אל תפרקו את רשות המסים בישראל

בתקופה האחרונה, רשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"] עוברת מהפכות ותהפוכות רבות. לא, אין לי כל כוונה לדון בשאלת איחוד האגפים השונים ברשות המסים. אין לי גם כוונה לדון בשאלה: האם באמת קיים "איחוד", או שבפועל אין הוא מתקיים כלל. בנושאים הללו כבר נשפך הרבה דיו. בתקופה האחרונה, אנחנו עוברים מהפכות רבות ביחס של הממשלה, של האזרחים ושל התקשורת כלפי רשות המסים. מובן שכל זה התחיל לאור הפרשיות השונות, שבהן נחשדו בכירים רבים ברשות המסים. כביקורת על חלק מן המהלכים, הנזכרים לעיל, ניתן יהיה לומר, כי המדינה "יורה לעצמה ברגל". יש לזכור, שעם כל הביקורת שיש למייצגים ולנישומים כלפי "רשות המסים", בסופו של דבר, מטרת הגוף הזה היא לגבות מסים, כדי לממן את הקופה הציבורית. ברגע שהקופה תהיה חסרה, כל אחד מאיתנו ייפגע מכך. חלק מן האוכלוסייה באופן ישיר, וחלק אחר באופן עקיף. בכל מקרה, אין ספק שחייבים לדגול בגביית "מס אמת" ולעודד אותה. כדי לגבות "מס אמת", המדינה חייבת "רשות מסים" חזקה ואיתנה, שיש לה גיבוי מלא מצד המדינה.

במאמר זה, ברצוני לציין שתי דוגמאות ל"אבסורדים" (בלשון המעטה) שניתן לראות: 1. "קיצוץ בגורמי הייצור" - ברור לכל בעל מפעל, שאם הוא יקצץ עובד, שעלותו היא 10,000 ש"ח, אבל הוא מביא לו "רווח שולי" של 100,000 ש"ח, הוא יפסיד מידית 90,000 ש"ח. כמו כן אם בעל המפעל יכול "לקלוט" עובד, שיביא לו תפוקה כזאת, והוא לא קלט אותו - גם במקרה זה יש לו "הפסד" זהה. במדינת ישראל לא מבינים את החשבון הפשוט. במשרדי המס השונים ניתן לראות את ה"חוסר" בעובדים; יש "קיצוצים" במערכת. מצד אחד, עובדים רבים עוזבים, אבל מצד שני, כמעט ואין קולטים עובדים חדשים. במקרה של רשות המסים, ברור כמעט לכל בר-דעת, שהתפוקה המידית שהעובד ייתן בוודאי תכסה את עלויותיו (לרבות העקיפות) ותשאיר בקופת המדינה עוד כמה שקלים... יש כאלה שיטענו: "יותר טוב ככה, שאין להם כוח אדם; ככה לא עורכים ביקורות". טענה זו היא "שטחית" מאוד, ובסופו של דבר פוגעת בנו - יותר מאשר מועילה. בתור "נישום" (שמשלם מס, ולא "מעלים מס"), אני מעדיף שתהיה ביקורת, השואפת לבקר 100% מן העסקים. במקרה כזה, מצד אחד יהיה כוח הרתעה, שיגרום ליותר אנשים לשלם מסים כחוק, ומצד שני יהיו יותר "מבקרים" ברשות המסים, כך שיצליחו לגבות מס כחוק. אם כולם ישלמו מסים כחוק, המס שכל נישום יצטרך לשלם יהיה נמוך הרבה יותר ממה שהוא היום; זהו חשבון פשוט. כעיקרון, השאיפה היא להגיע ל"נקודת האיזון" שבה, מצד אחד, אין צורך בביקורת מלאה על כל הנישומים במשק (כיוון שכוח ההרתעה יספיק), ומצד שני, ה"עלות" השולית של כל עובד לא תוסיף "תפוקה" לגביית המסים. אין ספק, שכאשר הנתונים מדברים על כך שרק 7%-6% מתיקי הנישומים מבוקרים, אנחנו רחוקים מאוד מ"נקודת האיזון". כמו כן יש לציין, כי לרשות המסים אין בעיה לגייס כוח-אדם איכותי. במבחני הקבלה לרשות המסים, מאות אנשים מתמודדים על מספר מועט של תקנים. 2) "תורת שני הכובעים" - כמי שהיה מעורב במישרין ובעקיפין בנושא פיצויי המלחמה, בזמן מלחמת לבנון השנייה, ניתן היה לראות אבסורדים מדהימים. נתקלתי במקרה, שבו עובדי רשות המסים, שדנו ושעבדו במהלך המלחמה - לסדר פיצויים מהירים לנפגעים - "נלחמו" בתוך רשות המסים, כדי לקבל תקציב לקפה (זה ממש לא מצחיק) - זה היה ב"כובע אחד" של רשות המסים. ב"כובע השני", אותו הפקיד יכול היה בקלות, ב"לחיצת כפתור", לשחרר לך מיליון ש"ח, או שני מיליוני ש"ח. כלומר, אותו הפקיד שיכול בקלות, בהחלטה של רגע, להחליט האם להעביר מיליון ש"ח נוספים - לא היה זכאי לקפה ("מחוסר תקציב") . הסיבה לכך היא ברורה - "זה לא יוצא מאותו התקציב". נראה לי, שיש מישהו שם למעלה ששוכח, שאמנם זה לא יוצא מאותו התקציב, אבל זה יוצא מאותו הכיס - מן הכיס שלי ושלך - מן הכיס של משלמי המסים. הכותב - משמש יועץ מקצועי לחברת "חשבים - ה.פ.ס - מידע עסקי בע"מ".