"אנשים מגיבים לתמריצים" - אבל לאו דווקא לתמריצים כספיים
אחת ממושכלות היסוד עליה בנוי מדע הכלכלה הוא ש"אנשים מגיבים לתמריצים", אם כי לא פעם התמריצים האלו מביאים לתוצאות מאד לא צפויות. כך מראה מחקר מפורסם בתחום הכלכלה ההתנהגותית שבוצע דווקא בארץ הקודש בעיר חיפה. פרופסור אורי גניזי מאוניברסיטת סן דייגו ופרופסור אלדו רוסטיצ'יני מאוניברסיטת מינוסטה בדקו את השפעתו של קנס שהוטל על הורים שאיחרו לקחת את ילדיהם מהגן. בחלק מהגנים הוטל על כל הורה כזה קנס בגובה עשרה שקלים, בגנים אחרים לא הוטל הקנס. התוצאה המפתיעה של המחקר הראתה שבגנים שבהם הוטל הקנס גדל באופן משמעותי מספר האיחורים.
התוצאה לה היינו מצפים היא שאם להשאיר את הילד בגן זמן נוסף יעלה כסף ולקחת אותו בזמן לא עולה כסף, הרי שפחות אנשים יאחרו לקחת את הילדים, שכן יש להם תמריץ שלילי לכך. ייתכן, שאם התמריץ לא מאד משמעותי אולי נצפה לא לראות שום השפעה. אך מדוע ההשפעה היא דווקא שלילית ויותר אנשים מאחרים?
הסיבה לכך היא שמלבד התמריץ הכספי יש תמריצים נוספים, שלפעמים חזקים יותר מכסף. מדוע אנשים משתדלים שלא לאחר לקחת את הילדים מהגן? השארת הילדים מעבר לשעה היעודה גורמת לכך שהגננות נאלצות להישאר על חשבון זמנן הפרטי עם הילדים (המתישות גם כך). אנשים בעלי אתיקה בסיסית (כנראה רוב האנשים) ירגישו שיש בכך חוסר צדק וישתדלו להגיע בזמן גם ללא קנס. אחרים ירגישו מאד לא נעים אל מול פניה הזועפות והעייפות של הגננת המסכנה ויחושו בושה. כאשר מוטל קנס, האתיקה והבושה נעלמים, שכן ההורה משלם על העיכוב, כך שהוא מרגיש שזה בסדר לאחר. הכסף קנה את הבושה והאתיקה. האם קנס של 100 שקל או 1000 שקל היה יעיל יותר והיה משנה את מאזן התמריצים? כנראה שכן. הנקודה היא שכסף אינו התמריץ היחידי, ולעיתים לא החזק ביותר, ישנו מערך שלם של תמריצים, ולא תמיד קל לחשב את ההשפעה שתגרם על ידי שינוי של אחד מהם.
בכלכלה התנהגותית נהוג לחלק בין תמריצים חיצוניים ופנימיים. התמריצים החיצוניים הם תגמול או עונש כגון כסף או מעמד, שלא קשורים באופן אימננטי לפעולה עצמה. אלו הפנימיים קשורים לתחושת הסיפוק או חוסר הסיפוק מהפעולה. לדוגמה, אדם יכול ללמוד נושא מסוים כי הוא מעניין אותו, או כי הוא חושב שיוכל להשיג בעזרתו עבודה טובה יותר. אדם יכול ללכת לעבודה כי הוא אוהב את מה שהוא עושה או כי הוא מקבל על כך הרבה כסף. במחקרים נוספים שנערכו התגלה שלא פעם שהתמריצים הפנימיים היו חזקים יותר מהחיצוניים. אין משמעות הדבר שתמריצים חיצוניים הם חסרי חשיבות. כסף, מעמד, כבוד, ועוד הם תמריצים רבי עוצמה שמניעים את העולם, אבל גם סיפוק, הזדהות וערכים יכולים להיות עוצמתיים לא פחות.
