שיפור בתוצאות שיכון ובינוי: הרווח התפעולי גדל ב-14.2% ברבעון השלישי
חברת הנדל"ן שיכון ובינוי, מקבוצת אריסון, מדווחת היום (יום ב') על תוצאותיה הכספיות לרבעון השלישי של שנת 2009.
הכנסות החברה הסתכמו ברבעון השלישי במיליארד שקלים, לעומת כ-1.2 מיליארד שקלים ברבעון המקביל אשתקד. ב-3 הרבעונים הראשונים של השנה הסתכמו ההכנסות בכ-3.36 מיליארד שקלים, לעומת כ-3.32 בתקופה המקבילה ב-2008. החברה מכרה 285 דירות במהלך הרבעון.
הרווח התפעולי ברבעון השלישי הסתכם בכ-119 מיליון שקלים (כ-11.7% מהמחזור), גידול של כ-14.2% לעומת הרבעון המקביל אשתקד (8.6% מהמחזור). בתשעת החודשים הראשונים של השנה גדל הרווח התפעולי בכ-38.2% לעומת התקופה המקבילה והסתכם בכ-474 מיליון שקלים. שיעור הרווח התפעולי גדל לכ-14.1% מההכנסות מתחילת השנה לעומת כ-10.3% בתקופה המקבילה אשתקד.
ברבעון השלישי רשמה שיכון ובינוי הפסד בסך של כ-29 מיליון שקלים, לעומת הפסד בסך של כ-33 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי בשלושת הרבעונים הראשונים השנה הסתכם בכ-99 מיליון שקלים, גידול של כ-25% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
תזרים המזומנים מפעילות שוטפת הסתכם בכ- 135 מיליון שקלים ברבעון. תזרים המזומנים של החברה מפעילות שוטפת ב-9 החודשים הראשונים של השנה הסתכם בכ-285 מיליון שקלים. בתקופה המקבילה אשתקד הסתכם תזרים המזומנים מפעילות בכ-75 מיליון שקלים.
ההון העצמי ליום 30 בספטמבר 2009 הסתכם בכ-215 מיליון שקלים, לעומת כ-192 מיליון שקלים בסוף שנת 2008. "הגידול נובע ברובו מרווחי תשעת החודשים הראשונים של השנה", נמסר מהחברה.
נזכיר כי, לאחרונה חתמה שיכון ובינוי חוזה בהיקף 230 מיליון דולרים לסלילת כביש בגואטמלה וכן זכתה במכרז מע"צ בהיקף של כ-1.3 מיליארד שקלים.
"הקבוצה ערוכה להמשך התמודדות וזכייה במגה-פרוייקטים בארץ ובעולם", מסר עפר קוטלר, מנכ"ל שיכון ובינוי. "ניסיון עשיר ויכולות גבוהות מאפשרים מימוש האסטרטגיה במגזרי הפעילות של הקבוצה".

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.