1. פרשת הצוללות – עדות "הסוכן" ומי בכלל צריך סוכן? השבוע נפתח בידיעות על "עדות" תמוהה, רצופת סתירות וטיעוני שכחה מפאת גיל, שנתן ישעיהו ברקת, המכונה שייקה, "מר צוללות". (ברקת ייצר/ המציא את הפרשה בחודשים האחרונים של 2016 אחרי שפוטר מייצוג החברה הגרמנית, בגלל ניגוד עניינים שהתגלה בזמנו, הוחלף על ידי מיכאל גנור, ואיכשהו זומנו אליו, שני עיתונאים בכירים, שיצאו ב"תחקיר", על רכש מפוקפק של צוללות, על שחיתות בכירים בחיל הים, טיסנקרופ, המל"ל, ראש הממשלה, ועוד).

שבע שנים אחרי מתברר שההר המאיים הוליד עכבר מאיים עוד יותר – זה כבר לא ברקת ולא צוללות - זו הפרקליטות שהגישה כתב אישום מחורר וסדוק – (במכוון??) וזו מערכת הבטחון שמפעילה את כוחה העצום ומונעת חקירה כוללת בשאלה מה קורה אצל בכיריה שאחרי פרישתם הרשמית הופכים למאכערים= סוכנים עולמיים.

נסכם את העדות בציטוטים מעיתונאי אמין ובקיא בתחומים החשאיים, איש "הארץ", שבוודאי איננו מזוהה עם הימין, יוסי מלמן, שנכח בבית המשפט. שני ציוצים שלו: "לפי טיסנקרופ הם אלה שהדיחו את ברקת בגלל התנהלותו והגדירו אותו "סוכן כפול". ברקת וגנור זה היינו הך, סוחרי נשק/ מתווכים/ תאבי בצע. מה שנשאר התיק במצב קשה לאחר עדות ברקת ולאחר ששמרון (עו"ד דוד שמרון, מקורב לנתניהו, ס.ק) וצ'ייני (אליעזר מרום, אלוף מיל', היה מפקד חיל הים. ס.ק) נוקו, זנדברג (אליעזר, מודי, זנדברג פוליטיקאי לשעבר שהורשע, בסוף 2022, בהסדר טיעון בפרשה. ס.ק.) קיבל 7 חודשי עבודות שירות וקנס לא גדול" (18.6.23).

אחרי שהותקף על ידי שוחרי ברקת והפרקליטות שהגישה כתב אישום שהתעלם מההחלטה הגרמנית על פיטורי ברקת כתב מלמן כך: "אין לי עניין להתנצח. גנור לא מעניין אותי וברור שהוא לא טלית שכולה תכלת. דיווחתי מה ששמעתי בבית המשפט. ברקת הוא עד מרכזי לא אמין, עדותו היא לא "אמירה לא מוצלחת". זהו רצף של אמירות והכחשות..".

• השלב הבא בקריסת מטומי: מחזיקי האג"ח ימנו עו"ד מטעמם
• ממיליארד שקל לאפס ב-3 שנים: סיפור קריסתה של מטומי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האמת, ברקת לא מעניין, גנור לא מעניין, גם טיסנקרופ הגרמנית נקלעה לטווח האש שלא מרצונה. שאלת השאלות הדורשת ועדת חקירה אמיתית (מי יעמוד בראשה? – אלוהים גדול!): איך קורה שבעסקה בין ממשלות, מה שמכונה, G TO G - GOVERNMENT TO GOVERNMENT . פועל "מתווך", "סוכן"? למה צריך אותו? מי צריך אותו?

עסקת הצוללות היא דוגמא גלויה ועכשווית, אבל זה קורה בכל, לפחות ברוב רובן של עסקאות הרכש לצרכי בטחון. חיל הים והמטה הכללי עבד תקופה ארוכה והגדיר את הצרכים. משרד הבטחון נכנס לביצוע: תנאי התקשרות, מחיר, לוח זמנים, תוספות ועוד. מכאן זה עובר לדרגים הפוליטיים הבכירים. קנצלרית גרמניה דאז אנגלה מרקל נפגשה, לא פעם אחת, עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. השניים ואנשיהם סיכמו תנאים עקרוניים, מדיניים, בטחוניים, השפעות רוחב ועוד.. אחרי שהשניים סיכמו עברה המשימה לנציגים הרשמיים של הממשלות. אלה עברו, לאורך חודשים רבים, על חוזים, הסכמים, מסלולים, מטבעות, שותפים, מועדים ופרטי פרטים. אז לאיזה חור במסלול הזה נכנס 'מתווך'? "סוכן"? עבור מה הוא אמור לקבל 2% או 3% או 5% מכל עסקה בה ממשלת ישראל משלמת לממשלת גרמניה באמצעות טיסנקרופ? זה הרי לא רק ברקת וגנור שהם כוכבי הפרשה הזו... זה עוד לא מעט בכירי בטחון במיל' שמשתתפים בחגיגות בכל העולם.

