שואה וגבורה: 3 פעמים ניצלה טובה פריש ממוות בטוח - הנה הסיפור שלה

בשיחה עם Bizportal מספרת פריש שנולדה ב-1940 בברטיסלבה בירת סלובקיה על תלאותיה בתקופת השואה

אבי שאולי | (4)
נושאים בכתבה שואה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, טובה פריש, מספרת ל-Bizportal על התלאות שעברה במלחמת העולם השנייה וכיצד הצליחה להינצל. היום היא גרה בגבעתיים אמא לשתי בנות: גילה ולימור וסבתא ל-3 נכדים (תאומים בני 6 ובת 25 שהייתה קצינה בצה"ל).

טובה נולדה בספטמבר 1940 בברטיסלבה בירת סלובקיה, כבת יחידה לשני הורים אמידים יחסית בשם פרידה ודזידור סמוק ז"ל. היא מרגישה חובה לספר את מה שעברה במיוחד בתקופה שבה הכחשת השואה והאנטישמיות גוברים בעולם. 

"אני לא זוכרת את הוריי, הם נרצחו, אבל אני יודעת שהיה להם סלון תפירה. היה לנו בבניין שכן, רופא יהודי שהיה נשוי לנוצריה. הוא ידע לאן מגיעות הרכבות ובשנת 1942 כשליווה את הוריי הביולוגים לתחנת הרכבת הציע להם לשמור עלי עד שיחזרו". זאת הייתה הפעם הראשונה שניצלה ממוות בטוח.

ד"ר יוסף פריש היה רופא נכבד שהיו זקוקים לו וכך הוא שרד את המלחמה. "הוא ואשתו אידה היו הורי האוהבים ואהובים. בשנת 1944, כהייתי בת 4, אני זוכרת דפיקות בדלת - באו לקחת את אבי ורצו גם אותי. לא לקחו נשים נוצריות שהיו נשואות ליהודים, אז אימי המאמצת כרעה ברך ואמרה אל תקחו אותה היא רק שלי היא לא שלו (לא היו להם ילדים משותפים)". זאת הייתה הפעם השניה שניצלה ממוות בטוח.

טובה המשיכה לגור עם אימה המאמצת, אך יום אחד היא התעוררה באמצע הלילה כדי לראות את המתנות שמחכות לה מתחת לעץ חג המולד ומצאה את אמה שרועה ללא תזוזה מתחת לעץ. היא רצה להזעיק את השכן ומרוב התרגשות לא יכולה הייתה לדבר, אלא רק למשוך בבגדיו. 

מאוחר יותר אמה מתה בבית חולים וטובה הגיעה למנזר, אך היא לא זוכרת בדיוק כיצד הגיעה לשם. "במנזר התגעגעתי ולא יכולתי לאכול עד שהגעתי לתת תזונה והעבירו אותי לבית חולים כדי שיאכילו אותי בצורה מלאכותית. בזמן זה הגרמנים באו למנזר והרגו את כל הילדים עם הנזירות". זאת הייתה הפעם השלישית שניצלה ממוות בטוח.

"כל חיי אני מרגישה שיש מלאך ששומר עליי ושהציל אותי"

טובה: "כל חיי אני מרגישה שיש מלאך ששומר עליי ושהציל אותי". אחרי הבית-חולים  העבירו את טובה לבית המגורים של השוערים של הבנייין שגרו בו הורי הביולוגים, נוצרים מבוגרים שאני גדלתי אצלן כאילו הייתי נכדתם.

בשנת 1945 האב המאמץ, ד"ר יוסף פריש, חזר וסיפר שהיה במחנה הריכוז טרזינשטאט (טרזין בצ'כית) - מבצר בצ'כיה - 60 ק"מ צפונית לפראג. כ-90% מהאסירים היהודים בטרזיינשטט נרצחו ומתוך 160,000 אסירים יהודים נותרו במחנה בסוף המלחמה 19,000 בני אדם.

