רדיט
צילום: pixbay

הנתח של סוחרי היום ישנה את השוק? גם בג'יי.פי מורגן חשבו - וטעו

מתחרה של רובינהוד אמרה שאם משקיעי הריטייל יחזרו לנתח של 25% מהמסחר ההשלכה תהיה משמעותית, והזהירה את המוסדיים. הצעירים שבהם מושפעים יותר מהאינפלציה שפגעה בהכנסה הפנויה, האפליקציות נהנות מהבערות שלהם - והספאקים הוכיחו שפער הידע מול המוסדיים נשמר
איתי פת-יה | (1)

משקיעי הריטייל מביעים באחרונה עניין מחודש בנערות הפוסטר של גל מניות המם והשורט סקוויז של תחילת 2021, הלוא הן GAMESTOP CORP (GME) ו- AMC ENTERTAINMENT HOLDINGS INC (AMC). אצל הראשונה הדוחות האחרונים לא הביאו בשורה מרגשת, השנייה משחררת אנחת רווחה ככל שהקורונה, או לפחות הוריאנטים החמורים שלה, דועכת, ושוברי קופות דוגמת ספיידרמן ובאטמן מגיעות לאקרנים ומביאות את הקהל לאולמות. קרנות הגידור לא ממש חושבות אחרת על היסודות העסקיים של שתי החברות הללו משחשבו לפני שנה.  ROBINHOOD MARKETS (HOOD), שפיתחה את האפליקציה הפופולרית בקרב משקיעי הריטייל בארצות הברית, מחזרת אחריהם עם פיתוחים נוספים, ואחת המתחרות שלה, Zingeroo אופטימית לגבי האפשרות שנפחי המסחר מצדם יחזרו להיות כמו בשיא. עד כדי כך ששם אומרים שעל המוסדיים להזהר, לא פחות.

רגע לפני הקורונה הנתח של משקיעי הריטייל/סוחרי היום היה 10% מהמחזור בוול סטריט. בשיא הטרללת אשתקד חלקם כבר עלה ל-25%. מייסדת ומנכ"לית זינגרו, זואי בארי, רמזה שנתח כזה יכול להטות את השוק אם ינקוט בגישה שונה מזו של המשקיעים המוסדיים, לדבריה, בני דור ה-Z הצעירים שבקרב משקיעי הריטייל לומדים בעצמם בימים אלה איפה לשים את הכסף בעתות של ירידות בשוק המניות.

לא בטוח שצריך להאמין לה. השורט סקוויזים הצליחו רק כהימור נגד קרנות הגידור, כזה שהסתמך על כח ההמון והאנטי שלו נגד הגופים הגדולים שיצאו ללא פגע או הרוויחו ממשבר 2008. אנליזה למניות שבהן השקיעו לא ממש הייתה שם. מגדל הקלפים לא החזיק מעמד, והכסף הפנוי שהיה למשקיעי הריטייל להשקיע במניות השורט סקוויז נגמר מתישהו. חלק ממשפיעני הרשת נטשו בזמן עם תאוותם בידם, אחרים ראו את השקעתם מתאדה. בכל זאת בארי הזהירה את המוסדיים מלפתוח פוזיציות שורט.

מכך אנחנו למדים שאולי בארי נותנת יותר מדי קרדיט – וגם לא מזכירה שעבור נתח ממשקיעי הריטייל בארצות הברית שוק המניות היווה תחליף לאדרנלין והריגוש שבעולם הספורט שהושבת בשל הקורונה. או תחליף להימורי הספורט – מה שיכול להצדיק לפעמים את התדמית שדבקה בשוק המניות כ"קזינו".

חברות מסוגן של רובינהוד, זינגרו ואי-טורו לא ממש מתאמצות ללמד את המשקיעים איך לסחור, עד כמה שמבחינתן עצם ההתנסות היא למידה. זה נכון רק במידה מסוימת ואפשר לטעון אף שמהבערות הן מרוויחות. המודל שלהן לא מתבסס על הכנסות מעמלות מסחר. נפח המסחר הגדול דרכן נוצר הודות לכך שהן אינן גובות עמלות, והן דווקא מעודדות את המשקיעים לבצע כמה שיותר שינויים בתיק. את הפקודות של הסוחרים האפליקציות מוכרות לעושי שוק, שמצדם עושים כסף מהארביטראז' בין מחיר סגירת העסקה הסופי למחיר שלפי ביקשו המשתמשים לרכוש ני"ע. מודל זה מכונה תשלום עבור זרם הזמנות (Order Flow) ולא בכדי ברשות לניירות ערך האמריקאית, היו"ר גארי גנסלר בוחן איך להילחם בו. עם שינויים תכופים וללא סבלנות יותר קשה לייצר תשואות, ומסר מלמד מהמודל הזה אין.