- טור פרשת השבוע, שבועות: מערכת רווחה עם תמריצים ליציאה ממעגל העוני
- פרשת במדבר: כוחה של הסמליות ביצירת תרבות ארגונית וזהות לאומית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המצב האידאלי הוא, כמובן, ששני סוגי התמריצים פועלים באותו כיוון. מייסד חברת הייטק מצליחה שגייסה לאחרונה 100 מיליון דולר בסבב גיוס נוסף אמר לי שהוא לא עבד יום אחד בחייו. הוא כל כך אוהב מה שהוא עושה שהוא לא מרגיש שהוא עובד. אותו מייסד נהנה כמובן גם מ"תמריצים חיוצוניים" יפים מאד, אבל מה שמניע אותו באמת זה חדוות היצירה. למרבה הצער זה לא תמיד עובד כך ולעיתים התמריצים השונים עובדים בכיוונים הפוכים, ונאבקים ביניהם בהנעת האדם לכיוונים השונים. מה הדרך להשפיע על מערך התמריצים גם במקום שתמריץ חיצוני לא אפשרי?
בפרשת צו, הפרשה השניה בספר ויקרא, ממשיכה התורה לעסוק בענייני הקורבנות והמשכן. הפרשה מתחילה במצווה פחות מוכרת - תרומת הדשן ומקשרת אותה לקורבן העולה. בתחילת כל יום עבודה, לפנות בוקר, נדרש הכהן להסיר את האפר שהצטבר על גבי המזבח (תרומת - מלשון הרמה), להניח חלק ממנו על רצפת העזרה (חלק מבית המקדש) ואת השאר לסלק. מדובר ב"עבודה השחורה" של בית המקדש - ניקיון. והיא מקושרת לקורבן הראשון שהיו מקריבים בתחילת היום - קורבן עולת התמיד. כך מתארים הפסוקים את הצווי:
- לבנות קמפיין על טראומה לאומית: בנק מזרחי עם מענקים לילדים שנולדו לאחר ה-7.10.23
- כהונת נשיא לכל החיים? כך נראית הדרך לדיקטטורה בלשכת רואי החשבון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...
חכמים שמו לב לכך שפתיחת הצווי מופיע בצורה שונה מבדרך כלל. על פי רוב התורה מתנסחת פחות או יותר באופן הבא: "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל...". ואילו כאן, משתמש התורה במילה "צו", דבר שמתרחש לעיתים רחוקות. הביטוי "צו" הוא חזק יותר מצורת ההתבטאות הרגילה. ההסבר של חכמים הוא שהוא מרמז על "זירוז" - כלומר עידוד וצווי להתאמץ יותר במלאכה זו מבמקרים אחרים. כך מפרש רש"י על פי חז"ל: "צו את אהרון - אין צו אלא לשון זרוז, מיד ולדורות".
מדוע יש פה צורך בזירוז מיוחד יותר ממצוות אחרות הקשורות לקורבנות או בכלל? רש"י ממשיך ומצטט את התנא רבי שמעון שמשיב על כך: "אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". חסרון כיס על פי רוב הוא הפסד כספי. רש"י או רבי שמעון לא מפרשים איזה הפסד כספי נוצר בעקבות הפעילות הזו של הכהן, את החסר משלים רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים, שמביא מספר אפשרויות לפתרון השאלה, נביא כמה מהם (אם כי הרב בן עטר מעדיף הסבר אחר בסופו של דבר):
"יש אומרים לאו דווקא חסרון כיס, אלא הוא הדין ריבוי הצער". כלומר, הכהן לא באמת מפסיד כסף אך מדובר בעבודה קשה ולא מתגמלת, לקום מוקדם בבוקר ולנקות את המזבח מכל האפר שעליו, ולא לקבל תמורת זה שום דבר נחשב חסרון כיס, וזאת בשונה מקורבנות אחרים בהם נהנה הכהן מן הבשר.
"ויש אומרים כי היה בטל ממלאכתו כל הלילה והוא חסרון כיס". עקב ההשכמה המוקדמת לא יכול היה הכהן לעסוק במלאכות אחרות שייתכן שהיו לו והדבר עלול ליצור הפסד כספי ממשי.
