הצפה
צילום: shutterstock

ההפסד כולו שלנו: נזקי ההצפות ואיבוד מי הגשמים בישראל

בנוסף לסיכון חיי אדם, נגרמים בהצפות נזקים כבדים ברכוש, כשההפסד הוא כפול ומכופל, וכולל הן את עלויות כיסוי הנזק, והן את איבוד מי הגשמים יקרי הערך. במדינה שמצויה במשבר מים תמידי כשלנו, אין דבר אבסורדי יותר מבזבוז מי גשמים בהצפות, וברור לכולם שמוכרחים להתקדם לפתרונות חכמים ואקולוגיים יותר.

למה בכלל קיימות הצפות בישראל ה״יבשה״?

אמנם מדינת ישראל נתונה למשבר מים תמידי ולחשש מתמשך לבצורת, אך מסתבר שלמרות כל זאת גם אנחנו סובלים מהצפות ומשיטפונות על נזקיהם העצומים. 

הגורמים האקלימיים לכך ידועים, כאשר כמות המשקעים היורדת בישראל משתווה בממוצע לזו שבלונדון, אך יורדת כאן באופן מרוכז, במסגרת מספר מצומצם של ימי גשם עזים. 

לזאת יש להוסיף כמובן את תנאי הקרקע הבלתי מחלחלת מטבעה באזורים המדבריים בנגב, שהופכת אותם למועדים לשיטפונות בכל מערכת גשם חורפית.

אך בל נשכח שלגורמי הטבע הגיאוגרפיים הבסיסיים, מתווספות ההשפעות של בניה אורבנית מעשה ידי אדם, שמחמירות מאוד את תמונת המצב.

מגרשי חניה עצומים בגודלם, גינות מרוצפות, כבישי אספלט סלולים, מרכזי קניות ומדרכות – יוצרים יחדיו שטחים נרחבים שאינם חדירים למי הגשמים, ולא מאפשרים את חלחולם למאגרים תת-קרקעיים.

 

השפעות העיור על איכות וכמות מי השתייה

אקוויפר החוף אמנם פחות מדובר ממפלס הכינרת, אך הוא מהווה את אחד ממצבורי המים העיקריים בכל הנוגע למקורות מי השתייה.

לשם השוואה, מאקוויפר החוף שואבים כמות שנתית ממוצעת של 250 מלמ"ק, יותר מכמות המים המותפלים במתקן ההתפלה הגדול והמניב ביותר בארץ (מתקן שורק בו מיוצרים 150 מלמ"ק מים בשנה).

לעומת זאת השאיבה מהכינרת נעה בין הפסקתה המוחלטת, כפי שאירעה בשנת 2018 עקב רצף שנות בצורת, לבין שאיבה מינימלית שמספקת כשני אחוזים בלבד מצרכי מי השתייה במדינה.

לפיכך, קל להבין את הבזבוז העצום שנגרם כתוצאה ממדיניות הזרמת מי הנגר העילי והגשמים אל מערכת הביוב, במקום לאפשר את חלחולם למאגרי מי התהום.

בנוסף, חשוב להיות מודעים לכך שזרימתם של מי גשמים כנגר עילי עירוני, השוטף את פני הרחובות והמדרכות, עלולה לגרום לזיהומם.

זיהום מי הנגר העירוני עלול לפגוע באיכות מי השתייה, וזאת גם כאשר מי הגשמים אכן מגיעים, בסופו של דבר, למאגרים ולאקוויפרים.

 

מי גשמים, מי נגר עילי והעשרת מי התהום

מי נגר עילי מוגדרים כמי גשמים שאינם מחלחלים לתוך הקרקע, אלא זורמים על פניה.

באזורים עירוניים בהם קיימים שטחים בנויים בהם הקרקע אטומה לחלחול המים, התרבות מי נגר היא תופעה מוכרת, הגורמת להצפות הכבישים, המדרכות והבניינים, ולשיטפונות בערים ובמקומות הנמוכים.

שיעור איבוד המים בעקבות נגר עילי עירוני בארץ, מגיע לכ- 40-75 מיליון קוב מידי שנה, כמות שוות ערך לצריכת המים בעיר גדולה במשך שנה תמימה.

החשיבות העצומה שטמונה בניצול טוב יותר של מי הנגר העירוני, לא נעלמה מעיני המחוקקים בישראל, ומתבטאת, בין היתר, בתקנות המשרד להגנת הסביבה, אשר מחייבות להותיר 20% משטחו של כל מגרש המיועד לבניה – פנוי לחלחול (לינק לתקנות)

אחד הפתרונות שמרבים להזכירם בהקשר זה הוא הקמתם של בורות חלחול, שמאפשרים את החדרתם של מי הנגר העילי ישירות למאגר מי התהום, מה שמונע נזקי הצפות עתידיים ומקדם את העשרת מקורות המים במדינה.

קיראו עוד ב"בארץ"

 

בורות חלחול – האמצעי החשוב ביותר למניעת הצפות והעשרת מי התהום

על מנת להבין אלו אפשרויות מתקדמות נגישות כיום בתחום, פנינו למר קובי מראד, העומד בראשה של חברת 'גיא פתרונות מים חכמים', אשר מתמחה במתן פתרונות לניקוז מי גשמים ותיעולם למאגרי מי התהום של מדינת ישראל.

