ניתוח

להכות בברזל: מתוך גל הריסות, 2 מניות בבורסה באחד העם - עם אפסייד עצום

התיאבון לסיכון של המשקיע הישראלי גדל לאחרונה, ינון אריאלי מסתכל השבוע על מניות באחד העם שיש בהן אפסייד גדול - לגזור ולשמור
ינון אריאלי | (12)

בניגוד לשווקים רבים בעולם שחוו עליות, שוק המניות הישראלי התייבש השנה, הזרים עזבו, גם המשקיעים הישראלים ירדו לבונקר האג"חי, שוק ההנפקות דמם, הפירמידות התחילו להתפרק אחת אחרי השנייה, והרגולציה התגברה בצורה משמעותית. כל אלה הובילו לירידות שערים לא מבוטלות במניות רבות. השאלה הגדולה היא האם עכשיו זה זמן טוב להיכנס לשוק המקומי?

אחד האינדיקטורים המהימנים ביותר לבדוק את זה, הוא היחס בין שווי השוק של כל החברות הציבוריות במשק לתמ ג (תוצר מקומי גולמי) של המדינה. זהו מעין מכפיל מכירות של המדינה כולה, בדומה למכפיל המכירות של חברה בודדת (שווי השוק שלה לחלק לסך המכירות), לכן הוא עשוי לרמז על רמת התמחור של המניות בשוק.

מכיוון שהחברות הציבוריות מייצגות רק חלק מהחברות במשק, היסטורית, השוק ייסחר במחיר הוגן כאשר היחס נע בטווח של 0.75-0.9. יחס נמוך יותר מרמז כי השוק זול, ויחס גבוה יותר אומר שהשוק יקר. לראיה, בשיא של 2007, עמד המכפיל הזה על 1.2 בשוק הישראלי, ובשפל של סוף 2008 הוא צלל ל- 0.55. אלו נקודות קיצון בהן היה קל להבין שמדובר בשוק יקר או זול באופן קיצוני. היום, לאחר הירידות של השנתיים האחרונות, אותו מכפיל עומד 0.65 בשוק הישראלי, מתחת לתחום ההוגן. לשם השוואה בשוק האמריקני עומד מכפיל שווי השוק לתמ"ג על 0.94. זה לא אומר שהשוק האמריקני יקר והישראלי זול, אבל זה מרמז שהשוק הישראלי אטרקטיבי להשקעה בתקופה הנוכחית.

דרך נוספת לבחון את השוק, היא באמצעות היקף ותמהיל הנכסים בקרנות הנאמנות. הקרנות הן כלי ההשקעה הפופולרי ביותר בקרב המשקיעים הישראלים (למרות שתעודות הסל נושפות בעורפן), ולכן הן משקפות את הלך הרוח של המשקיע הישראלי הממוצע. אין בעיה להוכיח כי המשקיע הישראלי הממוצע קונה ביוקר ומוכר בזול, ולכן דרך יעילה לאתר שוק הנסחר בחסר, היא למצוא את הזמנים בהם המשקיעים מוכרים מכל הבא ליד.

שוויין הנוכחי של הקרנות שווה, פחות או יותר, לשוויין מלפני שנתיים. אולם תמהיל ההשקעה בתוכן השתנה לגמרי, היקף הנכסים בקרנות המנייתיות התכווץ ביותר מ-30%, בעוד שהיקף הנכסים בקרנות הכספיות נסק ב-80%. גם הפעם, נראה כי ההאטה בצמיחה במשק ושלל הסיכונים הגיאו-פוליטיים המקומיים, הובילו את המשקיעים לפחד מהמניות, לצאת מהשוק, והיום - כאשר הוא נראה אטרקטיבי, הם לא שם. כשכולם בבונקר של הקרנות הכספיות והתשואות של האג"ח הממשלתיות בשפל, זאת עוד מוטיבציה להעדיף את האפיק המנייתי.

כידוע, אין לי כישורי ראיית הנולד, לכן אני לא אומר לכם לרוץ ולקנות מניות מכל הבא ליד. גם כאשר השווקים זולים, הכרחי לבחור את המניות אותן קונים בפינצטה. בטור של שבוע שעבר הצעתי לכם מגוון דרכים לאתר רעיונות השקעה מעניינים. הפעם, לרגל פתיחת השנה החדשה, רציתי להציג לכם שני רעיונות משני קצוות הבורסה - אחד קטן ובעל סחירות נמוכה, והשני גדול הרבה יותר. המשותף לשניהם הוא האפסייד המשמעותי שיש להם, ויש סיכוי טוב שנראה לפחות חלק ממנו נסגר עוד השנה.

