הבחירות מתקרבות והנושא הכלכלי הולך ותופס את המקום הראוי לו. רבות מהמפלגות נאבקות על קולות הבוחרים, מציגות תכניות ומפריחות סיסמאות כיצד יוכלו לשפר את המצב הכלכלי של מעמד הביניים באמצעות הורדת יוקר המחייה, הורדת מחירי הדיור, המזון וכד'. כמצופה מערב בחירות, רבות מהן רוצות ומכוונות להיטיב עם קהל בוחריהן. בעבר סיסמאות והבטחות בחירות רבות התנפצו אל מול המציאות, כאשר אותם נבחרים הגיעו למשרדי הממשלה השונים וגילו שקשה מאוד לקיים את ההבטחות, וכי המציאות מורכבת הרבה יותר וכוללת מגוון רחב של אילוצים הנוטים לשים מקלות בגלגלים. מדובר באילוצים תקציביים, כלכליים, ביטחוניים, פוליטיים וביורוקרטיים.

נראה כי בשלב זה של מערכת הבחירות, המפלגות מתעמתות בינן לבין עצמן בשאלה למי יש כוונות טובות יותר להיטיב עם מעמד הביניים, למי יש תכניות טובות יותר ובעיקר על מי מוטלת אשמה רבה יותר בכשלונות העבר ובאי מימוש ההבטחות ממערכות הבחירות הקודמות. השאלות החשובות בנושא, מדוע הציבור יאמין למנהיג מפלגה מסוים? מדוע דווקא לאחר הבחירות הנוכחיות המצב יהיה שונה? איך הוא יוכל להתמודד בפועל בצורה אחרת באומץ עם המכשולים והאילוצים? -  לא מקבלות תשובות בינתיים.

רבים ניסו להגדיר מהו אותו מעמד ביניים. היו שטענו שהוא מתכווץ ונעלם, אך מצד שני נראה שדווקא חלק גדול מהאוכלוסיה רואה את עצמו בתור "מעמד ביניים".  נראה שהאלקטורט הנקרא מעמד הביניים "שווה" הרבה מנדטים, ולכן רבות מהמפלגות שמנסות לפנות אותו קהל בוחרים, ומבקשות להיות שליחיו של אותו מעמד ביניים ולהיטיב עם מצבו הכלכלי.

באופן פשטני, ניתן לומר כי מעמד הביניים מייצג את העצמאיים, עובדי הצווארון הלבן, העובדים המאורגנים, מי שיש להם איפה לגור ומה לאכול,  משכילים ברמת השכלה תיכונית ומעלה, הקמים כל יום בבוקר ונוסעים לעבודה, קונים בחנויות מותגים במרכזי הקניות והקניונים, יוצאים מדי פעם למסעדה ומנסים לחסוך כדי לנסוע מדי פעם לחופש בארץ או בחו"ל. אכן נראה כי על פי מאפיינים פשטניים אלו, רבים מהישראלים הם חלק ממעמד הביניים.

דובר רבות על מקור התסכול של מעמד הביניים - ההבנה כי הוא תקוע במקום, נשחק וכי יש עליו להיאבק רק כדי להישאר במקום ולא להתדרדר למטה בסולם הסוציו אקונומי. העובדה שהיו כאלו שהמשיכו לשגשג ולהרוויח מהמצב ומהשיטה גרמה לשכבות הביניים לתחושות של ניכור לשיטה. כך נוצרו בעיות של אמון, וקושי בתחושת השייכות והזדהות עם המערכת.

אך ההתרכזות בשיח הציבורי בנזק שנגרם למעמד הביניים עצמו קצת מסתיר את הנזק לכלכלה כולה. הצריכה הפרטית של מעמד הביניים היא המנוע והקטר של הכלכלה המערבית. לכן, כששכבות הביניים נפגעות, אלה נאלצים להפסיק לקנות ולהקטין את הצריכה, כתוצאה מכך נוצרת פגיעה בכלכלה, כאמור - חברות מרוויחות פחות, מצמצמות ההשקעות במשק, מקטינות את מספר המשרות, תשלומי המסים יורדים ונוצר מעגל כלכלי שלילי. בסופו של דבר, גם החברות הגדולות ובעלי ההון נפגעים מהפגיעה במעמד הביניים.

כדי שיהיה מי שיקנה את המוצרים והשירותים שהכלכלה מייצרת, אנשי מעמד הביניים הם אלו שצריכים להרוויח מספיק כסף. בפועל נפתח פער גדל והולך בין מה שאנשים מרוויחים כעובדים למה שהם מוציאים כצרכנים. פער זה התמלא באשראי שמשקי הבית לקחו ועדיין לוקחים על עצמם בכדי לשמר את רמת החיים ולהרגיש שהם "מתקדמים". הפגיעה האמיתית בצרכן היא הרבה יותר חמורה ממה שניתן לראות בנתונים, וזאת בשל יצוא הדפלציה העולמי מהמדינות המתפתחות. בשל כך הכלכלות נעזרות בהנשמות המלאכותיות וההרחבות המוניטריות של הבנקים המרכזיים. סביר להניח כי בהיעדר תהליכים אלו, כלכלות רבות כבר היו נתונות במיתון שמקורו בפגיעת הצרכן ממעמד הביניים.

לאור זאת, אנו סבורים כי על המפלגות לממש את הבטחותיהן ולחזק את מעמד הביניים, רק אחרי שיבינו כי חיזוקו של זה אינו סיסמת בחירות נבובה או בגדר  "טובה " שעושים לציבור הבוחרים, אלא כי יש חיזוק מעמד הביניים הוא אינטרס משמעותי ואף קריטי לצריכה הפרטית, לייצור המקומי ולצמיחה של הכלכלה הישראלית. היכולת של מעמד הביניים לצרוך ולחסוך כראוי הוא המתכון למשק ישראלי בריא וצומח לאורך זמן. דווקא היכולת להבין ולהפנים זאת, היא זו שתעיד יותר מכל על מחויבות המפלגות למלא את הבטחותיהן לבוחרים.   ***הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.