למה טיסנקרופ היתה מוכנה לשלם לברקת, משך הרבה שנים והרבה עשרות מיליוני דולרים, עבור "דמי ייעוץ" אולי "דמי ייצוג"? למי נאמן "הסוכן" - תמיד קצין בכיר במיל', – למדינת ישראל? לממשלת ישראל? לממשלת גרמניה? לחיל הים? לטיסנקרופ? או רק לחשבון הבנק שלו? הרי אין ספק שהכסף הזה, אמנם משולם מחשבון החברה הגרמנית לכיס של הסוכן - אך בפועל ממומן בסופו של דבר על ידי ממשלת ישראל הקונה, תקציב הבטחון, הציבור.

• גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
• טראמפ בישראל: "יום היסטורי"
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג...

'מאעכרים' יוצאים באים שגורפים מיליונים רבים יש כמה מאות. בממדים אחרים, פחות יחסית, יש הרבה יותר. לא הגיע הזמן לחקור ולעצור את זה?

2. השבוע נפתח בהתפלפלויות, במילים חמקמקות, בכותרות סובלות, בעניין ההשקעה הבאה של אינטל בישראל. מצד אחד - טוב נחוץ וחשוב, מצד שני – איך אפשר לומר משהו חיובי על הממשלה הנוכחית?

נתמצת את כל העניין בשלושה ציוצים. פרי מחשבתו יצירתו וכעסו של אילן שילוח, פרסומאי בכיר לשעבר, "מקאן" תל אביב, בעשור האחרון, לפי ויקיפדיה, איש עסקים ישראלי, מנהל שותף קרנות הון סיכון.. ועוד. המעמד הנוכחי הבכיר מאוד של שילוח הוא מראשי, ממש הטופ, בהנהגת המחאה וההפגנות.

בניית מפעלים והרחבת מפעלים של אינטל בישראל, ובעולם תוך סיוע כספי והטבות מס – הם תכונה מוכרת של אינטל. התוכניות שלה מתפרסמות זמן רב לפני, המיקוח שלה מול מדינות תמיד חד וקשוח. כיאה לחברה שמפעליה מבוקשים, וממשלות רבות מוכרות ומוערכות מוכנות לשלם הרבה כדי שיקומו בתחומן.

דוגמא מישראל: 2011 הרחבת המפעל בקרית גת וירושלים, 2014 מפעל חדש בקרית גת, 2018 שדרוג קרית גת, 2019 עד השנה מפעל חדש ושדרוג הקיים - תמיד תוך חבילת מזומנים ודקויות מס ותמיד תוך מחלוקת רובן אידיאולוגיות בין נחיצות כן או לא של הסבסוד הממשלתי והטבות המס. הפעם זה הגיע לקפלן.

להלן הציוצים: אילן שילוח, 9 יוני 2013. "אם אינטל מציעה להשקיע 3 או 4 מיליארד דולר ולקבל 10% מענק שווה למדינה לקפוץ בשתי ידיים ולקחת את זה ולא להיות צדקנית..".

אילן שילוח, 17 ליולי 2017. "אם אינטל וטבע יצטרכו לשלם 30% מס בישראל הן פשוט תעבורנה לאירלנד ותשלמנה אפס מס ואנחנו נסבול מירידה של עשרות מקומות עבודה עם שכר גבוה".

אילן שילוח, השבוע: "במקום להשקיע 3.5 מיליארד דולר בפיתוח סטארט אפים ישראלים שהערך המוסף שלהם למשק גדול פי 100 מהמענק המיותר לאינטל שלא משלמת מיסים בישראל ואולי תעסיק 2,000 עובדים "ארזה" ממשלת הבוזזים את הסכם 2019 שאינטל לא עמדה בו ושלשה את הסכום"... ממש בלי קשר נמשיך לצטט מוויקיפדיה לעניין עיסוקיו העכשוויים של שילוח: "יו"ר חברת ההשקעות בסטארט אפים THE TIME".

הנה הציטוטים בטוויטר, פרסום של גאיוס:

3. בוקר רענן וצח גם למיכאל ואניטה, ראשי הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן (מי שלא מכיר, לא שמע ולא יודע – שירים יד). עוד "רשות עצמאית", במשרד הכלכלה. עם סמכויות חקירה וחוק רחב שמאפשר הרבה. הוקמה לפני כעשרים שנה. הממונה מיכאל אטלן, סגנית הממונה חקירות ומודיעין אניטה יצחק. השבוע, "לראשונה"! (כך בעיתונים) הודיעה הרשות על "כוונתה להוציא" צו מנהלי לשלוש חברות המשקאות הגדולות, קוקה קולה, טמפו ויפאורה- תבורי, שיחייב אותן להשיב את המחירים לקדמותם. ואווו...

למה התעוררו אניטה ומיכאל? כי גם הם בדיוק כמו הממונה על התחרות מיכל כהן, מאותו משרד, ישנים עמוק עמוק תחת שמיכות הפוך של הבירוקרטיה הממשלתית. אז אם השר ניר ברקת שוקל להזיז מתפקידה את כהן, הרי הוא עלול לעשות את זה גם לאטלן ויצחק. אז גם הם לשלוח כותרות צרכניות מסעירות. מה ייצא מזה? נראה.