סינרג'י כבלים - מפשיטת רגל לרווחיות חיובית

בשנים האחרונות אנחנו רואים חברות רבות שמגיעות לחדלות פירעון, אבל רק בודדות מתוכן כבר הספיקו לחזור לפסים חיוביים. סינרג'י כבלים היא דוגמא טובה לחברה כזו (ואני חייב לתת קרדיט לאדם בשם מוטי שסיפר לי עליה לפני מספר חודשים). סינרג'י היא יצרנית כבלי הכוח (חשמל) הגדולה בארץ. בין לקוחותיה אפשר למצוא את חברת החשמל וחברות נוספות ברחבי העולם. אחרי הגיאות ב-2006-2007, בה חצו מכירות החברה השנתיות את מיליארד השקלים, הגיע השפל.

ההאטה הכלכלית בעולם ונסיקת מחירי חומרי הגלם, הובילו את החברה לעבור להפסדים ולבעיות מימוניות חמורות בשנים 2008-2010. המצב היה כה גרוע, שהחברה לא עמדה בתשלומי הריבית למחזיקי האג"ח שלה, והוצמדה לה אזהרת "עסק חי", שרמזה שסופה מתקרב. בעקבות זאת, שער המניה צלל מ-144 אגורות בתחילת 2007 ל-9 אגורות בתחילת השנה הנוכחית.

אבל, במחצית השנייה של 2012 חל המפנה - החברה התעשתה, חתמה על הסדר חוב עם בעלי האג"ח, שעיקרו שינוי שיעור הריבית, דחיית מועדי הפירעון של האיגרת והזרמת 7.5 מיליון שקלים על ידי בעלי השליטה בחברה. בנוסף, החברה עברה רה-ארגון מקיף שכלל החלפת אישי מפתח בהנהלה, מכירת נכסים שאינם נכסי ליבה כדי לשפר את מצבה הפיננסי, והתאמת מדיניות השיווק והמכירות בארץ ובחו"ל לשינויים הכלכליים בעולם. מאמצי ההתייעלות נשאו פרי, הערת ה"עסק חי" הוסרה, והחברה חזרה לרווחיות בשנה האחרונה.

מובן שעדיין מדובר בחברה ממונפת למדי - יש לה חובות של 114 מיליוני שקלים, וזה סיכון. מצד שני, במחצית הראשונה של 2012 החברה הציגה הכנסות של 371 מיליוני שקלים, כאשר 195 מיליון מתוכן היו ברבעון השני, גידול של 24% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2011. מה שיותר חשוב, זה שהחברה צמצמה את התלות שלה במכירות לשוק המקומי ולחברת החשמל, והגדילה את נתח המכירות המיועדות לייצוא. לפי קצב המכירות של הרבעון האחרון, סינרג'י יכולה לחזור לרמת הכנסות שנתית גבוהה מ-800 מיליון שקל בשנים הקרובות. תחת הנחת שיעורי הרווחיות הגולמית והתפעולית שהיא מציגה בשנה האחרונה, אפשר להעריך שהחברה תצליח לעמוד בהתחייבויותיה לספקים, לבנקים ולמחזיקי האג"ח, ומכך להסיק כי הסיכון הפיננסי בחברה מצומצם.

בסופו של עניין, שאלו את עצמכם, האם הגיוני שחברה שמרוויחה 10 אגורות למניה בשנה תיסחר במחיר של 16 אגורות, ובמחצית מההון העצמי שלה? נראה כאילו Mr. Market השתגע ומציע לנו את מניות החברה בחינם. גם כשאני עושה הערכת שווי מלאה לחברה, אני מקבל שהמניה שלה שווה לפחות 40-50 אגורות. בתרחיש יותר אופטימי, מחירים בטווח של 60-70 אגורות גם מתקבלים על הדעת.

אם אתם מאמינים שהחברה תצליח להחזיר את תשלומי הריבית והקרן למחזיקי האג"ח, פרט למניה, גם האג"ח שלה נראות מעניינות, ובמיוחד אג"ח א' שניתנת להמרה למניות החברה (התשואה לפדיון ברוטו שלה היא 25%). עם זאת, בשביל לקבל את התשואה הזו תצטרכו להחזיק את האג"ח בסבלנות עד סוף 2017, ובדרך עשויות להגיע לא מעט תהפוכות. ההעדפה שלי היא להשקעה ישירה במניה.

לסיכום, נקודת הזמן הטובה ביותר לקנות מניות של חברה, היא עם התחלת הסייקל הכלכלי החיובי שלה - אז המשקיעים עדיין לא הספיקו לקלוט והיא נסחרת במחיר אטרקטיבי. לדעתי, זה בדיוק המקרה אצל סינרג'י כבלים. למרות שמחירה כבר הוכפל בחודש האחרון, לפי התוצאות הכספיות שלה המניה צריכה להיסחר במחיר גבוה לפחות פי 2-3 ויותר מהמחיר הנוכחי. אני יודע שחלקכם הולכים להתלונן בטוקבקים על הסחירות הנמוכה. אני מקבל את התלונות בהבנה, אבל מה לעשות - בעוד שנה כשהסחירות תהיה אולי נוחה יותר, המניה כבר תיסחר בנקודה גבוהה הרבה יותר, ולדעתי נראה שזה שווה את המאמץ.

