ישראל אייכלר
צילום: דני שם טוב נועם מושקוביץ דוברות הכנסת

התקדמות בתיקון חוק להארכת תקופת הצינון של בכירים בשירות הציבורי

ועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ ישראל אייכלר העבירה בקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות הציבור, שיאריך את תקופת הצינון לעובד ציבור ברשויות פיננסיות


רן קידר | (1)
נושאים בכתבה מינויי בכירים

במסגרת המאבק בתופעת הדלתות המסתובבות, יזם ח"כ שלום דנינו הארכה של תקופת הצינון לעובדי ציבור ברשויות הפיננסיות. התיקון מציע הארכה של תקופת הצינון ל-18 חודשים לעובד בכיר (במקום 12 החודשים בחוק הנוכחי) והארכה ל-24 חודשים במידה ומדובר בראש ראשות (לעומת 18 חודשים כיום). בתקופה המוגדרת כתקופת צינון, אדם לא יוכל לקבל טובות הנאה מהגופים עליו פיקח או שהיו תחת סמכותו והוראותיו, ובכלל זאת אסורה קבלת משרה כלשהי.

מכיוון שמדובר על פגיעה בחופש העיסוק, מקובל היום לתת מספר חודשי תגמול, היות והאדם שעזב את המשרה הציבורית אינו מורשה לעסוק במקצוע שלו. המתנגדים לחוק טענו כי הדבר יגדיל את המעמסה על הקופה הציבורית, אך לא הגיעו עם נתונים לגבי העלות הנוכחית של התגמול כיום.

עו"ד יעל שיינין, היועמ"שית של רשות התחרות שאלה מדוע מתמקדים ברגולטורים פיננסיים בלבד. לטענתה, רשות התחרות יכולה לכאורה להעניק זכויות לכל גורם במשק, ועל פי ההגיון הזה תקופת הצינון צריכה להיות תקפה לכל ענפי המשק, ומשמעותה פגיעה חמורה בחופש העיסוק. 

שיינין תיארה מקרה שגם עובדת זוטרה שעבדה ברשות חצי שנה בלבד נדרשה לתקופת צינון של 4 חודשים וגם היא הדגישה את הפגיעה שעלולה להיגרם לגיוסי עובדים.


לעומתה, לובי 99 תיארו מקרה שבו ראש תחום המזון והקמעונות ברשות התחרות סיים את עבודתו בשירות הציבורי ומייד עבר לעבוד כאחראי רגולציה בשופרסל. אותו אדם הגיש בקשה לקיצור תקופת הצינון וביקש שתקופת המילואים שלו, שהחלה ב7.10.23, תיחשב כתקופת צינון.  לובי 99 הגיב לטענות שעלו כי בעשור האחרון כמעט ולא היו מקרים של דלתות מסתובבות.


יעל רגב, יועצת בכירה לממונה על שוק ההון, גם היא העלתה טענה בנוגע לאבחנה בין הגופים המאסדרים ובין הגופים המפוקחים – לטענתה ישנם עשרות אלפי מפוקחים תחת רשות שוק ההון וזה שוב ימנע ממי שפורש לעסוק בתפקידו.

בשורה התחתונה, הטענות נגד החוק היו שהוא פוגע בגיוסים במגזר הציבורי, שגם ככה אינו אטרקטיבי לעומת המגזר הפרטי. בנוסף, הגדרת הסגל הבכיר של החוק אינה ברורה ומובילה למצבים שגם עובדים זוטרים מאד נדרשים לצינון, לעתים אף מבלי שהם מקבלים תגמול בעקבות האיסור והפגיעה בחופש העיסוק. הטענות הללו מסתכמות לטענה אחת שהמהלך יוביל לירידה באטרקטיביות של המשרות הציבוריות הבכירות, ולכן גם ירידה באיכות כח האדם ובסופו של דבר המהלך יתגלגל חזרה אל הציבור בצורה של הונאות פיננסיות שונות, שלא יפוקחו כראוי.

קיראו עוד ב"בארץ"

לקראת הקריאה השנייה והשלישית, ביקש ח"כ דנינו מהגופים המפוקחים דנינו מבקש שיציגו את העלויות של התגמול הכספי בעקבות הצינון.


תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    בוריס 08/05/2025 21:38
    הגב לתגובה זו
    בשל התנגדותו לגיוס האברכים החרדים הבוזזים בתקופת מלחמה.
הדמיה של מרכז הפיתוח החדש של אנבידיה הצפוי לקום בבאר שבעהדמיה של מרכז הפיתוח החדש של אנבידיה הצפוי לקום בבאר שבע

אנבידיה משלשת את מרכז הפיתוח בבאר שבע: מאות משרות חדשות בדרום

ענקית השבבים תעתיק את פעילותה למתחם חדש בפארק ההייטק גב-ים בהיקף של כ-3,000 מ"ר; המרכז יורחב עד אמצע 2026 ויתמקד בפיתוח טכנולוגיות AI

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אנבידיה באר שבע

ענקית השבבים אנבידיה (NVIDIA Corp. 2.25%  ) מודיעה על הרחבת מרכז המחקר והפיתוח בבאר שבע פי שלושה. המתחם החדש, שייבנה בפארק ההייטק גב-ים בעיר, יתפרס על שטח של כ-3,000 מ"ר ועתיד להתחיל לפעול במתכונת מלאה עד סוף המחצית הראשונה של 2026. במקביל, מתכננת החברה לגייס מאות עובדים חדשים באזור הדרום - ובהם מפתחי שבבים, מהנדסי חומרה ותוכנה, ארכיטקטים ובוגרי תארים מתקדמים במדעי המחשב וההנדסה.

