הפער שנפתח ייסגר? על הצפוי בדינימקיה בין הבנקים למעו"ף

טרנס קלינגמן פורס את השיקולים בתשובה לשאלה האם מדד הבנקים יצליח לסגור את הפער מול מדד המעו"ף
טרנס קלינגמן |

השאלה המרכזית בעיני המשקיעים - האם מדד הבנקים (מינוס 9% מתחילת השנה) יצליח לסגור את הפער מול מדד המעוף (מינוס 1.5%)? זאת באמת שאלה שאנחנו מתלבטים איתה הרבה זמן. אנחנו פורסים לפניכם את השיקולים לכאן ולכאן.

למה כן

הבנקים אמורים להיות מבין הנהנים העיקריים בשלב הנוכחי של מחזור העסקים - חזרה לפסי צמיחה - ודו"חות הרבעון הראשון אמורים לתת ביטוי לזה תוך גידול בתיקי האשראי, המשך המגמה של שיפור בהפרשות לחומ"ס, ועלייה חדה בעמלות משוק ההון (ראה התחזיות שלנו בעמוד הבאה). המצב בישראל הרבה יותר טוב מאשר באירופה (ריסון פיסיקלי ועלייה באבטלה) ובארה"ב (המשך הורדת מינוף ע"י הצרכן) שם מתמודדים עם בעיות מבניות שמהוות רוח נגדית למגזר הבנקאות. לכן, ניתן לצפות שמכפילי ההון בארץ יתחילו להתרחב מעבר לממוצע הרב שנתית כדי לשקף מצב חיובי יותר במיוחד לאור הצפי לחידוש הדיבידנדים.

למה לא

הסקטור הפיננסי - והבנקים בפרט- עוברים תהליך של הערכה מחדש אצל ציבור המשקיעים. הגברת הרגולציה ודרישות ההון במסגרת באזל III וחוקים חדשים בארה"ב ובגרמניה ממחישים עד כמה הרווחים בסקטור מושפעים מההתפתחויות ברגולציה. לכן, מכפילי ההון יישארו נמוכים מאלו שהיינו רגילים לראות בעבר. ההסבר הזה תקף לגבי בנקים בחו"ל אבל אנחנו הרבה פחות משוכנעים לגבי הבנקים הישראלים. מגוון הפעילויות של הבנקים הישראלים הרבה יותר מצומצם מהבנקים הזרים-ולכן הם מושפעים בצורה מינורית לשינויים הרגולטורים הצפויים ומדרישות ההון החדשות עבור מכשירים פיננסים אקזוטיים. הבנקים הישראלים תמיד נסחרו במכפילי הון נמוכים מאלו של חו"ל בדיוק מהסיבה שהם משעממים, לא יצירתיים, שמרנים וכדו' - ויש הגיון רב שהפער בין מכפילי ההון של הבנקים הזרים והישראלים יצטמק בעיקר מכיוון הבנקים הזרים.

סיכוני מאקרו - כמובן ישנם גם סיכונים נוספים בדמות פירוק גוש האירו ו/או חזרה למיתון עולמי חדש שישפיע לרעה על איכות תיקי האשראי. בשני המקרים נכסי הסיכון ייפגעו, והבנקים כנראה יסבלו יותר ממניות הגנתיות כגון חברות התרופות וחברות התקשורת אבל זאת תהיה נחמה פורתא אם התיק המנייתי ירד לשם דוגמה ב-30% במקום 35% בעקבות העדר חשיפה לבנקים.

בשורה התחתונה לא ניתן להתעלם מסיכוני המאקרו אבל צריכים לטפל בהם ולבודד אותם ברמה של ASSET ALLOCATION דרך חשיפה לאפיקי השקעה מתאימים. במרכיב מנייתי צריכים להיות מנותבים ע"י פרמטרים של מכפילי הון, מכפילי רווח ותשואות דיבידנד- כשאינדיקאטורים אלו נראים מעודדים לגבי הבנקים הישראלים- ולכן אנחנו ממשיכים בגישה החיובית שלנו וסבורים שקיים סיכוי סביר שמדד הבנקים יקטין את הפער מול מדד המעו"ף לטובתו.

השפעות המעבר למדד המפותח של ה-MSCI. כמובן חייבים להתייחס למעבר לשוק המפותח. כפי שכבר כתבנו בסקירה השנתית ,בטווח הקצר, תעודות סל וקרנות עוקבות מדדים זרות אמורים להזרים ביקושים נטו לשוק הישראלי ומניות הבנקים הגדולים צפויים ליהנות מזה- בתנאי שהביקושים החדשים לא יתרכזו אך ורק במניית טבע. לעומת זאת מנהלי ההשקעות הזרים האקטיביים כנראה לא ישקיעו בבנקים הישראלים בצורה משמעותית גם בטווח הבינוני (הבנקים הישראלים קטנים מאד לעומת הבנקים בשווקים המפותחים). לכן ציבור המשקיעים בבנקים הישראלים יורכב בעיקר ממקומיים עם נוכחות מוגברת של תעודת סל זרות ? סיטואציה לא כל כך שונה מהמצב הקיים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךדן תורג'מן. קרדיט: אור ברוך

לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות,  הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו

רן קידר |
נושאים בכתבה עבירות מס

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו.

תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.

למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.

בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11 עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות נמוך יותר.

כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.