4. בדצמבר 2018 מונה פרופ' אמיר ירון לנגיד בנק ישראל. נתניהו, ראש הממשלה באותה עת, חיפש מישהו עם הילה אמריקאית – ומצא אותו בוורטון, בית הספר לבנקאות ומימון בפנסילבניה. אין ספק שירון קרא את חוק בנק ישראל, שהתקבל ב-2010, למד וידע כי המטרות העיקריות של בנק ישראל המוגדרות בחוק הם שמירה על יציבות מחירים, תמיכה במטרות המדיניות הכלכלית של הממשלה – בעיקר צמיחה, תעסוקה, וצמצום פערים חברתיים וגם תמיכה ביציבות המערכת הפיננסית. (הצליח? לא הצליח? מימש? לא מימש? – לזה יש זמן..).

באפריל 22' הוא התחיל להעלות ריבית. העלה והעלה ולא שם לב, או לא רצה לשים לב, לעובדה שבזכותו החריפו הבנקאים את הפתולוגיה בשוק הכסף.

ירון לא זז, עד לפני כחודש. כשהסוף, בנובמבר, הלך והתקרב. (יש אומרים שהוא דואג למורשת שלו, אחרים אומרים שדאגתו היא לתפקיד הבכיר הבא שימלא, איפה שימלא). השבוע, יום ג', קרא למנהלי הבנקים ל"פגישה מיוחדת". "תהיו הוגנים" אמר להם ב"טון חריף" – מה שאומר שאפילו הוא נזכר לחשוב שהם בהחלט לא הוגנים. הרווחיות הגבוהה שלכם, אמר, בשנה שעברה והשנה, נובעת רובה ככולה מעליית ריבית בנק ישראל, את הריבית על החוב אתם מעלים בערב ההעלאה, את הריבית על פיקדונות – בקושי, אם בכלל ורק אחרי חודשים ארוכים.

אבל אז באו חכי"ם חדשים, שגם הם רוצים זיהוי וחשיפה, החלו (בחוצפתם) להתערב בשקט הנפלא שבין הנגיד המפקח והבנקאים. על הפרק בתחילת השבוע הבא: חוק חובת ריבית על כספים בעובר ושב (כחצי טריליון שקלים) שקובע כי ריבית ממוצעת בפיקדונות תהיה לפחות חצי מריבית ההלוואות. ועוד היד נטויה (למשל הטלת מס רווחי יתר).

ירון שרואה את הסוף לא רוצה לצאת לעולם הגדול עם זנב מקופל בין הרגליים. הוא דורש מהבנקים, כל בנק בנפרד, לגבש תכנית מפורטת – ולהגיש אותה תוך ימים ספורים. שבוע. (יצוין: קביעת דד-ליין זה מעשה אנטי בנק ישראל מובהק, מה שמראה שמשהו שם לוחץ מאוד).

מה יעשו הבנקאים? הם יגישו תכניות במילים מצוחצחות מנוסחות בעירפול. הנגיד יקרא, גם המפקח החדש דן חחיאשווילי ילמד את החומר. (המפקח הנוכחי יאיר אבידן לא כל כך חשוב לעניין זה, שכן הוא כבר עם הפנים החוצה, ובעצמו נזכר לבקש שיפור בשירות – רק לקראת יציאתו מהתפקיד). הנגיד ישלח את הבנקאיים להביא תכניות ענייניות. בינתיים חברי כנסת ימשיכו ללחוץ והרחבת חקיקה. בסבב השני יגיעו מסמכים שאומרים בקיצור: בטח שניתן ריבית על העו"ש, ברצון ובשמחה, אבל – אבל כספי תאגידים לא יקבלו ריבית כי להם יש כוח מקצועי מספיק לקבל החלטות – והם החליטו על עו"ש.

לא ניתן ריבית על כספים גדולים של פרטיים – שכן זו זכותו של הלקוח לשים כסף לא נושא פרי בעו"ש. גם לא לעו"ש של אלה החורגים ממסגרות האשראי שלהם – כי זה מסוכן ליציבות הלקוחות והבנקים. איכשהו זה יגיע לזה שהבנקים יתחייבו לריבית מינימלית לעו"ש, 1%, 1.5%, אולי 2%, רק למשקי בית קטנים, לחשבונות של מקסימום 10,000 שקל. כנראה שעוד מגבלה תוצב: כמה זמן הכסף שוכב בעו"ש. אנחנו ניתן ריבית רק לכסף בן חצי שנה ויותר...

מסמכים יבואו ויצאו, עד אז מקווים הבנקאים, הח"כים לוחמי ריבית העו"ש אולי לא יהיו עוד במקומם, אפשר שיהיו עסוקים במשהו אחר, הנגיד יפרוש, הבא אחריו ירצה "ללמוד את החומר", אולי הממשלה תתחלף. מה שמשאיר דבר אחד להישען עליו: לחץ ציבורי על חברי כנסת, שילחצו את בנק ישראל, שילחץ על הבנקאים. אגב, בעוד דבר נזכר הנגיד: השבוע הוא התיישב בראש "שולחן עגול", בענייני נדל"ן ורשויות מקומיות.