1. 

גלזגו. פליטת בורגר סקוטי אחד. 30,000 אישה ואיש מ-90 מדינות באו ויצאו מוועידת האקלים בגלזגו (26COP) שננעלת בסוף השבוע. הם כאבו, דאבו, דאגו, הכירו, נאמו, ואכלו. אכלו טוב. הרבה בשר סקוטי משובח ששכח את הפלאנט המתמוטט ופליטות הפחמן ההרסניות. ה"ניו יורק פוסט" הציג את התפריט העשיר שהוצע, בדק ועקב - סקוטיש צ'יזברגר היה הלהיט. עשוי מבשר פרה סקוטית שמנמנה שניזונה מעשב ירוק טבעי שהכנתו פולטת פחמן ששווה ל-10 מייל נסיעה ברכב ממוצע.

נתון חשוב בהקשר זה:  בשדות העולם רועות כ-1.4 מיליארד פרות, כל אחת פולטת 1.5-2.5  טונות דו תחמוצת הפחמן בשנה שהיא מחצית מפליטות מכונית אמריקאית ממוצעת. עוד נתון: 20% מפליטות החממה מקורן במזון הבשרי. ומה עוד בתפריט? עוף ברוטב שמנת חמאה עם צ'יפס.  ארוחה מבוקשת, שווה לפליטת 3 מייל נסיעה ברכב.  פיצה עם סקוטיש מוצרלה - עולה פליטה של 5.3 מייל. היו גם פסטה, סלט, פיצה ונקניקיה צמחית  אבל, מרוב כאב ומחקרים מדכאים הסתבר ש-60% מהמודאגים בחרו בארוחות בשר עוף ודגים ו-40% התחשבו בסביבה...😞

------------------------------------------------

2.

אין אמון.  לא מאמינים לשופטים, ליועץ, לפרקליטות. אל מול פני בכירי המשפט ונאומיהם הנחושים  של הנשיא, שר המשפטים, נשיאת העליון, היועץ המשפטי ופרקליט המדינה  חשף  הכנס המשפטי השנתי של אוניברסיטת חיפה את נתוני הסקר הגדול שהוא מבצע מאז 2008. ("ביצועי המגזר הציבורי - ניתוח עמדות אזרחים והערכת מצב לאומית 2020"). האמון במערכת המשפט נמדד בסולם שבין 1 שמציין אמון נמוך מאוד ל-6  שמגדיר אמון גבוה עד גבוה מאוד. נמצא שרק 7% הביעו אמון גבוה או גבוה מאוד מול  30%  שהביעו אמון נמוך ונמוך מאוד, השאר ביניהם 🙁

------------------------------------------------

3.

חיים כץ מצליח לסיים עוד תיק. ההיסטוריה של חקירות כץ נפתחה ב-2003. הוא, מזכיר ארגון העובדים החזק והקובע  בתעשייה האווירית, פעיל בהנהגת ההסתדרות וחבר כנסת מטעמה במפלגת "עם אחד". כץ התמודד בבחירות המקדימות ב"ליכוד". החשד דאז (2003): כץ פקד אלפים מעובדי התעשייה האווירית מבלי שנדרשו לדמי התפקדות מכיסם, כנדרש בחוק מימון מפלגות. התשלום, אמרו בפרקליטות, בוצע על ידי 'עמותה לקידום העובד השכיר' שכץ שלט בה. החקירה נמשכה שנים. המשטרה  והפרקליטות המליצו על כתב אישום. אבל 5 שנים אחרי שנפתחה החקירה, החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, לימים שופט העליון, מני מזוז, לסגור את התיק מעיקר מ"חוסר עניין לציבור". 

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בתחילת 2016 נקרא כץ (שגם כחבר כנסת נשאר ראש ארגון העובדים – בחל"ת מתע"א, תוך שהוא זוכה לתמיכה מידידיו בכנסת וועדת האתיקה, נציגי הליכוד, ש"ס, העבודה) לחקירה באזהרה ברשות ניירות ערך. החשד: שימוש במידע פנים. כמה חודשים אחרי הודיעה רשות ניירות ערך בדיון בבית משפט שכץ חשוד בקידום ענייניה של קבוצת אקוויטל בתמורה לטובות הנאה. בדצמבר אותה שנה נחקר שוב:  חשד לקבלת שוחד. ב-2018   המליצה המשטרה להעמיד לדין את כץ ובנו יאיר (שהולך בדרכי אביו ונבחר למזכיר ארגון העובדים בתע"א) באילוץ, סחיטה תוך איומים בפיטורים ופגיעה בשכר עובדי התע"א, בדרישה  להתפקד ולהצביע עבורו בפריימריס. זה לא הכל - הוגשה המלצה להעמדה לדין גם בפרשה של ניצול עובדים ומשאבים של החברה הממשלתית הגדולה לתועלתו האישית. גם התיק הזה נסגר.

