געגועי לקביעות - או מה שאני רוצה לזכור מימי הבועה

מה שהתנדף. כולם מציינים השבוע (יום ה') את תאריך 5 השנים שעברו מאז שיא בועת ההיטק בבורסה של ת"א. כולם מעלים מן האוב את הסיפורים ההם - על הכרומטיקסיות והאיי.סי.קיוס למינהן. אני דווקא מעדיף להיזכר בחדר קטן בבית משרדים מפואר באזור הבורסה של רמת גן - לפני שלוש וחצי שנים, כשסיפרו לי שהכל קרס.

התמונה מוכרת רק למי שהיה שם. איש אחד, בתחילת שנות ה-30 שלו, אוסף קבוצה של כמה עשרות אנשי תוכנה ושיווק ומספר להם את האמת. טוב רק חלק מהאמת. הוא לא סיפר לנו שכבר 10 חודשים לפני כן הוא הרים ידיים, וחיכה לנס שייחלץ אותו אישית מהחובות האדירים שצברה החברה. הוא לא סיפר לנו שהשקט המוזר במסדרונות שלנו - לאחר גל הפיטורים האחרון בחברה הביא לכך שהוא מעדיף להשאר בבית - אבל בא למשרד בכל יום כי הוא מוכרח. הוא גם לא סיפר לנו שחברה שלו - ארוסתו, עזבה אותו, כי הוא הפך לבלתי נסבל בבית.

הוא לא סיפר ואנחנו לא שאלנו. כי כל מה שעניין אותנו הוא לצאת מהחדר ולהתחיל להרים טלפונים לחברים בחברות הייטק אחרות - כדי לסדר לעצמנו עבודה. אבל לא ידענו - כי בערך באותם ימים או שעות, גם החברים שלנו קובצו לחדר קטן או מטבחון מרוהט בריהוט איכותי - זכר לימים יפים יותר, של חצי שנה קודם לכן - וקיבלו הודעה דומה ממנכ"ל החברה שלהם.

אני מעדיף להיזכר ביום המר ההוא, כי כך אני אשמר לי מימים כאלה בעתיד.

ומה הדבר הבולט ביותר בזיכרון שלי מימי הבועה? אלה הם ללא ספק הנאומים מלאי הכריזמה של המנהלים שלי מאז. הם היו מדברים גבוהה גבוהה על "חזון", "שותפות", "צמיחה". אבל השאירו אחריהם את כל אלה וקנו לעצמם בתים יפים במושבים בשרון - כשאנחנו, החיילים הפשוטים - נשארנו עם משכנתא שלא תגמר לעולם.

נכון - רוב האנשים שעמדו מאחורי אותם "יזמים" בני 30 ומשהו, החיילים, חזרו למסלול חיים נורמאלי. לפעמים אחרי ששילמו מחיר כבד. אף אחד לא אמר להם שצריך להיות מפוחד וחסר אמונה בכל פעם שמתחילים לעבוד במקום חדש. האבות והאמהות שלהם דברו איתם על "קביעות" בעיניים בורקות והם זילזלו בהם.

על היוהרה, הדאווין, הרכבים הצמודים, הנסיעות לחו"ל, הכנסים היוקרתיים, ההשתלמויות על חשבון החברה, אפילו על המשכורת היפה שהיתה לי אז - אני הייתי מוותר בשמחה, רק כדי לא להגיע לרגע בו הבנתי שהעולם השתנה. החיים שלנו כעובדים הפכו לסוג חדש של מרדף - לא אחר הכסף, אלה אחרי עצם היותנו חלק ממשהו. כי פעם, כשאבא שלי הלך לעבודה, הוא היה חלק מהמקום בו עבד. ואנחנו - דור הבועה, נשאר תמיד קצת אאוטסיידרים - ותמיד, אבל תמיד, זמניים.

שרי בעד שר אינפומיישן? השבוע - כמעט מייד לאחר שנודע לי על הפרשה של חקירת החשדות להלבנת הון בבנק הפועלים, קיבלתי את הודעת הדובר של שרי אריסון, כי היא והשותף שלה בשליטה בבנק הפועלים, דורי דנקנר לא ידעו, כי מתנהלת חקירה נגד הבנק. מכאן, שלמעשה אין קשר בין מכירת הענק של מניות הבנק שביצעו תמורת 900 מיליון שקל רק כמה ימים לפני פרסום הפרשה.

לרגע נעצרתי. אמרתי לעצמי - שכמי שמכיר את תחום ייעוץ התקשורת היטב, אני יכול רק להחמיא לדוברי השניים על הפעולה המהירה, והחשובה לבעלי מניות הבנק. אך פחות מיממה לאחר מכן, גליתי ששוב הצליחו להסית את עיניי מהסיפור האמיתי.

ביום התפוצצות הפרשה בעיתונות האינטרנטית - כולם חפשו תגובות של מנהלי הבנק. הפועלים הוציא הודעה לקונית וחשב שבזה יסתיים העניין. אך הנחישות (הצורמת, אני מוכרח להודות) של המשטרה, במצוד הכותרות שלה - תוך ניסיון ברור לעשות כמה שיותר "רעש תקשורתי" מהפרשה הזו, שינה את דעתם של דוברי הבנק ובעליו. זמן התגובה של הבנק היה מהיר מאוד. הרבה יותר ממה שאנחנו העיתונאים ואנשי התקשורת רגילים לו בישראל. אני רק יכול להזכיר טענות שהעליתי כאן בשנה שעברה, לגבי חוסר התגובה הבולט של ראשי יצרנית התרופות ? טבע, שאר מלאו פיהם מים, למרות שמועות זדוניות בשוק שהביאו לקריסה של המניה.

בו ביום - יו"ר ומנכ"ל הבנק ערכו שיחת הרגעה עם אנליסיטים - ופחות מ-5 שעות לאחר שיא הפרסום של הפרשה באינטרנט הוצאו דברים מהשיחה לעיתונות.

ואם לא היה די בכך - שערו בנפשכם, כמה מוזר היה לנו, העיתונאים, למצוא בתאי האי מייל שלנו שעות ספורות לאחר אותה שיחת וועידה, הודעה מטעם דובריה של שרי אריסון, הפונה אלינו ומבקשת להבהיר כי לא ידעה על הנעשה בנושא החקירה. אי אפשר להתעלם מהקשר לעובדה, שבפעם האחרונה שאריסון התנדבה לצאת ולהגן על הבנק שלה, לאחר גל פיטורים שביצע - נשפכו עליה קיתונות של ביקורת מכל עבר.

בבוקר שלאחר יציאתם לתקשורת, בהתנדבות צריך לומר, של בעלי השליטה בבנק - הסתבר שהם עשו זאת ממש בעת שבוצע פיזורן בשוק של אגרות חוב שמכר הבנק בהיקף של יותר מ-1.14 מיליארד שקל. אני הרי לא יכול לקשור בין הדברים חד משמעית. אך ברורה כשמש היא הנטייה הנורמאלית של בעלי הפועלים - לבצע פעולת הסחה וחיזוק התדמית - על רקע רצונם להגן על ההנפקה שתוכננה מראש.

ובקיצור - כשאתם רואים בעל שליטה בחברה בורסאית גדולה באמת - שמתנדב לנדב לכם מידע על החברה שלו, חפשו סיבה טובה יותר מרצונו לשמור על מוניטין החברה.

מאת: שי פאוזנר