פרסומת של מיזם Buy 2 בכיכובה של ליטל רוזנצוויג מביאה משב רענן לנוף הפרסומות. הפרזנטורית הישובה מאחורי דלפק של מגישת חדשות או תכנית אקטואליה מודיעה לנו שיהיה כיף לקבל כל יום דיל בחמישים אחוזי הנחה לפחות על כל מיני דברים כמו ארוחה או מסג'.

בזמן שהיא מדברת מתחיל תנין אימתני להסתובב על הדלפק והוא גונב לה את הפואנטה של הפרסומת כשהוא משלים לה את החרוז "כל דיל קרוקודיל", בקול בס סמכותי.

הפרזנטורית נחרדת אבל מתעשתת. "מצחיק!" היא מגחכת בהבעה מאצ'ואית שבאמת שווה מיליון דולר. הקרוקודיל חוזר על הקטע שלו שוב כשראשו בוקע מהלוגו. לכאורה רעיון סתמי אפילו שטותי שנשען כולו על חרוז הזוי ומאולץ למילה 'דיל'.

אולי הקופירייטר חשב על זה בפרץ אסוציאציות לבריף שנראה לו בנאלי, ועייף אותו תוך 20 שניות מהרגע שהונח על שולחנו. לחילופין, אולי עלה החרוז אחרי 3 פרזנטציות כושלות להנהלת Buy2, נטיקס ומאקו, בהן לא התקבל שום כיוון אסטרטגי חכם ולכן שום קריאטיב לא עבר. ורק אז, מתוך ייאוש הופיע התנין במוחו של הקופירייטר שראה בו מעוז אחרון לפני הרמת ידיים.

ואולי היה זה בשיחת טלפון עם חברתו שהתלוננה שזה הלילה השלישי ברציפות שהוא סוגר את האור במשרד עם הזריחה, שקיבל את רעיון הקרוקודיל כשנפרד ממנה בברכת see you later alligator. אבל התוצאה יצאה במקרה או שלא במקרה טובה, קולעת ומספיק אידיוטית כדי להיות בולטת וזכירה.

לפעמים דווקא תרבות ה-nonsense עושה פלאים בעולמנו המתוחכם והמתחכם. זה לא שאין פה תכנון אסטרטגי. יש פה. רק שהוא אינטואיטיבי ולא מפורק לגורמים ולסעיפים.

עולם הדילים באינטרנט, עיין ערך יד 2, win win ועוד, הוא עולם חדש בעולם האינדקסים, הדיסקאונט ומועדוני הצרכנים. אחת המטרות הכי חשובות שלו זה להתרחק עד כמה שאפשר מהעולם המקורי המאובק והלא סקסי של גזירת קופונים, ונסיעה למחסני מכר נידחים. העולם הזה של הדילים וההנחות הוא עולם עם תחושת נצחון על - המערכת מחד, אולם מאידך הוא אפרפר ואומלל משהו ב-look and feel שלו. יש משהו נחות בהוויה של המרדף אחרי הדיל. לקנות היום את מה שבהנחה כדי שהמחיר לא יעלה מחר. לקנות את מה שלא בהכרח צריך רק כי זה ברבע מחיר.

אבל הפיתוי תמיד קיים ומה ש-buy 2 עשו, מלבד להרים עוד מיזם כזה, זה לארוז אותו באריזה שאינה מביישת את מעניק הדיל היומי ואת זה שמקבל אותו. קודם כל במקרה של Buy2 הדיל הוא זה שרודף אחריך ובוקע מתיבת הדואר שלך. שנית, הדאחקה עם הקרוקודיל אומרת ש-Buy 2 לא לוקחים את עצמם ביתר רצינות. הם יודעים מי הם ומה הם מייצגים ולכן הם צוחקים מעצמם. אמנם כל דיל הוא גדול ואגרסיבי אבל מזדמן ולא עושה מעצמו עניין. ומה שמסמל את זה הוא קרוקודיל שנולד מתוך חרוז ילדותי, ויש הרבה סיכויים שיהפוך בין לילה למטבע לשון אותו נאמץ כולנו בכל הזדמנות.

ובכל זאת ואולי שוב, לגמרי במקרה, נוצר מותג שיש לו שיניים, הוא ערמומי וחלקלק כקרוקודיל, כי הוא יודע להשיג 'קומבינות' לצרכן. הוא חזק מול המערכת במטרה להיות נדיב לצרכן הסופי. הוא לא פראייר והישראלי אוהב גם להזדהות איתו וגם לצחוק ממנו.

השאלה המרכזית היא מה יהיה הצעד הבא בתקשורת המותג Buy2. האם נשאר עם הקרוקודיל ומעלליו? האם יופיעו יצורים חדשים שיתחרזו עם הצעות מכר והזדמנויות חדשות? (כדאי שקנאי? דיל פיל? חג- דג?) מה שחשוב זה שBuy2 ידאגו שלא להתמסד וימשיכו לצחוק על עצמם כדי שהצרכן ייהנה בקבלת ההנחה גם מהאחוז וגם מהחרוז.