ואצל בארי החמאה שמרוחה על הראש גדולה עוד יותר. זינגרו היא גם חלק מהטרנד, ועמלות היא גובה רק על מסחר באופציות – לא במניות, וגם חלק אחר באפליקציה שלה כולל צ'אטים ופורומים. כן, אפשר לנסות לקדם שם שיח מפרה וייתכן מאד שכזה קיים שם, אבל זו גם קרקע פורייה ליצירת מקבילים לפורום wallstreetbets של קהילת רדיט, על כמויות הממים והאימוג'יז הדבוקים לטיקרים שתמצאו בו.

זינגרו אולי מייחסת למשתמשי הצעירים הליך למידה, אבל אם לשפוט לפי סאגת הספאקים בוול סטריט, לא נראה שפערי המידע הצטמצמו. גופים מוסדיים נכנסו בתנאים עדיפים בשלב גיוסי ה-PIPE, ובמקרים בהם משקיעי הריטייל בשלדי הספאק בחרו לפדות את כספם אחרי שנמצאה חברה מיועדת למיזוג, מי שהחליפו אותם והגדילו את אחזקותיהם היו המוסדיים. מחד אפשר לומר שזו רק תעודת עניות למוסדיים, שכן ראינו את הנפילה הגדולה בשוק הספאקים, אך ייתכן גם שיגיע השלב בו ההשקעה שלהם תצדיק עצמה – ואז מי שמכר יתחרט.

קיראו עוד ב"גלובל"

פער הדורות בא לידי ביטוי גם בפרופילים של המשתמשים: אצל זינגרו 80% מהם הם מילניאלז ובני דור ה-Z – לא בדיוק הגיל הממוצע של המשקיעים בחדרי המסחר של  JP MORGAN (JPM). וזה לא רק הגיל ששונה – אלא גם התרגיל. בארי סיפרה כי המשקיעים המבוגרים יבחרו להנזיל עצמם מאשר להמשיך ולצפות בירידות, לעומתם מילניאלז "יקנו את התחתית" ואילו דור ה-Z משקיעים היום בקרן הסל בעלת החשיפה ההפוכה PROSHARES ULTRAPRO SHORT QQQ (SQQQ), שעוקבת אחר הנאסד"ק-100 במינוף של פי 3.

ברובינהוד השיקו באחרונה כרטיס דביט ש"ישריין" את העודף בסנטים מכל עסקה לחשבון נפרד שכולו יוקדש להשקעה בניירות ערך – במקום שהמשתמשים ימשכו אותו לצרכים אחרים שלהם. ואולם, מה שעשוי לפחות בתקופה הקרובה להוות מכשול שיפריע לחזור לנפחי המסחר ההם מצד משקיעי הריטייל הצעירים, הוא האינפלציה. עם ותק נמוך יותר בשוק העבודה, ופחות תארים שהספיקו לצבור, הכנסתם נמוכה יותר מאשר סוחרי היום הוותיקים יותר. חלקם מבני דור ה-Z אולי עוד גר אצל ההורים או לומד בקולג' בארצות הברית, אבל אחרים מפרנסים את עצמם והאינפלציה שחקה את הכנסתם הפנויה כך שאולי השקעות אינן בראש מעיניהם כעת.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    רק מזומן 04/04/2022 19:43
    הגב לתגובה זו
    מרויחים על פראיירים בסוף מישהוא יהיה ללא כלום
B2 (X)B2 (X)

10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

מדינות העולם מגדילות את ההוצאות הביטחוניות לאור ריבוי המלחמות והמתחים, אז מיהם הצבאות העשירים בעולם - יש הפתעות 

הדס ברטל |

הוצאות הביטחון הן חלק משמעותי מתקציבים של מדינות וזה יילך ויגדל. מדינות נאט"ו יכפילו את תקציבי הביטחון שלהם ב-3-4 שנים, כשבמקביל קיימים חששות מהתלקחויות ועימותים גדלים. אנחנו אחרי סיום מלחמה ממושכת עם הישגים משמעותיים בכל הזירות. צה"ל הוכיח את עצמו במלחמה כשהוא גם הצבא הראשון שהתמודד בהצלחה עם איומי טילים, כטב"מים ורחפנים בהיקף גדול וממספר זירות. אין ספק שהכוח, מעמד והחוזקה של צה"ל מבין צבאות העולם עלה משמעותית, אבל כשבוחנים את החוזק לפי היקף ההשקעה הכספית, ישראל לא בטופ.   

