בשנים האחרונות עבדה דליה זיירמן בשקט מאחורי שולחן הספרייה שבמכללה האקדמית אורט בראודה שבכרמיאל. היא היתה אחראית על צוות, על מדפי ספרים מסודרים לפי תקן, על רכש של כתבי עת, על דוחות ועל נהלים. אבל בתוך המוסד האקדמי, שמתפאר במצוינות הנדסית, הלך ונרקם סכסוך עבודה שנהפך לקרב מתמשך על מעמדה, תפקידה וכבודה של מנהלת הספרייה. פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה חושף את פרטי הסכסוך החריג שהתנהל במשך שנים סביב ניסיונה של המכללה לנייד את זיירמן מתפקידה, ואת טענותיה על מסכת של התעמרות, ניהול מו"מ שלא בתום לב, פגיעה בפרטיות ולשון הרע. בית הדין דחה את רוב טענותיה של זיירמן, אך לא בלי ביקורת על ההתנהלות במוסד האקדמי.

הסיפור הגיע לשיאו באירוע חריג באפריל 2019, כשמצלמת אבטחה שהותקנה בחדרה של אחת מספרניות המכללה, ישראלה מזור, תיעדה את זיירמן כשהיא מחטטת במסמכים שהונחו על שולחנה של מזור ואף שולפת ניירות מהפח ומצלמת מסמכים, בהם מכתב שנכתב על ידי מנכ"ל המכללה. במכתב הופיעה התייחסות למזור עצמה, בניסוח שניתן להבין ממנו כי שיתוף הפעולה עמה יניב עבורה תמורה. "זיירמן ניגשה לשולחן, חיטטה במסמכים, קראה את הכתוב וצילמה את תוכנו", נכתב בפסק הדין. באירוע נוסף, היא נצפתה מחטטת בקלסר אישי של מזור. גרסתה, שלפיה פעלה מתוקף סמכויותיה כמנהלת, לא שכנעה את בית הדין.

הצבת המצלמה, כך טענה זיירמן, היוותה פגיעה חמורה בפרטיותה. לטענתה, מדובר במהלך יזום שנועד "לטמון לה פח", בעידודו של המנכ"ל, אחיאב גולן, עמו הייתה מצויה בסכסוך מתמשך. ואולם, בית הדין לא קיבל את הטענה. "העובדת לא סיפקה הצדק סביר להתנהלות זו", קבעו השופטים, והבהירו כי "גם אם מתוקף תפקידה היא רשאית להיכנס לחדר, אין פירוש הדבר שהיא רשאית להיחשף למסמכים אישיים".

שימוע ארוך וסוער

על רקע אירועי אותו חודש, זומנה זיירמן לשימוע לפני פיטורים. במכתב שהשתרע על פני 22 עמודים, הציגה המכללה שורת טענות נגד תפקודה של זיירמן, מיחסי אנוש עכורים ופגיעות בפרטיות העובדות הכפופות לה, דרך אי-יישום המלצות דו"ח ביקורת פנימי ועד העדר ידע מקצועי וניהול כושל של תהליכי רכש. העובדת טענה כי מדובר ב"תפירת תיק", מסע התנכלות אישי מצד גולן, ורמזה שוב ושוב ליחסים מיוחדים בינו לבין מזור. עוד טענה כי לא קיבלה זכות טיעון בנוגע לניודה, ניהול המו"מ עם ההסתדרות נעשה מאחורי גבה, וכי השימוע התקיים בניגוד לכללי הצדק הטבעי.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין בחן את השימוע בפירוט רב וקבע כי מדובר היה בהליך חריג בהיקפו, "שתי ישיבות ממושכות, השלמות בכתב, מעל 400 עמודים של מסמכים". לדברי השופטים, ועדת השימוע "שקלה את מכלול הטענות והנתונים", וההחלטה לא לפטר את זיירמן אלא לנייד אותה לתפקיד זוטר יותר כספרנית, היתה סבירה ומאוזנת.

המכללה ביקשה לממש את החלטת הניוד, אך הסתדרות העובדים, שהיא הארגון היציג של העובדים במוסד, התנגדה. לטענתה, על פי ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים, כל ניוד שאינו בהסכמת העובד חייב להתבצע בתיאום עם ועד העובדים. הפער בין עמדות הצדדים הוביל להליך בוררות, בפני השופטת בדימוס אורנית אגסי.

בפסק הבוררות נקבע כי אמנם היתה חובה לקיים תיאום, אך הפגם נרפא בהמשך: המכללה קיימה מגעים עם ההסתדרות, הציעה תפקידים חלופיים, ונציגות העובדים דבקה בעמדתה כי זיירמן חייבת להישאר בתפקיד מנהלת הספרייה. לפיכך, "קיימה המכללה את חובת התיאום". הבוררת גם פסקה כי החלטת הניוד עומדת בתוקפה, אך הדגישה: "יש להותיר את שכרה של העובדת ללא שינוי", שכן תוספת הניהול שולמה במסגרת שכרה הבסיסי, ולא ניתן כעת לשלול אותה.

• השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
• הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

לא היתה התעמרות, והמצלמות? חוקיות

בפסק הדין בבית הדין לעבודה דחו השופטים את טענת זיירמן לפיה המהלך כולו נבע מהתעמרות אישית מצד גולן. הם התייחסו לעדויות של עובדים נוספים, שתיארו מערכת יחסים עכורה במכללה בכלל ובספרייה בפרט, אך הבהירו שאין בכך לבסס תביעה בגין התעמרות לפי המבחן האובייקטיבי. "מהעדויות עולה תחושת קיפוח קולקטיבית מצד חלק מהעובדים, אך לא דפוס אישי חוזר ונשנה המכוון נגד זיירמן דווקא", כתבו. גם את חוות דעתו של הפסיכולוג התעסוקתי שאליו פנתה זיירמן דחו השופטים: "לא נערכה בדיקה רפואית אובייקטיבית, לא נבחן מצבה הרפואי הקודם - מדובר בתחושות סובייקטיביות בלבד". בעניין טענת הפגיעה בפרטיות, דחה בית הדין את התביעה על הסף מחוסר סמכות. אך גם לגופה צוין כי הצבת המצלמה נעשתה בהסכמת מזור, באזור העבודה שלה, ולא במקום שבו קיימת ציפייה סבירה לפרטיות מצד המנהלת.

לטענת לשון הרע, שהתמקדה בפרסומים של המכללה בנוגע להתנהלותה של זיירמן, לא נמצא בסיס. בפסק הדין הודגש כי כל פרסום שנעשה, ובפרט זה שנגע לאירוע המכתב, היה מבוסס על עובדות אמיתיות, נעשה בתום לב ובמסגרת תפקידו של גולן כמנכ"ל.

לבסוף, שאלת השכר. זיירמן טענה כי המכללה לא כיבדה את פסיקת הבוררת בכך שקיזזה מרכיבי שכר, ובראשם תשלום עבור שעות נוספות גלובליות. כאן קבע בית הדין כי רכיב זה תלוי באופי התפקיד, ובשל ניודה לתפקיד שאינו ניהולי, המכללה היתה רשאית להפסיק את תשלומו. ואולם הובהר כי יתר רכיבי השכר - בסיס, ותק, ותוספת ניהול שהשתלבה בשכר המשולב - צריכים להיוותר בעינם. כל פגיעה בכך תדרוש הסדרה מול הממונה על השכר במשרד האוצר, שהביע עמדה דומה.

מינואר 2022 נעדרת זיירמן ממקום עבודתה, תחילה בשל חופשה ובהמשך עקב מחלה. במהלך התקופה אף הוכרה פגיעתה כנובעת מתאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי. ואולם בפועל, ניסיונות המכללה להשיבה לעבודה כשלו, בין היתר לאחר שסירבה לעבור בדיקות רפואיות מטעם המעסיק. במקומה מונתה מנהלת ספרייה חדשה. זיירמן נותרה במחלוקת משפטית ממושכת עם מעסיקתה לשעבר, כשהמחלוקות גלשו גם לזירת הדיבה הציבורית – כולל תביעות נוספות הקשורות לבעלה, שפרסם דברי ביקורת נוקבים נגד הנהלת המכללה. בסופו של דבר, בית הדין סיכם וקבע כי "הזימון לשימוע נשלח לעובדת מטעמים עניינים וסבירים", וכי לא הוכחה טענתה שלפיה מדובר במהלך נקמני. גם יתר הטענות בדבר הפרת זכויות לא זכו לאחיזה משפטית מספקת.

האם בית הדין קבע שהצבת המצלמה היתה חוקית?

בית הדין לא הכריע בשאלת חוקיות הצבת המצלמות כשלעצמה, אך קבע שאין בטענות על הצילום כדי לפסול את הליך השימוע או להעיד שהמעסיק פעל ממניעים פסולים. העובדה שהמצלמה הוצבה בהסכמתה של העובדת מזור, ושהאירוע תיעד חדירה ממשית לפרטיות מצד זיירמן, הובילה לכך שהשימוש בצילום התקבל כראיה לגיטימית.

האם נקבע שהתקיימו יחסים אישיים חריגים בין המנכ"ל לבין מזור?

לא. בית הדין קבע כי לא הוכחה מערכת יחסים אישית חריגה או לא ראויה בין גולן למזור, וכי אין בסיס לטענה שהמנכ"ל ביקש לקדם את מזור לתפקיד מנהלת הספרייה. נקבע שמזור כלל לא עמדה בתנאי הסף למשרה.

מדוע לא התקבלה חוות דעתו של הפסיכולוג מטעם העובדת כהוכחה להתעמרות?

