הוצאה חודשית ממוצעת של משק בית על עו"ש - 25.1 שקל
בנק ישראל: מאז 2011, חלה ירידה של למעלה מ-14.5% בעלויות ניהול חשבון בנק
העלות החודשית הממוצעת לחשבון משק בית ובנקאות פרטית, למחצית הראשונה של שנת 2017, הסתכמה בכ-25.1 שקל, לעומת 24.8 שקל בשנת 2016, כך על פי נתונים שפרסם היום בנק ישראל.
כמו כן, מאז 2011 ועד יוני 2017, חלה ירידה של כ-14.6% בסך העלות החודשית הממוצעת לחשבון משק בית ובנקאות פרטית. עלות זו מורכבת מעלות פעילות העו"ש אשר ירדה בכ-33%, ומעלות כרטיסי אשראי אשר עלתה בכ-27%, עלייה שנובעת ממגמת גידול בכמות הכרטיסים שמחזיקים לקוחות בחשבון בודד.
לפי בנק ישראל, בשנת 2017 נכנסו לתוקפן מספר הנחיות שמשמעותן הפחתה נוספת בעמלות בגין השירות הבנקאי. במסגרת זו, החל מ-1 בנובמבר 2017, עמלות כל השירותים הניתנים באמצעים הישירים הופחתו לעומת העמלות אשר נגבות כשמבוצעות באמצעות פקיד. זאת במטרה להבטיח שהחיסכון מההתייעלות "מגולגל" לצרכנים.
- 2.אזרח 13/02/2018 12:23הגב לתגובה זובנק ישראל, כחלק מהמאמץ לצמצם שימוש במזומן [וכסף שחור בצידו] צריך לעודד ולדחוף את הציבור לשימוש בכרטיסי חיוב/אשראי ובמקביל לחייב את הבנקים להוזיל מהותית את העמלה החודשית הנגבית על הכרטיסים. גם ככה הם גובים מבית העסק [שמגלגל את העמלה על הלקוח], למה לגבות גם מאיתנו כל חודש בנוסף?
- 1.עוש חינם 12/02/2018 13:50הגב לתגובה זוטוענים שהעמלות בישראל בין הנמוכות ומתסירים את העובדה שבחו"ל לא משלמים עמלות כלל על חשבונות עו"ש רגילים. כן משלמים עמלות חודשיות על חשבונות שנותנים ריבית על יתרת זכות, מציעים כיסוי בטוחי לדירה וכו'. יכולים לגבות עמלות ניהול, אם מודבר בחשבון נוסף באותו הבנקף אך סתם חשבון עו"ש? זו המצאה ישראלית. יחד עם עמלות שורה אגב.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
