוק הדיור כולו. כאשר אין פתרון מיידי למחסור בכוח אדם, והעלויות ממשיכות להאמיר - יותר ויותר יזמים בוחרים להשהות התקדמות בפרויקטים, לדחות
מועד תחילת ביצוע, ולעיתים אף להקפיא תכניות שהיו על סף יציאה לדרך.
המשמעות בפועל היא האטה בהתחלות הבנייה. דווקא בתקופה שבה המדינה זקוקה להגדלה מואצת של ההיצע, על רקע הפגיעה באלפי דירות באזורים שנפגעו מירי ישיר. בפרויקטים קיימים אשר בהם העבודות כבר
יצאו לדרך, המצב חמור אפילו יותר: מחסור בפועלים גורר עיכובים בביצוע, גרירת לוחות זמנים. ובמקרים מסוימים, גם פיצוי לקבלנים מצד רוכשים או יזמים.
במקביל, יוקר כוח האדם, תוצאה של דרישות חוזיות שלא הותאמו למצבי חירום - עלול להתגלגל ישירות אל מחירי הדירות.
כך נוצר מצב שבו הציבור עלול להיפגע פעמיים: ראשית, הירידה בהתחלות בנייה מצמצמת את היצע הדירות החדשות; מצד שני, העלייה בעלויות עשויה להוביל להתייקרות של דירות קיימות, בשל היעדר אלטרנטיבה ראויה בטווח הקצר.
מדובר באיום ממשי על היעדים הלאומיים ליציבות
בשוק הדיור. כל האטה מתגלגלת באופן מצטבר: קצב שיווק הדירות מואט, הצעות מחיר לקבלנים מתייקרות, ומלאי הדירות הזמינות מצטמצם – גם באזורי הביקוש וגם באזורי השיקום.
שבריריות מודל הבנייה
בזמן שהממשלה מגבשת תוכניות לשיקום תשתיות, יישובים
ואזורים שלמים שנפגעו מהלחימה, מתברר שמנועי השיקום המרכזיים: ענף הבנייה והעובדים בו. מצויים בעצמם במשבר תפעולי עמוק. המחסור החריף בכוח אדם, לצד השבתות אתרים והתלות המוחלטת בעובדים זרים, מעלים את השאלה האם בכלל קיימת למדינה תוכנית
מגירה למצב שבו שוק העבודה פשוט לא יוכל לספק את הידיים העובדות הדרושות כדי להניע את השיקום בזמן.
זוהי אינה הפעם הראשונה שבה מצבי חירום חושפים את שבריריות המודל הנוכחי: כבר במשבר הקורונה ובמבצעים צבאיים קודמים התריעו גורמים בענף על ההסתמכות
העודפת על עובדים זרים, על היעדר גמישות רגולטורית, ועל כך שאין תשתית אמיתית להכשרת עובדים מקומיים.
כעת, כשהבעיות חוזרות על עצמן כמעט באותו תסריט, מתחדדת התחושה שלמרות הכול, הלקח - לא באמת נלמד.
- 1.לימור 24/06/2025 17:31הגב לתגובה זוגם אם אתר הבנייה היה סגור.
דירות בבת ים. צילום: צלי אהרוןתשואה של 12% בשנה; האם בת ים היא הזדמנות?
סיור שכונות בבת ים - על ההשבחה בעשור האחרון, על דמי השכירות והתשואה שהם מניבים, והאם יהיה אפסייד בהמשך? וגם - השמאי שמעריך שהמחירים יעלו דרמטית בשנתיים הקרובות בזכות התחדשות ותוכניות של העירייה
סיירנו בשכונות בבת ים, דיברנו עם שמאים ומתווכים. התמונה אופטימית. אבל לפני העתיד, הנה מה שקרה בשנים האחרונות. בחודש יוני 2022 משקיע רכש דירה ברחוב רמב״ם 19 בבת ים בסכום של 1.85 מיליון שקל. אותה הדירה נמכרה לאחרונה בסכום של 2.5 מיליון שקל. מדובר על תשואה של מעל ל-9% בשנה כל שנה במשך 3 שנים - וצריך להזכיר, מדובר על תקופה ״יבשה״ בשוק הנדל״ן, שלא נאמר ״קפואה״. נראה שהעסקה הנוכחית מספרת את הסיפור של בת ים, שכבר למעלה מעשור נחשבת ל״עיר של המשקיעים״.
לתשואה של אותו משקיע צריך להוסיף דמי שכירות. מדובר על עוד 3% בשנה. המשקיע הרוויח 12% בשנה. רווח משמעותי. האם בת ים תמשיך לספק תשואות חיוביות? בת ים מספקת תשואות יפות למשקיעים שנהרו ונוהרים אליה בעשור האחרון. זה בולט במיוחד אם מסתכלים על האזורים שעברו פינוי בינוי ודה פקטו השביחו את ערך הנכס באופן דרמטי - דירות של 1.5-2 מיליון שקל הפכו לשוות 3-3.5 מיליון שקל.