מעבר להיבט העסקי, המהלך הזה של אנבידיה צפוי להשפיע על תעסוקת ההייטק בדרום ועל יצירת סביבת עבודה נוחה ואיכותית יותר למהנדסים שרחוקים מהמרכז. יש לזה פוטנציאל לשנות את מפת ההייטק במדינה, אחרי שחברות גלובליות מעדיפות להתרכז סביב תל אביב והרצליה רבתי, להחלטה של אנבידיה להשקיע דווקא בבאר שבע יש משמעות רחבה - לא רק מבחינת פיתוח טכנולוגי, אלא גם כחלק ממאמץ לחזק את הפריפריה על ידי תעשיית ההייטק.

האתר החדש ממוקם בבניין החמישי שמקימה גב-ים בפארק ההייטק בבאר שבע, בו פועלות גם חברות כמו מיקרוסופט ואלביט וכן יחידות תקשוב של צה"ל. סמיכותו לאוניברסיטת בן גוריון ולבית החולים סורוקה ממחישה את התבססות האזור כאחד ממוקדי החדשנות המרכזיים בדרום. מדובר באחד ממהלכי ההתרחבות המשמעותיים של אנבידיה מחוץ לגוש דן, ומבחינת העיר באר שבע - צעד נוסף בדרך לביסוס מעמדה כעיר טכנולוגית בצמיחה.

עמית קריג, סגן נשיא בכיר באנבידיה ומנהל מרכז המו"פ בישראל, אמר כי "הרחבת מרכז הפיתוח בבאר שבע משקפת את המחויבות שלנו להגיע אל המהנדסות והמהנדסים הטובים ביותר - בכל מקום שבו הם נמצאים. הסייט החדש ישמש בית מקצועי למאות אנשי פיתוח נוספים מהדרום, שייקחו חלק בפיתוח טכנולוגיות חומרה ותוכנה פורצות דרך ויקדמו חדשנות עולמית בבינה מלאכותית."

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', הוסיף כי "מדובר בבשורה חשובה לעיר ולנגב כולו. ההחלטה של אנבידיה מבטאת אמון באקו-סיסטם הבאר-שבעי ותיצור מאות מקומות עבודה חדשים, שיחזקו את ההון האנושי בעיר וימשיכו להציב את באר שבע בחזית החדשנות הישראלית."

טראמפ ונתניהו (X)טראמפ ונתניהו (X)

טראמפ מודה למדינות המפרץ על התחייבות לשיקום עזה - אבל, המימוש בספק

מאיפה יגיעו 100 מיליארד דולר לשיקום עזה, ומהם התנאים להזרמת הכסף?  

משה כסיף |
נושאים בכתבה דונלד טראמפ עזה

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע בנאום בפני הכנסת כי "מדינות ערביות ומוסלמיות" התחייבו להשקיע עשרות מיליארדי דולרים בשיקום רצועת עזה. טראמפ, שתיאר את הרצועה כ"אתר הריסות" שנחרב בעקבות שנתיים לחימה בין ישראל לחמאס, הביע תודה למדינות המפרץ על תמיכתן בתוכנית השלום שלו, שהובילה להסכם הפסקת אש ראשוני. "הן התחייבו לתמוך בשיקום בטוח של עזה ומעבר לה", אמר טראמפ, והוסיף כי ארה"ב תשתתף במאמץ באמצעות כוח בינלאומי שיפקח על התהליך.

אולם, מאחורי ההצהרות האופטימיות מסתתרת מציאות מורכבת: הערכות עלויות השיקום נעות בין בכ-100 מיליארד דולר, וההתחייבויות נתקלות באתגרים פוליטיים, כלכליים וגיאופוליטיים שמרחיקים את המימוש בפועל.


קריאה חשובה: מי ישלם את הנזק בעזה? והאם זה יכול להתגלגל לתקציב של ישראל?

על פי דוחות האו"ם והבנק העולמי, הנזק כולל הריסת 55 מיליון טון פסולת, פגיעה במערכות מים, חשמל וביוב, וצורך בשיקום כולל, הקמת נמל ימי, תחנות כוח ותשתיות תעשייתיות. הערכה ראשונית בפברואר 2025 עמדה על 53 מיליארד דולר, אך עדכונים מלפני מספר חודשים העלו אותה ל-70 מיליארד, ואף ל-100 מיליארד אם כוללים שיקום כלכלי ארוך ותמיכה באוכלוסייה.

טראמפ, הציג תוכנית "20 נקודות" לשלום בעזה, הכוללת פירוז חמאס, הקמת כוח ביטחון בינלאומי בהובלת ארה"ב (עם 200 חיילים אמריקאיים), ושיקום כלכלי שיימומן בעיקר על ידי מדינות המפרץ. התוכנית זכתה לתמיכה ראשונית ממדינות ערב, אך כפי הנראה,  ההתחייבויות הן בעיקר הצהרתיות, והמימוש תלוי בתנאים קשיחים.


תנאים פוליטיים וכלכליים מקשים על יישום