יואל - דיסקאונט עמוק על שווי ההחזקות

למי שלא מכיר, יואל היא חברת החזקות המשלבת פעילות בתחום הנדל"ן באמצעות החזקה באיירפורט סיטי, המשכירה נכסים בנמל התעופה בן-גוריון, וחשיפה לתחום הנפט והגז באמצעות החזקה בנפטא. כידוע, זו האחרונה מחזיקה בחברות הגז / נפט ישראמקו יהש, חנ"ל שותפויות ונפטא חיפושים, ולמעשה יש לה גם פעילות נוספת בתחום הנדל"ן המניב והמלונאות. עד כאן הכל ברור, אבל עכשיו העסק מתחיל להסתבך.

פרט להחזקה של יואל במניות נפטא ואיירפורט סיטי, היא מחזיקה מניות של חברת האם שלה, אקויטל, שגם היא מחזיקה במניות של נפטא. נפטא עצמה, האמא של ישראמקו, מחזיקה גם היא מניות של חברת האם - יואל. אם התבלבלתם, אתם בחברה טובה. מבנה ההחזקות הצולבות הזה הצליח לבלבל את כל המשקיעים, והוביל את יואל להיסחר בדיסקאונט ניכר על ההחזקות שלה, לפחות 40% מתחת לשווי שלהן.

צריך לזכור כי מדובר בחברה עם פעילות נדל"ן מניב המייצרת תשואה דו-ספרתית על ההון העצמי. בנוסף, החברה בעלת חשיפה זולה לתחום השקעות הנפט והגז, שככל הנראה עומד להתחיל לזרום אל הצרכנים כבר ב-2013. יותר מזה, יואל היא חברה יציבה, בלתי ממונפת יתר על המידה, והוצאות ההנהלה והכלליות שלה נמוכות. זאת תופעה מוכרת שחברת החזקה נסחרת מתחת לשווי הנכסי שלה, אולם הפעם הדיסקאונט נראה גדול מדי, ואני מעריך שהוא ייסגר במהלך השנה הקרובה.

שתהיה שנה מוצלחת!

לצערי, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, ולכן אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב לי לאימייל [email protected] .

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 11.
    הכריש 04/10/2012 22:37
    הגב לתגובה זו
    ינון , פגעת בול , יואל התחילה לעלות יפה השבוע . מחכה כבר לטור הבא שלך .
  • מה לא עלה השבוע??? (ל"ת)
    יוסי 15/10/2012 17:21
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    תרשמו לעצמכם אפריקה החל מינואר (ל"ת)
    RUBI 28/09/2012 14:55
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    עגבה 28/09/2012 14:43
    הגב לתגובה זו
    חבל על המאמץ לתזמן אישור fdaאחד יטיס את הביו ראו מה קרה לדיאן איי ומה יקרה לעוד אישור היום הסיכון כבר מגולם אפילו פשיטת רגל מגולם ברוב החברות
  • 8.
    הכריש 28/09/2012 14:30
    הגב לתגובה זו
    לאנונימי - . יואל מחזיקה בנפטא -65% -שווה 888 מליון . ובאיירפורט סיטי-59% -שווה 764 מליון . ביחד נותן 1.652 מיליארד . שווי נוכחי של יואל 1.047 מיליארד.לפיכך הדיסקאונט הינו 63%. בכל אופן חג שמח , מקווה שתלמד עם הזמן לפרגן - מנסיון זה לא מזיק.
  • 7.
    מניות מסוכנות (ל"ת)
    28/09/2012 14:01
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    28/09/2012 13:30
    הגב לתגובה זו
    חברים שלך אלה שכתבו למטה מגיבים 1-3? או שזה אתה בעצמך?
  • 5.
    28/09/2012 13:29
    הגב לתגובה זו
    כרגיל, מצפים שניכנס כדי שהם יוכלו לברוח.
  • 4.
    אהבתי את הכתיבה אבל 28/09/2012 13:13
    הגב לתגובה זו
    מניות הגז שורפות למדינה את הכסף על כלום!
  • 3.
    כרגיל, רעיונות השקעה מעולים של ינון (ל"ת)
    אורן 28/09/2012 12:01
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    האיש מבין לפחות בנוגע ליואל (ל"ת)
    יוסי 28/09/2012 11:46
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    הכריש 28/09/2012 10:55
    הגב לתגובה זו
    ינון , אתה תותח על כמה שאתה צודק לגבי יואל -מי שיש לו מושג יחטוף את העצה שלך ויודה לך לאחר שיעשה תשואה של עשרות אחוזים .בדקתי את הדיסקאונט ביואל על האזקה בנפטא ובאיירפורט -סיטי-הוא מעל 60%. ולכך יש להוסיף תמלוגים של 1% מאבנר יה"ש. בני דקל מאגוד נתן לנייר שער יעד של 14,000- והוא יודדע מה הוא מדבר. יישר כח על הכתבות המעניינות והמעמיקות . בהצלחה לכולם,וחג שמח!
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.