קיראו עוד ב"בארץ"

היא מספרת שהגרמנים הקימו מחנה ריכוז מטופח לצד המחנה האמיתי והראו אותו לנציגי הצלב האדום. "אבי היה רופא במחנה ואם מישהו היה מת בחלק הסביר של מחנה הריכוז העבירו את הגופה דרך תעלה למחנה הריכוז האמיתי ובמקומו הבריחו מישהו חי. יום אחד באתי לרופא בישראל וכשבאתי לשלם לו הוא אמר לי 'השתגעת אבא שלך הציל כל כך הרבה אנשים ואני אקח כסף מהבת שלו?'".

דודתה התחתנה עם אביה המאמץ

אחרי המלחמה אחיותיה של אמא הביולוגוית שמעו עליה ועשו הגרלה מי תבוא לראות אותה. דודה רבקה באה, הייתה צעירה מד"ר יוסף פריש ב-18 שנים, הם התאהבו והתחתנו. רבקה הייתה ניצולת שואה ששרדה את צעדת המוות. בשנת 1946 נולד לטובה אח חורג שהוא בעצם בן דוד של טובה - ד"ר אברהם פריש שגר בהוד השרון.  

בשנת 1949 עלתה טובה עם משפחתה לישראל היישר לאוהלים במעברת "סנט לוקס" במערב חיפה. לאחר מכן עברה המשפחה לצריף במגדיאל, אח"כ לדירה שכורה ולבסוף הוריה בנו בית בהוד השרון.

בהתייחס לתיאור הניצולים כמסכנים מבהירה טובה: "יש רבים שחיים בעוני, אך אני תודה לאל בסדר. אבי עמד על זה שאלמד וכך עשיתי למדתי הוראה ואח"כ ספרות ותנ"ך באוניברסיטת תל-אביב. היום אני לומדת באוניברסיטת בר-אילן לימודי המזרח התיכון איסלאם, ערבית, זן ובודהיזם".

כתבה ארבעה ספרים: האחרון מתפרסם בימים אלה

ארבעה ספרים נכתבו על ידיה: שלושה ספרי שירה ("לוכדת החלומות", "קוסם הצהריים" ו"קוסם המקלדת") וספר שנקרא "כמים לים ניגרים" - על חייה וחיי משפחתה. שמה הספרותי - אנה מריה פריש. אמא הנוצריה הייתה טובה אליה וכדי להסתיר את זהותה קראה לה אנה מריה. מבחינת טובה זאת דרכה לזכור את אמה.

הרבה שמות, זהויות שפות. בפייסבוק Tova Frish בעולם האמיתי טובה דוברת סלובקית, אנגלית, עברית, צרפתית,  גרמנית והונגרית. בצבא שירתה ככתבת בעיתון במחנה גדנ"ע (כתב עת לנוער של פיקוד הגדנ"ע) ובחיל השריון בחטיבה 7 בג'וליס.

מה היה היחס בישראל לניצולי השואה? "גרנו במושבה והתייחסו אלי ואל משפחתי בכבוד רב. כשאבי הלך ברחוב הסירו את הכובע בפניו וקראו לו 'הר דוקטור' בזכות תפקידו. אני גדלתי כמו נסיכה ולא ידעתי מה זה צנע. היו מניחים ליד דלת הבית שלנו לאות תודה ארגז של פירות או עופות".

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    מאמין 17/04/2015 01:31
    הגב לתגובה זו
    מי שלח את אותו מלאך? ולמה? למה יש אנשים ששואלים איפה היה האלוקים בשואה ולא שואלים את השאלות האלו?התשובה ברורה אין צורך להגיב.
  • 2.
    סיפורים מרגשים. (ל"ת)
    שרב 16/04/2015 11:52
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    בא 16/04/2015 10:43
    הגב לתגובה זו
    השואה נתנה לרעיון הציוני רוח גבית חזקה . גם משפחתי ניצולי שואה .
  • קליפ 17/04/2015 09:25
    הגב לתגובה זו
    נפש מטומטמת ועלובה. כל השורדים גיבורים.