בית הדין קבע שחוות הדעת מבוססת על דברי העובדת בלבד, מבלי שבוצעה בדיקה מקיפה, ומבלי שהפסיכולוג הכיר את הרקע המלא, לרבות טענות המעסיק או פרטי ההליך. לכן, אין באותה חוות דעת כדי לבסס טענה להתעמרות לפי מבחן אובייקטיבי.

האם היעדרותה הממושכת מהעבודה נחשבה מוצדקת?

המכללה פקפקה באמיתות אישורי המחלה שהציגה זיירמן, אך רופא תעסוקתי שבדק אותה קבע שאין לפקפק בכשרות האישורים ושהיא זכאית להמשך חופשת מחלה. עם זאת, העובדת סירבה לעבור בדיקות פסיכיאטריות נוספות מטעם המעסיק.

האם נבחנה טענת זיירמן לגבי ניסיון להחליף אותה מראש במזור?

כן. זו היתה אחת מטענות הליבה של זיירמן, אך היא נדחתה. בית הדין קבע כי אין ראיות לכך שההחלטה לניודה נועדה לפנות מקום למזור, והשתכנע שהמכתב שהונח על שולחנה של מזור היה יזום לצורך בירור חשש מחיטוט במסמכים, לא הבטחת "תמורה" אמיתית.

האם העובדת קיבלה פיצוי כלשהו במסגרת ההליך?

לא. פסק הדין דחה את כל רכיבי התביעה של זיירמן, כולל הפיצוי בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, התעמרות וניהול מו"מ בחוסר תום לב. ההכרעה העיקרית היתה שהחלטת הניוד נותרת בתוקפה, אך שכרה של העובדת יישמר.

מה נקבע לגבי טענות העובדת כלפי הרכב ועדת השימוע?

הטענה שלפיה גולן לא היה צריך לשבת בוועדה, בשל ניגוד עניינים, נדחתה. נקבע כי אין פסול בעצם השתתפותו של מנהל ישיר בהליך שימוע, כל עוד לא מדובר בדעה נחרצת ובלתי ניתנת לשינוי, וכי גם אם היתה בעיה, היא לא מצדיקה ביטול ההחלטה.

מדוע לא נערך לעובדת שימוע נוסף לגבי עצם הניוד?

בית הדין קיבל את טענת המכללה שלפיה נושא הניוד נדון והובא לידיעת העובדת במסגרת השימוע המקורי. עוד צוין כי ניתנה לה זכות טיעון מלאה וכי מדובר בהחלטה חלופית לפיטורים, ולא בצעד נפרד שמצריך שימוע נוסף.

האם בית הדין התייחס לרקע כללי של עימותים בין הנהלה לעובדים?

כן. השופטים ציינו שבמכללה שרר "חוסר אמון הולך וגובר" בין ההנהלה לחלק מהעובדים, אך הבהירו כי אווירה מתוחה אינה ראיה לכך שדווקא במקרה של זיירמן היתה התעמרות אישית.

במקרה אחר, כשכמה עשרות שעות מפרידות בינה לבין המשרה החדשה שאליה נבחרה, התלבטה אשה אם עליה לומר את האמת למעסיקיה החדשים. הריאיון עבר בהצלחה, המשרה נראתה מתאימה, והמנהל התרשם לטובה. אבל משהו הטריד אותה. "רציתי להתחיל ברגל ימין, לא להסתיר", היא כתבה במסרון למנהל סוכנות הביטוח שעמד להעסיק אותה, "שכחתי לציין את זה בראיון כי זה ברח לי מהראש... אני בהריון בחודש שלישי ברוך השם". פחות מ-24 שעות לאחר מכן, היא כבר קיבלה את התשובה להודעה שלה - העבודה החדשה בוטלה. האשה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שהכריע במקרה בחודש שעבר. העובדות לא היו שנויות במחלוקת: ב-12 באוגוסט 2020 התקיים ריאיון העבודה אצל המנהל, שבו סוכם שהתובעת תתחיל את עבודתה ב-16 לחודש. שלושה ימים לאחר מכן, בערב שבת, שלחה התובעת את אותו מסרון כנה שבו עדכנה לגבי ההריון שלה, מתוך מה שהגדירה "רצון שלא להסתיר". כמה דקות לאחר מכן, היא המשיכה להדגיש את רצינות כוונותיה, וכתבה כי, "חשוב לי גם לציין שאני רצינית ומקום עבודה מאוד חשוב לי". ואולם הבוקר שלמחרת לא הגיע. השיחה המיוחלת מהמנהל הגיעה באותו הערב, ובה נמסר לה כי הקורס שנועד להכין אותה לעבודה בוטל. הסיבה? מועמדת אחרת ביטלה, כך הסביר לה המנהל, ואין טעם לפתוח קורס למועמדת אחת בלבד.