באוגוסט 2019 הודיע היועץ המשפטי הנוכחי אביחי מנדלבליט שהחליט להגיש כתב אישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים. כץ שהיה אז שר, התפטר מהממשלה אבל קיבל חסינות מוועדת הכנסת. באוקטובר 2020 הודיע מנדלבליט על כתב אישום. הפעם באשמה של העלמת הכנסות מס מנכסים שבבעלותו. השבוע, שוב התקפלו מוסדות האכיפה סופית, ועסקת טיעון נוחה נחתמה. כץ מודה, שימו לב לניסוח, בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים. היועץ המשפטי טען על בעייתיות בשיקולים ראייתיים. גזר הדין: חצי שנת מאסר על תנאי. פלילי, אבל בלי קלון.  וגם קנס של 75.3 אלף שקלים. הערת אגב: בדירוג פורבס 2019 על עושר הפוליטיקאים, ניצב כץ במקום 7 עם נדלן ותיק מניות כולל חבילה של מניות ישראמקו שנרכשה ככל הנראה לפני גילוי המאגר. כץ, שלאורך הדרך התיש את חוקריו שחשו שהוא מבין בעניינים הרבה יותר מהם, ממשיך להמריא. ככל הנראה בדרך לתפקיד הנחשק במיוחד: יו"ר קק"ל, במכסת הג'ובים הנתונה לליכוד  (ג'ובים בכירים  בקק"ל מחולקים לפני מפלגות) 😠

• השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם
• עו"ד הראל ישראלי מונה ליועץ המשפטי של רשות המסים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

------------------------------------------------

4.

כנסת ישראל – כך מחליטים. רועי פולקמן היה ח"כ פעלתן וחרוץ במפלגת "כולנו" של משה כחלון. עד שפרש  במחצית 2019, היה  חבר בוועדת הכנסת, ועדת כספים, ועדת רפורמות, ועדת הכלכלה, חבר ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי האשראי ללווים גדולים...(כן, היה פעם דבר כזה שהסעיר את המדינה ואף הגיש מסקנות והמלצות, רק לפני כשנתיים). בימים אלה יצא ספרו "עדכון גרסה. כללים חדשים לדמוקרטיה".  ציטוט אחד מהספר: "בתחילת הכנסת ה-20  בישיבת ועדת כנסת שבה הייתי חבר, התיישבתי לצד יו"ר הוועדה. היו אלה ימיי הראשונים בכנסת וחיפשתי דרכים ללמוד כיצד המערכת עובדת. שאלתי את היו"ר: איך אתה מחליט מה יהיה סדר היום בוועדה? אתה בטח מקבל המון פניות, אז איך אתה בוחר ומתעדף? היו"ר חייך אלי וענה: לפי הסיכוי הכי גבוה שהנושא יגיע לחדשות" 🤷

------------------------------------------------

5.

הר הדולרים. תירוצים וזיכרונות. צבר רכישות בנק ישראל דוהר ל-210 מיליארד והדולר שועט לכיוון 3 שקלים. הסיפור נפתח ב-1997 כשהנגיד דאז יעקב פרנקל טען ש"הבחין בפעילות חריגה שהביאה להצפה של דולרים"  ולכן  ביצע "צעד חריג"  של רכישת דולרים. אחריו הגיע הנגיד סטנלי פישר, בימיו האיש החזק, או "המלכה האם" של כלכלת ישראל  בין  2005 ל-2013. במרץ 2008 כינס פישר מסיבת עיתונאים דחופה ונימק את התערבותו "הדרמטית" (כך קראו לזה אז)  בשוק המט"ח כשרכש  500 מיליון דולר כדי למנוע מהדולר לרדת אל מתחת ל-3.4 שקל. כה אמר אז: "שום דבר לא השתנה במטרה העיקרית של המדיניות המוניטרית בבנק ישראל. המטרה העיקרית היא לשמור על יציבות מחירים, קרי לעמוד בתוך היעד שהממשלה הגדירה של האינפלציה בטווח של 1%-3%. השקל התחזק מול כל המטבעות יתר על המידה. לכן התערבנו. אנחנו במצב טוב בהשוואה לשאר המשקים בעולם וטבעי שהשקל יתחזק מול שאר המטבעות". פישר הסביר ששבוע קודם הבחין ב"התנהגות עדר" במסחר במט"ח, שהחריפה את היחלשות הדולר ולכן התערב במסחר במטרה "לשנות ולתרום ליציבות", ובהחלט לא במטרה להגדיל את רזרבות המט"ח.

