התל דיב ה"דפנסיבי" זה 'זאב בעור של כבש' - עדיין רצוי להיזהר
תשואת החסר המשמעותית של מדד התל-דיב על מדדי המניות ה"רגילים" בשנת 2011 בבורסה בתל אביב, העלתה אצל רבים תהיות רבות בנוגע למדד. תיאורטית, הוא אמור להיות דפנסיבי ובעל תנודתיות נמוכה ממדדי המניות האחרים, אך בפועל הוא לא. מסתבר שמה שנכון בתיאוריה, ונכון מעשית בחו"ל, לא מתקיים אצלנו. בישראל מדד התל-דיב הוא זאב בעור של כבש.
נתחיל מההתחלה, תיאורטית מניות בעלות תשואת דיבידנד גבוהה, הינן מניות בעלות תנודתיות נמוכה משאר המניות מכמה סיבות: חברות המחלקות דיבידנדים נדיבים וקבועים לאורך זמן הינן חברות רווחיות לאורך שנים, חברות הבוחרות לחלק שיעור נכבד מרווחיהן הינן חברות בוגרות ששלב הצמיחה וההשקעות מאחוריהן, ונמצאות בשלב בו הן נהנות מפרי השקעתן. לרוב מדובר בחברות המכונות חברות ערך (VALUE).
סיבה נוספת לתנודתיות הנמוכה, היא חלוקת הדיבידנד עצמה המחזירה למשקיע חלקים מהשקעתו בצורה רציפה מהשנה הראשונה. מדדי המניות הכללים בנויים מחברות ערך וחברות צמיחה (GROWTH) שהינן חברות שלא מחלקות דיבידנד וזקוקות להון ולחוב כדי להשקיע ולצמוח, חברות אלו מתאפיינות ברווחיות נמוכה ובתנודתיות גבוהה.
תיאורטית מדד חברות הדיבידנד היה אמור להיות תנודתי פחות ולרדת פחות ממדד המניות הכללי בשנה גרועה כמו זו האחרונה, אם כך מדוע ירד מדד תל-דיב ב-29.9% בשנת 2011 לעומת ירידה של 19.9% במדד ת"א 25?
הסיבה העיקרית לירידה המשמעותית במדד התל-דיב והיותו אחד מהמדדים התנודתיים בבורסה הישראלית, משקפת תהליכים רבים שהתרחשו בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות. תקופה ארוכה של ריבית ריאלית נמוכה מאוד (שלילית במשך חודשים ארוכים) בשילוב שוק אג"ח קונצרני מזמין ומתעלם מסיכונים, הביאו לעסקאות רכישה ממונפות רבות שנעשו ע"י חברות קטנות שרכשו חברות בעלות תזרימי מזומנים ודיבידנדים בהיקף גדול, וכל זאת עם מעט מאוד כסף מהבית. מיד לאחר הרכישה נגשו החברות הרוכשות למלאכה בה הגדילו את המינוף של חברות הדיבידנד בצורה ניכרת ואף הגדילו את הדיבידנדים על מנת לממן את החובות הגדולים שנלקחו כדי לממן את הרכישה. דוגמאות לא חסרות לנו כמו, הרכישות של בזק, פרטנר ובזן, המינופים הגדלים בסלקום, נכסים ובנין ומליסרון ובכלל מניות מדד תל-דיב הפכו לממונפות הרבה יותר ממניות ת"א 100, לכן תנודתיות ומסוכנות יותר.
בחינה מספרית והשוואה לחו"ל מאירים את התמונה בצורה הברורה ביותר. השוונו בין תעודת הסל DVY העוקבת אחר Dow Jones U.S. Select Dividend Index, מדד חברות הדיבידנדים המייצג בבורסה האמריקנית, ובין מדד ה-S&P500, מדד התל-דיב הישראלי ומדד ת"א 100. המספרים מספרים הכל. בחרנו ביחס חוב להון על מנת להציג את רמת המינוף במדדים, ככל שהיחס גבוה יותר החברות משתמשות יותר בחוב (בנקים ואג"ח) ופחות בהון עצמי, ולממצאים:
- 5.תל דיב הוא בדיחה.מספיק 1.33% דיב' שנתי להיכנס (ל"ת)יש מניות8% דיב' בחוץ 08/01/2012 21:05הגב לתגובה זו
- 4.סוף סוף כתבה איכותית ורלוונטית. (ל"ת)מוסדי 08/01/2012 18:59הגב לתגובה זו
- 3.ברק 08/01/2012 18:24הגב לתגובה זוהטייקונים הישראלים החמדנים חשבו שעלו על פטנט. עכשיו מתברר שזה לא עובד להם.
- 2.כתבה איכותית ואמיתית (ל"ת)מושיקו 08/01/2012 13:03הגב לתגובה זו
- 1.ניתוח מעניין ויפה.תודה. (ל"ת)מנוסה 08/01/2012 10:26הגב לתגובה זו