השוק בדרך למעלה? נקודת אור אחת מצאנו

הביצועים של מניות חברות הצמיחה מול מניות חברות הערך על רקע המשבר האחרון
רונן מנחם |

חברות צמיחה נוטות למקד המלצות בתקופות של ירידות בשוקי המניות. הכנסותיהן של חברות מסוג זה, שיש מאחוריהן "סיפור" ייחודי, נוטות לבצע טוב יותר מאשר ממוצען הענפי. החברות מבכרות לעשות שימוש בתזרימי מזומניהן לצרכי רכש ההצטיידות. לעומתן, חברות ערך נוטות להיות מתומחרות בחסר בהינתן יסודותיהן הכלכליים והנהלותיהן נוטות להחזיר כספים לבעלי מניותיהן.

ההבחנה בין שני סוגי החברות עולה על סדר היום בתקופות האמורות להיות מאופיינות, למשך זמן לא קצר, בירידות שערים, או לחליפין בעליות שערים.

במקרה הראשון, הגדרתית, עשוי להיות יתרון לחברות צמיחה. הן אלו החברות עם "הסיפור" הכלכלי שיכול לסייע להן להזדקר מעל הממוצע הלא מלהיב. כתוצאה, בעקבות השחיקה החריפה בשוקי המניות הגלובאליים מאז פרץ המשבר בשוקי הדיור, המשכנתאות והאשראי, הלכו והתרבו ההמלצות להעדיף אסטרטגיית צמיחה על פני אסטרטגיית ערך. הצורך לאתר חברות צמיחה פרטניות גדל ומשאבים רבים יותר הוקצו לכך.

למצער, ככל שנמשכות/מחריפות ירידות השערים, מרחב התמרון בנושא זה, שמקנה שוק המניות, הולך ומצטמצם. לבד מחברות הטכנולוגיה, לא מצטייר אף ענף נוסף בעל תכונות צמיחה דומות. כאשר הענפים הנוטים בברור לצד הערך הם גם הענפים שהקשיים החלו, או מתמקדים, בהם (בנקים, ביטוח) - הבעיה מחריפה.

חברות הטכנולוגיה נמצאות בראש רשימת חברות הצמיחה. לפי סקר מנהלי הקרנות האחרון של מריל לינץ', סברו כך 62% מהנשאלים, בעוד 3% סברו ההפך. במרחק ניכר אחריהן פיגרו חברות התעשייה, הפרמצבטיקה וחומרי הגלם. מנגד, מובילים הבנקים את רשימת חברות הערך וסמוך אחריהם נמצאות חברות הביטוח והשירותים הציבוריים. במרחק גדול אח"כ ניתן למצוא את חברות מוצרי המזון הבסיסיים, התקשורת, האנרגיה ומוצרי הצריכה בני הקיימא.

חברות הטכנולוגיה, לבד מהיותן חברות צמיחה, נהנו בתקופה זו מגורם נוסף: מאחר ולרבות מהן פעילות בינלאומית ענפה, הסיכון כי תיפגענה מקשיים במספר בודד של שווקים, כגון חשיפה יתרה לשוק האמריקאי דווקא, היה מלכתחילה נמוך יותר. כאשר שרר חוסר בהירות בנוגע למידת התמסורת משוקי ההון המקרטעים לפעילות הכלכלית עסקית, הייתה לכך חשיבות רבה. יתרון נוסף נבע מכך שהפיחות החד בשער הדולר האמריקאי הפך את מוצריהן ושירותיהן זולים וכדאיים יותר בהשוואה למתחרותיהן.

כאמור, האירועים בשווקים במחצית השנייה של 2007 סיפקה case study לנושא. 2006, בה עלו המדדים המובילים בעולם (למעט, אולי, יפאן) בשיעורים מרשימים (מ-10% בנסד"ק ועד ל-39% בהאנג סאנג), בלט יתרונן של חברות הערך (מדד S&P500 Citigroup Value עלה בכ 21% ואילו מדד Growth המקביל הסתפק בעלייה בת 11%).

מנגד, בשנת 2007, כאשר מדדי המניות (למעט במדינות המתפתחות) רשמו עליות נמוכות בהרבה וחלקם אף ירדו, התהפכו היוצרות ומדד ה-Growth עלה ב-9% מול עלייה בת 2% בלבד במדד ה-Value. בפרט, בחודשים יולי – דצמבר 2007, בהם הורגשו האירועים בשווקים במלוא עוזם, עלו מניות הצמיחה במצטבר ב-1.5% ואילו מניות הערך ירדו ב-7%. אגב, בשנה זו, גם כן בהתאם לתיאוריה, המניות הגדולות יחסית הצליחו יותר מאשר המניות הקטנות.