לדבריו "חשוב לומר לגבי ההצפות שקורות לאחרונה שהעיריות לא יחסו לאורך השנים חשיבות מספקת לחלחול של מי הגשמים בשטח. הם סמכו על מערכות ניקוז עירוניות. בשנתיים האחרונות, החלו מערכות גשם לא נפוצות במדינתנו, מה שגרם לעיריות להבין שהמערכות ניקוז העירוניות לא מספיקות וחייב להיעזר בחלחול בשטח של כל מבנה.

מעבר לכך שחייב להתקין בורות חלחול, יש להקפיד על כך שהבורות יותקנו בצורה תיקנית, כלומר לפחות 2 מטר בשכבה חולית. בהתקנה יש להתחשב בכמויות המים שאמורות להיכנס באותו בור. יש לחשב על פי כמות המשקעים את כמות הבורות באותו שטח."

 

כמה חשוב לעמוד בתקנות?

בנוסף לסכנת החיים ולנזקי התכולה, עלולה זרימת המים בעת הצפה חמורה לגרום נזקים ביסודות המבנה שבקרבתו נקוו.

האם בורות חלחול עונים לדרישות המפורטות בתקנות המשרד להגנת הסביבה? – אנחנו שואלים.

בהחלט, עונה קובי ומסביר: "הקמת בור חלחול בהתאמה מקצועית לאזור הגיאוגרפי בו עומד המבנה, לסוג הקרקע ולכמויות הגשמים הממוצעות נותנת מענה מקצועי ואפקטיבי, שעומד בדרישות המשרד להגנת הסביבה.

מענה זה קביל בנוסף לפינוי 20% משטח המגרש, ובמקרים מסוימים גם כתחליף לכך – במגרשים בהם קיימת מניעה להותיר שטחים בלתי בנויים בשיעור הנדרש".

בור חלחול בהתאמה מקצועית נותן מענה מקצועי ואפקטיבי שעומד בדרישות המשרד להגנת הסביבה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

לבנון
צילום: Getty Images Israel

לבנון בין משבר לתקווה: כלכלה קורסת, רפורמות מתחילות והשקעות זרות חוזרות

בורסת לבנון, מהעתיקות במזרח התיכון מאז 1920, מציגה תמונה עגומה: מדד BLOM צנח ב-23% בשנה האחרונה. המדד משקף משבר כלכלי עמוק המשפיע על כל תחומי החיים, אך לצד התמונה האפלה צומחים גם סימני תקווה ראשונים.

רן קידר |
נושאים בכתבה לבנון

בורסת ביירות, שהוקמה ב-1920 ואחת הוותיקות במזרח התיכון, היא בורסה במלחמה. המלחמה של ישראל בחיזבאללה וחוסר היכולת של לבנון להשתלט על ארגון הטרור מייצר אי וודאות גם לגבי ההמשך. המלחמה פגעה בכלכלה, הגדילה את אי הוודאות, אבל גם קודם הכלכלה הלבנונית היתה בקריסה ונשענה על לבנונים בחו"ל שמעבירים כספים לבני המשפחה. 

מדד BLOM של המניות הנרכזיות בבורסה ירד בכ-23% ב-2025, ועמד על 1,888 נקודות בסוף דצמבר, וזאת על רקע משבר פיננסי מתמשך שהחל ב-2019 והוביל לאובדן 40% מהתמ"ג. הבנקים איבדו מעל 72 מיליארד דולר. עם זאת, יש קצת סימני התאוששות לאחר הפסקת האש בנובמבר 2024 והקמת ממשלה חדשה בתחילת 2025, עם צמיחה צפויה של 3.5%-4.7% בתמ"ג.

הממשלה קידמה רפורמות בעיקר בבנקאות, לצד צעדים תקציביים לקיצוץ הוצאות, רפורמת מסים ושקיפות. הבנק העולמי מציין כי לבנון לקראת תקציב מאוזן, גירעון חשבון שוטף 15% ואינפלציה של 15%. אלו לא נתונים טובים, אבל מעודדים לעומת העבר.

הירידות בבורסה מבטאות את המצב - תוצאות חלשות על רקע משבר קשה. מדד CLFI (מדד מניות הפיננסים) ירד מ-983 ל-791, כ-20% מהשיא; CLCI (בנייה) מ-6,679 ל-4,365 נקודות. השאלה מה יהיה בהמשך? המצב הביטחוני עדיין מתוח: הפסקת אש מחייבת פירוק חיזבאללה מדרום לליטני עד סוף 2025, אך זה לא קורה, וישראל מגיבה. אם לבנון לא תצליח להשתלט על חיזבאללה, התקיפות במרכז לבנון ובירות יכולות לחזור.

בשנה האחרונה יש התאוששות בתיירות שעלתה בכ-20%  עם 2.8 מיליון מבקרים. במקביל, מדינות מפרץ בשיחות עם הממשל על סיוע וזרם ההשקעות הזרות עלה ב-50% ל-1.45 מיליארד דולר


מהו מצב מדד BLOM נכון לסוף דצמבר 2025?