"ויש אומרים חסרון כיס לכהן, שהוא ירצה להקריב קורבנות אחרים שיש לו זכות בהם, מה שאין כן העולה שכולה כליל (קורבן עולה היה עולה כולו על גבי המזבח והכהן עצמו לא היה מקבל כלום) ואין לו בה אלא העור (את עור הבהמה הכהן היה מקבל)", שוב מדובר בהפסד כספי במובן זה שאין תגמול על העבודה בשונה מעבודות אחרות.
היינו חושבים שהכהנים שנדרשים לשרת בבית המקדש יעשו זאת מתוך התלהבות של קדושה, תוך רצון לשרת את ה' ואת עם ישראל בעבודת הקודש החשובה. כלומר, שהם יונעו מתמריצים פנימיים. ישנם גם תמריצים חיצוניים לעבודת הכהונה - מעמד וכבוד. האם מה שחשוב לכהן זה הסטיק שהוא יקבל מבשר הקורבן בסוף העבודה? כנראה שלפעמים כן. התורה מכירה בכך, שהתמריץ החיצוני של "חסרון כיס" - הרצון לישון עוד קצת, לעסוק במלאכתו שלו, או פשוט להנות מסטיק טוב תמורת עבודתך - יגברו לעיתים על התמריצים הפנימיים והחיצוניים האחרים. ייתכן שבשעה 11 בבוקר האיזון בין התמריצים שונה מאשר ב-5 בבוקר. על כל פנים התורה חוששת שמאזן התמריצים לא יטה לטובת עבודת תרומת הדשן והקרבת קורבן העולה בצורה ברורה.
אבל הפתרון פה מעט מוזר. איך התורה מנסה להשיב את האיזון בין התמריצים? בעזרת המילה "צו". צורת הצווי חזקה ומשמעותית יותר מבקומות אחרים. מה משמעות הדבר? האם העובדה שבתורה נכתב המילה "צו" במקום המילה "דבר" תסייע לכהן להשכים לעבודתו לפנות בוקר כדי לפנות את האפר מעל גבי המזבח ללא כל שכר נוסף על עבודתו?
ייתכן שניתן לפרש את העובדה ש"הזירוז" הוא "מיד ולדורות" שיש צורך בהליך חינוכי מתמשך לאורך דורות, שבו כל כהן ישמע מאביו, ממוריו ומרבותיו שבעבודת תרומת הדשן הקשה והשוחקת, או בהקרבת קורבן העולה "הבלתי משתלם" יש ערך חינוכי ורוחני מיוחד. כך לאורך הדורות יבנה נראטיב וערך יסוד בקרב הכהנים שיש מעלה מיוחדת בפעולת תרומת הדשן והקרבת קורבן העולה. עידוד, מוסר, חינוך, ודוגמה אישית ישמשו "מיד ולדורות" לצורך הטמעאת הנרטיב הזה בדורות של כהנים, שיראו לעצמם זכות לקום ולבצע את העבודה המתישה והלא משתלמת כלכלית.
- 2.מעניין. (ל"ת)הקורא 01/04/2023 20:58הגב לתגובה זו
- 1.הבעיה היא לימודי הליבה של החרדים (ל"ת)בת אל 31/03/2023 21:10הגב לתגובה זו

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
חן, שגיא ודביר. קרדיט: עופר חגיובלבנות קמפיין על טראומה לאומית: בנק מזרחי עם מענקים לילדים שנולדו לאחר ה-7.10.23
במסגרת המתווה הוולנטרי של בנק ישראל, מזרחי-טפחות הודיע כי ילדים שנולדו מאז ה-7 באוקטובר 2023 יקבלו מהבנק מענק של 1,000 שקל שיופקדו בפיקדון עבורם; למטרת הקמפיין גייסו מזרחי את שורד השבי שגיא דקל חן, שהצטרף לחן אמסלם ולדביר בנדק; מהלך כנה של אופטימיות ותקווה או ציניות של אנשי שיווק? התשובה ברורה
בנזק מזרחי טפחות מספר לנו שהוא מספק מחווה מרגשת לציבור, הנה המילים שלו - "בנק מזרחי טפחות יוצא במהלך אנושי ומרגש: מענק של 1000 ש"ח, לילדים שנולדו מאז ה־7 באוקטובר, בהובלת שורד השבי שגיא דקל חן". זה לא שקר, אבל זה מאוד קרוב לכך. זה טשטוש של האמת. בנק מזרחי טפחות צריך לתת הטבות לציבור, אז הוא בחר בדרך הזו כי ככה הוא מרוויח את "הלב שלכם". זה ציני, כי הוא בעצם עושה קמפיין על חשבון מי שבאמת צריך את ההטבות ממנו - האנשים שמקבלים אפס על עמלת העו"ש. האנשים שמקבלים ריבית רצחנית עלך הלוואות. הציבור משלם מחירים מאוד גבוהים - ריביות ועמלות שמייצרים לבנקים רווחים עצומים וזה קורה בזמן המלחמה שהקשב של הציבור נמוך מאוד. זה קורה כשסמוטריץ' העלה לפני שנתיים מס על הבנקים. אבל המס הזה התגלגל אלייכם. עכשיו הוא שוב רוצה להטיל מס וזה שוב יחזור ללקוחות.