כך הגענו לשבוע הנוכחי עם שער דולר בשפל של רבע מאה  ובנק ישראל שמודיע כי סיים את מכסת הרכישות השנתית של 30 מיליארד דולר, אבל - ימשיך לרכוש "ככל שיידרש כדי להגן על היצוא הישראלי". תזכורת:  דוח מבקר המדינה רק לפני חודש מצא: רמת יתרות המט"ח המירבית הרצויה שאישרר הנגיד ביוני 2020 היא 110 מיליארד דולר, בעוד שרמת היתרות שהחזיק בפועל בסוף פברואר 2021 עמדה על 185.1 מיליארד דולר. הבנק המרכזי, גילה המבקר לא ביצע סקר סיכונים מסודר מאז 2013. תגובת הבנק הפעם תחת הנגיד  פרופ' אמיר ירון "יתרות המטח – נכס אסטרטגי שסייע לצלוח את משבר הקורונה".  בקיצור: כל נגיד ותירוציו 😕

------------------------------------------------

6.

החשד: תיאום מחירים בראיונות.  מה שהתחיל  לפני שבוע כתחקיר בערוץ 12  בו כיכב יצחק אברכהן האיש החזק בשופרסל (חברה ללא גרעין שליטה) ונגע למחירים זולים במיוחד ברשת החרדית מול יקרים במיוחד ברשת בכלל, הפך בשלישי השבוע לפשיטת חוקרי רשות התחרות על משרדי שופרסל, שטראוס וחקירות ראשי רמי לוי וויקטורי ומי יודע מי עוד. זה גם עבר לדיון סוער במיוחד ביום רביעי בוועדת הכלכלה בראשות חבר כנסת מיכאל ביטון. זה קיבל  דוח טרי של מרכז המחקר והמידע בכנסת בעניינו של חוק המזון עמוס התקוות שנכנס לתוקף בינואר 2015. מסקנות הדוח: החוק כשל, הריכוזיות גדלה, המחירים רק עולים.

אלא שחקירת רשות התחרות והפרסום בשיא הרעש התקשורתי מגיעים הרבה אחרי העיתוי הרצוי. איפה היו כולם במשך שנים? יותר מזה: החקירה מתייחסת לתאום מחירים בשוק,  כלומר בין רשתות, קמעונאים, יצרנים, יבואנים בלעדיים וחבריהם לאינטרסים, בדרך שליחת מסרי התייקרות באמצעות ראיונות והודעות לתקשורת. עובדתית: בזה אחר זה הם מתראיינים ומתחרים ביניהם על כמה קשה, כמה 'להם זה עולה יותר' ו-"מוכרחים" להעלות מחירים ומדביקים זה את זה. הבעיה בחקירה הזו היא שאין בה "אקדח מעשן"  משפטי. לא מסמכי תאום ולא מפגשי תאום בתחנות דלק נסתרות כמו שהיה בתיקים אחרים של תאום מחירים. נציין שאנשי הרשות ושליחיה מספרים בשקט או בקול שהחקירה החלה מזמן, ביוזמת הרשות ובטח בלי כל קשר לפופולריות העכשווית של העניין. ובכלל יש בידיהם עדויות חזקות מעבר לראיונות. אולי. נראה.

חקירה קודמת של רשות התחרות שהתבססה על דיבורים, היתה בעניין תיאום העלאת תעריפי העמלות בין הבנקים. החקירה הזו נגמרה בסוג של עלבון אם לא ביזיון. באחד הבקרים של יולי 2005 נודע כי חוקרי רשות ההגבלים פשטו על משרדי הנהלות הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות ודיסקונט. זה קרה אחרי סדרה של העלאת עמלות, ובהצהרה של הממונה על ההגבלים (שם קודם לרשות התחרות) לפיה "לרשות יש עדויות על תיאום בין הבנקים". שנה עברה ועוד אחת ועוד שתיים ויותר. צוותים ממשרדי עורכי דין בכירים, יועצי תקשורת, משרדי לובי ויחסי ציבור שגוייסו על ידי הבנקים  פעלו בשיא עצמתם נגד מה שנחשב תיק הדגל של הרשות. החקירה שהתמשכה, נגררה עד שהגיעה לשיאה ב-2009 עם  פרסום קביעת הממונה דאז שהבנקים החליפו ביניהם מידע על עמלות. זה סיים את החקירה הפלילית ופתח, כצפוי, בסדרת  תביעות ייצוגיות נגד חמשת הבנקים הגדולים וגם הבינוניים, שהסתיימו 6 שנים אחרי בפשרה די עלובה של בית המשפט המחוזי בתל אביב שחייב את הבנקים לשלם לציבור 35 מיליון שקל.

אגדה ישראלית מספרת שהחקירה נגררה ונמשכה עד שגמרה להלהיב את החוקרים והציבור בגלל הסיפור הבא: חוקרי הרשות, אחרי שפשטו על ההנהלות, דרשו מהבנקים  להעביר להם מסמכים. הבנקים הקפידו להיענות ולספק הכל. ממש הכל. כך קרה שלרשות הגיעו מעל  8 מיליון מסמכים שלמעשה "קברו" את החקירה🤬