שינוי חוקי המשחק בצריכה הפרטית
בשנה החולפת היו כמה מילים בולטות בעיקר: מינוף והלוואות. האם מישהו למד מזה משהו? הבעיה הגדולה היא, במידה ומישהו כן למד, היא למה אפשר לצפות מהצרכנים שמהם די התעלמו במשבר הנוכחי. עיקר האשמה נפלה על הבנקים, מחד גיסא מינפו יותר מידי ומאידך לא שיחררו מספיק הלוואות. הצד החדש של הצרכן שנולד מהמשבר הוא הצורה שבו השיקום הכללי יהיה בסופו של דבר.
אני מקדים ומדבר על היום שאחרי, כי הגיע הזמן להתחיל לחשוב על זה ובעיקר על תוצאות המהלך של הסנאט בארה"ב שאישר אמש הרחבה לתוכנית החילוץ, הכוללת קניה של נכסים רעילים מהבנקים (בעיקר אגרות חוב מגובות משכנתאות) בשווי של 500 מיליארד דולר, ועוד תמיכה של טריליון דולר בהלוואות באמצעות הבנק המרכזי. אומנם האישור עדיין לא סופי, אבל בקרוב מאוד יכול להיות. אני לא חושב שזה מה שיסיים את המשבר כיוון שיש אספקט שעוד לא טיפלו בו: הצרכן (טעמי הציבור).
מה יקרה ביום שאחרי? הבנקים "ניקו" את התיקים שלהם מחובות מגובי משכנתאות ומעוד כל מיני חולי. לאחר מכן, הם יחזרו למתכונת הישנה של מתן הלוואות, ירוויחו על הריביות וייצרו סוג חדש של קרדיט. כמובן שהפעם תהיה יותר רגולציה, אבל בסופו של דבר זה מה שהם יודעים לעשות...
האם הצרכנים ילוו את הכספים? יחזרו למשכן את העתיד ויתפללו שהשוק לא יהיה תנודתי כל כך? לפני המשבר הצרכן הממוצע היה קונה את הבית בהלוואה את המכונית בתשלומים וכמובן פעם בשנתיים מחליף אותה על ידי מחזור הלוואה.
היום המשחק השתנה. הפחד מפיטורים יישאר חרוט אצל האנשים, וחוסר יציבות במשק רק יוסיף לחשש. הכלכלה האמריקאית שמבוססת 70% על צריכה פנימית תוריד הילוך ותחשוב פעמיים או שלוש על הוצאות של כסף מהכיס וכניסה להתחייבויות עתידיות. התהליך כבר החל. רוב ההוצאה הפרטית של האזרח הממוצע היה החזר הלוואות או מחזור הלוואות ישנות במקום הוצאות על רכישות חדשות. בדצמבר 2008 היתה נפילה של לקיחת אשראי בסכום מצטבר של 6.6 מיליארד (6.3 מיליארד מתוכם היו החזרים לכרטיסי אשראי). בחצי הראשון של 2008 הצריכה הפרטית הייתה סטטית והחל מחודש מאי החלה להתכווץ וגרמה לירידה בצריכה הכללית, דבר הנמשך עד היום.
ביום שאחרי המשבר אנשים שכן יוכלו לקחת אשראי ולא יפחדו, יתקלו בעוד מעצור חדש: חוקים חדשים ויותר נוקשים למימוש האשראי. הרגולציות החדשות ימנעו מאנשים למנף כספים ויתחיל תהליך של הסתגלות לקניה מופחתת.
הפחד האמיתי יגיע מהמספרים שאנו רואים בכל יום שישי הראשון של החודש: נתוני האבטלה. הצפי החודשי הוא למספרים קשים ולמרות זאת בכל פעם מחדש המספרים מפתיעים עם עוד ועוד מובטלים שנפלטים לשוק, במספרים הגרועים מהציפיות. האבטלה היום בארה"ב עומדת על 7,6%. המעגלים מצטמצמים במהירות - אין הרבה אנשים שלא מכירים מובטלים חדשים בסביבה הקרובה וזה מתחיל להשפיע.
ארה"ב אחרי המשבר תיראה שונה ותתנהג אחרת. השמרנות תחזור ושיגעון הקניות ירד. בטווח-הקצר זה יפגע בה קשה אבל בטווח-הארוך זה ייצב אותה ויצור מגן בפני המשבר הבא.
קצת על הדולר
ההשפעה המרכזית על הדולר כיום היא תוכנית החילוץ, איך ישחקו עם המספרים והאם יהיה אישור "לבנק הרע" שיבלע את כל הכלים הרעילים. אישור כל סוג של תוכנית יהיה בהחלט טוב לדולר בעיקר בקהל המשקיעים שלא מפסיק לחפש את חוף המבטחים החדש.
כמו שכתבתי בסקירות הקודמות אנו לא רואים עדיין שינוי בתחזית לגבי הדולר. מתוך כל מדינות ה-G10, ארה"ב היא היחידה שמגיבה מהר (הן מבחינת ריביות והן מבחינת הזרמת כספים לשוק). היעד שלנו לגבי היורו-דולר נשאר על 1.20. האירופאים ממשיכים בינתיים להוריד ריביות, ומטפלים בבעיות בדרך עקיפה ובהכחשה, אך בכל זאת פועלים. בריטניה קצת מאחרת בתגובה.
בשורה התחתונה דירוג חוזקם של המטבעות לפי הטיפול הכלכלי: הדולר מוביל, אחריו מגיע היורו ולבסוף מדשדש לו הסטרלינג.

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.