שר האוצר מנסה להשיג רווח פוליטי, המצב שלו בסדקים רע מאוד והוא רוצה קולות. אבל הפתרון שלו לא יעיל, והדוחות הכספיים לצד העמלות והריביות של הבנקים מוכיחים זאת. הפתרון היעיל נמצא בידי הפיקוח על הבנקים. הפיקוח לא רוצה לעשות שום דבר עד הסוף כי כולם חברים של כולם - גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו - מה משותף להם והאם דני חחיאשווילי יצטרף לקבוצה? בסוף אנשים חושבים על הג'וב הבא, ולמה להם לריב עם הבנקים שאולי יעסיקו אותם בהמשך בתפקיד נוח ומשכורות של מיליונים.
ובמקביל לשחיתות המובנית הזו, בנק מזרחי טפחות כמו בנקים אחרים מנסים ל"שחק לכם במוח". הם מציגים פרסומות, דיווחים, כתבות על כמה שהם טובים ונהדרים ועוזרים לציבור בזמן המלחמה. תזכרו תמיד שמה שבאמת צריך זו תחרות, מה שבאמת צריך זה שהמפקח על הבנקים יורה להם לשלם 2% על העו"ש, זה הכל, זה שווה פי 50 בערך מכל הקמפיינים והטבות שהם "נותנים לנו". אגב הם לא נותנים. מזרחי מדבר על הטבה לציבור, אבל זה חלק מהחבילה שהוא צריך לתת.
לפני כחצי שנה, בנק ישראל פרסם מתווה וולנטרי, שבמסגרתו תחזיר המערכת הבנקאית סכום מצטבר של 3 מיליארד שקל לציבור, 1.5 מיליארד שקל מדי שנה, החל מהרבעון השני של שנת 2025 ועד הרבעון הראשון של שנת 2027. ההצהרות היו מלוות באמירות כמו ""טובת משקי הבית והעסקים הקטנים נמצאת כל הזמן מול עיננו" אבל בפועל, ביד אחת בנק ישראל מאשר לבנקים לגזור קופון ענק על הציבור - בריביות על פיקדונות, בריביות על הלוואות ובעיקר בריבית אפס על העו"ש - וביד שניה מציג את עצמו כאביר הציבור, ופירסם מתווה שבו הבנקים צריכים להחזיר לציבור בסך הכל 4% מהרווחים שלהם.
- בנק מזרחי: מילואימניקים שלומדים לתואר יוכלו לקבל הלוואה ללא ריבית
- בנק מזרחי מעניק פטור מלא ממשכנתה לארבעה חודשים לתושבי העוטף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ועכשיו, אנחנו עדים לאבולוציה נוספת של הציניות שבמהלך הזה. במסגרת המתווה של בנק ישראל, הבנקים אמורים לתת לנו, הציבור, הטבות והקלות אבל אם חשבתם שהבנקים פשוט יחזירו לכם כספים, טעיתם. הם יציגו לכם תמונה שמראה אותם באור כמעט קדוש, ולשם כך הם לא יבחלו באמצעים.