הוצאות הביטחון בישראל מוערכות בכ-45 מיליארד דולר. ישנם דירוגים הממקמים את צה"ל במקום ה-12 ויש אפילו הממקמים אותו במקום 17. כנראה שמבחינת יכולות אנחנו בעשירייה המובילה

המחקרים והבדיקות על היקפי תקציבי הביטחון בעולם מציגים עלייה של 9% בהוצאות הביטחון בשנה שעברה לכ-2.72 טריליון דולר, כשהשנה זה צפוי להגיע ל-3 טריליון דולר. העלייה בתקציבי הביטחון היא התלולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה, ומיוחסת למתח הגובר באירופה, במזרח אסיה, במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם. הנה עשרת הצבאות העשירים ביותר. 

1 #  ארצות הברית

תקציב ביטחון: 997 מיליארד דולר (2024)
אחוז מהתמ"ג: 3.4%
כוח אדם משוער: כ-2.1 מיליון כולל מילואים (1.33 מיליון פעילים)

ארצות הברית ממשיכה להוביל את העולם וחלק מזה הוא בזכות הצבא החזק שלה. היא משקיעה יותר מכל מדינה אחרת, היא מפתחת יותר מכל מדינה אחרת והיא מתכננת עכשיו "כיפת זהב" - סוג של "כיפת ברזל". שלנו, רק הרבה יותר גדולה-רחבה ועם הרבה יותר כלים. 

אסיסי נשיא מצרים
צילום: מצרים

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש

מצרים רואה בסכר שבונה אתיופיה איום קיומי, כאשר הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אתיופיה מצרים
המתיחות בין מצרים לאתיופיה מגיעה לשיא חדש, כאשר מצרים שולחת כוחות צבא לסומליה במה שנראה כמהלך להרתעת אתיופיה. המאבק ארוך השנים בין שתי המדינות על השליטה בנהר הנילוס מתעצם, כאשר בניית סכר הרנסנס האתיופי מאיימת על מקור המים החיוני של מצרים. במוקד הסכסוך עומד כאמור סכר הרנסנס, פרויקט ענק שאתיופיה החלה לבנות ב-2011 על הנילוס. הסכר, שעלותו מוערכת ב-4.2 מיליארד דולר, נועד לייצר חשמל ולתמוך בפיתוח הכלכלי של אתיופיה. אולם, מצרים רואה בו איום קיומי, שכן הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית. בנוסף לכך, הנילוס מהווה סמל תרבותי ולאומי עמוק במורשת המצרית והאתגר מתעצם נוכח הגידול הדמוגרפי המהיר של מצרים, עם תוספת של כשני מיליון תושבים מדי שנה, מה שמגביר את הלחץ על משאבי המים המוגבלים של המדינה.
המתיחות החריפה לאחרונה עם הסכם שחתמה אתיופיה עם סומלילנד לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה, מה שמעניק לה גישה אסטרטגית למפרץ עדן. מצרים, בתגובה, שלחה כוחות מיוחדים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש. מהלך זה נתפס כניסיון להרתיע את אתיופיה ולחזק את עמדתה של מצרים באזור. למרות האיומים מצד מצרים בעבר, כולל רמיזות על אפשרות להפציץ את הסכר, נראה כי פתרון צבאי ישיר אינו סביר. המרחק הגיאוגרפי והמגבלות הצבאיות מקשים על מצרים לפעול ישירות נגד הסכר. במקום זאת, מצרים מנסה לגייס תמיכה בינלאומית ולהפעיל לחץ דיפלומטי על אתיופיה. ניסיונות קודמים להגיע להסכם שיאפשר לשתי המדינות ליהנות ממי הנילוס לא צלחו. עם זאת, ההשלכות האפשריות של עימות צבאי והחשיבות האזורית של שתי המדינות מגבירות את הלחץ הבינלאומי למציאת פשרה. בינתיים, המתיחות ממשיכה לעלות, כאשר שתי המדינות מנסות לחזק את עמדותיהן האסטרטגיות באזור.