זה אומנם נכון לכל הארץ אגב - בעל דירה שמקבל דירה משודרגת בבניין חדש עם מעלית מחסן וחניה מרוויח סכום מינימלי של מיליון שקל. זה גם יכול להגיע לכפול. אנשים "פשוטים" הפכו למיליונרים.
מחירי הדירות בבת ים עלו בכ-40% ב-5 השנים האחרונות בממוצע. המחיר למ״ר עומד על כ-30.5 אלף שקל והשכירות החודשית המוצעת היא כ-4.6 אלף שקל. דירת 5 חדרים תעלה לכם כ-3.5 מיליון שקל, 4 חדרים כ- 2.9 מיליון שקל ו-3 חדרים כ-2 מיליון שקל.
- קבוצת גבאי תקדם פרויקט רחב במתחם בלפור בבת ים
- בוני תיכון מקבלת אור ירוק לשתי תוכניות חדשות: 610 דירות במרכז הארץ
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)מס על שכר דירה - "הגבייה שלנו עלתה ב-10%"; והאם מס רכוש יחזור?
שי אהרונוביץ' מנהל רשות המסים על מאגר משכירי הדירות והעלייה בהיקף תשלומי מסים על שכר דירה
שי אהרונוביץ, מנהל רשות המסים עדכן השבוע בכנס של יועצי המס כי הגבייה ממסים על שכר דירה עלתה ב-10%. הוא הסביר כי הגבייה בכלל במיסוי נדל"ן בעלייה והוא שם דגש על המערכות של רשות המסים שמצליבות מידע ואוספות מידע על משכירי הדירות במטרה להוביל למאגר מידע מלא על המשכירים.
אהרונוביץ מנסה בכל שנה להעביר את חובת הדיווח על משכירים. מדובר בחובת דיווח מינימלית, לא מורכבת מבחינת בירוקרטיה, אבל כל פעם מחדש הוא נבלם בוועדת הכספים. הרכב הועדה וכנראה שהרכב הכנסת והממשלה לא מאפשר להעביר חובת דיווח על משכירים. זה קצת מוזר, כי לכאורה המחוקקים צריכים לדאוג לגילוי ולדיווח נכון. ככה גם הגבייה תהיה גביית אמת וזה ידוע שיש רבבות מעלימי מס בשכר דירה. אפשר לחשוב שחברי ועדת הכספים מוטים אולי אפילו ש, "על ראש הגנב בוער הכובע", אך כמובן שזה לא מבוסס, ושהועדה טוענת שהיא לא רוצה שלציבור יהיה עודף ביורקרטיה ורגולציה.
החשיבות של הדיווח היא אדירה, כי ככה רשות המסים תדע אם יש לאדם מסוים דירה מושכרת ותוכל להבין אם הוא "נופל" בחובת הדיווח. למשל - אם יש לו דירה במרכז תל אביב של 5 חדרים והוא לא מדווח, אז ברור שמשהו לא תקין. ככה היא תעלה גם על דירות בירושה שעדיין לא עברו ליורשים ומניבים שכר דירה ובכלל - תקבל מאגר מלא.
מעבר לכך, חובת הדיווח תוביל לכך שאנשים ירגישו יותר מפוקחים. הם לא יוכלו לעשות תרגילים להורדת שכר הדירה מתחת לרף, הם ישלמו כמו שצריך. ובכלל - צריך לחזור ולהגיד זאת - מדובר במס שולי. עד 5,640 שקלים אין מס; ומעל יש אפשרויות שונות - 10% או מס על פעמיים ההפרש בין הרף לשכר הדירה. מדובר במס נמוך במיוחד ועדיין - אנשים רבים מעלימים אותו.
- הצעה: עסקים עד מחזור של 300 אלף שקל לא ידווחו למס הכנסה; מה הסיכויים שזה יקרה?
- איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אהרונוביץ' אומר שרשות המסים מגיעה למאגר משלה והיא עדיין תנסה לחייב בדיווח, כשהדיווח יהיה פשוט ולא מכביד על הציבור. אהרונוביץ אמר בכנס שהגבייה עלתה גם בגלל שהיה החוזים עלו ושאנשים עברו את הרף והחלו לשלם. "הדיווחים עכשיו יותר אמת, צריך להעלות את החוזים למאגר. ככל, שהעולם משתנה, לאט לאט עוד ועוד ועוד אנשים שמשכירים דירות יעברו לשלוח חוזה בסמארטפון עם חתימות אלקטרוניות אז עוד שנתיים שלוש השוק יהיה יותר וככה חוזה יהיה אונליין".