גם בנושא הענפי התבררה הצלחת ההבחנה בין סוגי החברות. ב-2006 עלו חברות הטכנולוגיה ב-S&P500 ב-8.4% והשתרכו במקום ה-9 מ-10 קבוצות המדד (רק חברות הבריאות פיגרו אחריהן). מנגד, ב-2007 הן עלו ב-16.3% ודורגו במקום הרביעי (אחרי אנרגיה, חומרי גלם ושירותים ציבוריים).

נשאלת השאלה, האם ניתן להשתמש בהבחנה זו גם כדי לחפש סימנים המצביעים על שינוי קרב בשווקים. ייתכן: מראשית השנה השתנתה התמונה ומניות הערך ירדו ב-3.5%, בעוד מניות הצמיחה נפלו ביותר מ-8%. חברות הפיננסים, מסתבר, פרצו קדימה בתקופה זו.

האם זה אומר שהשוק מתחיל להיערך לתפנית כלפי מעלה, כלומר פריצה קדימה של מדדי המניות, לפחות בארה"ב? האם מסיבה זו מניות הערך רשמו תוצאות פחות גרועות? או שמא הדבר נובע מכך שהחרפת ירידות השערים הפכו את היכולת לאתר חברות צמיחה קשה מדי? כמובן, צריך להמתין ולראות אם השינוי בתמונה יימשך, אך אנו מייחסים בכל זאת סבירות בלתי מבוטלת דווקא להסבר הראשון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים לצרכן CPI
מדד המחירים

מדד המחירים בספטמבר - מה הצפי והאם הריבית תרד?

הטיסות, השכר, הסיכויים להפחתת ריבית אצלנו, והסיכויים להפחתת ריבית השבוע בארה"ב

מנדי הניג |

מחר יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר ואחרי עלייה של 0.7% באוגוסט הוא צפוי להיות...שלילי. 

הכלכלנים מעריכים כי המדד יירד ב-0.1% עד 0.3% בעיקר בשל ירידות עונתיות בסעיפי צריכה, תחבורה וטיסות. מדד כזה מבטא מדד של 2.8%-3% ב-12 החודשים האחרונים, אבל מה שחשוב יותר הם ה-12 חודשים הבאים וכאן הכלכלנים מצפים ל-2.1%-2.2%. עם צפי כזה, אין לכאורה מקום לריבית של 4.5%. הריבית על פני זמן עולה על המדד בסדר גודל של 1% פחות או יותר. 

ומכאן שיש ציפייה גדולה להפחתת ריבית. הציפייה הזו היתה גם בעבר, אבל בנק ישראל כל פעם מחדש מצא "תירוץ" להשארת הריבית. בפעם האחרונה הוא הדגיש כי התגובה של העולם למלחמה בעזה והחשש שזה יתבטא בעסקים ובכלכלה הם נקודת סיכון למשק. מה שנכון - נכון, אבל אחרי סיום המלחמה והחזרת החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, נראה שבפגישה הבאה, הנגיד כבר לא יוכל להשאיר את הריבית     על 4.5%.

ההחלטה הבאה תהיה ב-24 בנובמבר, יש עוד זמן, וגם יש עוד מדד (מדד אוקטובר) כשהמדדים האלו חשובים מאחר שהסיבה העיקרית לריבית גבוהה היא המלחמה באינפלציה. ככל שהריבית גבוה יותר כך הביקושים אמורים להיות נמוכים יותר וכך האינפלציה שמונעת על ידי ביקושים אמורה להתרסן.

אלא שתהיה שאלה גדולה על הביקושים בסיום המלחמה. הציבור עשוי על רקע השיפור בסנטימנט להגביר ביקושים מה שעלול להעלות את האינפלציה. בבנק ישראל לא ירצו להוריד ריבית בזמן שיש עלייה בביקושים - זה להוסיף שמן למדורה, אלא שהפעם באמת לא נראה שלבנק יש ברירה כי אפילו שוקי האג"ח מלמדים על הורדת ריבית. מחירי האג"ח מבטאים ירידה לאזור 3.5% תוך שנה. כלומר, ירידה של 1% שלם בשנה.

מה שעוד יכול לקלקל את המגמה של שליטה באינפלציה אלו מחירי הדירות. אלו יורדים כבר חודשים ארוכים כשמתחילת השנה, על פי בדיקת ביזפורטל הירידות מגיעות באזורים השונים ל-5% עד 10%. אבל, ההערכה שחלק מאלו שישבו על הגדר עשו זאת בשל המלחמה ועכשיו הם יחזרו לשוק. חזרה של קונים לשוק, היא "פרץ של ביקושים", וזה יוצר עליות מחירים. מספיק שיהיה עודף ביקוש נקודתי כדי להעלות את המחירים וזה אחרי שהיינו במסלול של ירידות. יש עוד חשש גדול בשל אוזלת ידם של שר האוצר ושר השיכון והבינוי - ראו כאן: ההזדמנות לירידת מחירי הדירות ולמה היא עלולה להתפספס?.