עובד המתפטר עקב הפרת חוקי המגן חייב להתריע על כך

העובדות --------- מחמוד אלכאלס נסרי (להלן: "העובד") הועסק ע"י אלו אור בטחון בע"מ (להלן: "המעבידה") במשך כ- 20 חודשים. במהלך תקופת עבודתו העובד לא יצא לחופשה בתשלום ולא קיבל דמי חופשה. כמו כן, משכרו של העובד נוכו כל חודש 20 ש"ח באופן קבוע. העובד התפטר מעבודתו, לטענתו עקב אי תשלום זכויות סוציאליות וניכויים שלא כדין. השאלות שהובאו בפני בית הדין היו האם זכאי העובד לפיצויי פיטורים, האם היה עליו ליתן למעבידה הודעה מוקדמת וכן האם זכאי העובד להחזר הסכומים שנוכו משכרו. כמו כן, תבע העובד פדיון חופשה, הבראה ותשלום עבור ימי חג. פסק הדין --------- סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". על העובד מוטל הנטל להוכיח, כי הוא מצוי במסגרת הזכאים בחוק לפיצויי פיטורים, שכן הכלל הוא שאין זכאות לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות, למעט מספר סייגים היוצרים פיקציה משפטית של התפטרות בדין פיטורים. המשתית את טיעונו על חריג מן הכלל, עליו נטל הראיה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. בית הדין חזר על הכלל שנקבע בפסיקה באשר להרעת תנאים: "השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים" (דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, ניתן ביום 30/12/91, לא פורסם). ככלל, עפ"י הפסיקה, אי קיום הוראות חוקי מגן וזכויות סוציאליות שונות, יכול להוות נסיבה המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. אולם, אין די בכךשלא שולמו חלק מכספים אלו, על מנת להקים לעובד זכאות אוטומטית לפיצויי פיטורים. גם כשמדובר ב"נסיבות" מעין אלו, חובה על העובד המבקש להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק אותן נסיבות, ורק אם לא עשה המעביד לסילוק הנסיבות, כי אז תחול הוראת הסעיף דנן. במקרה שלפנינו, מדובר בנסיבות, שיש בידי המעביד להסדירן, ובקלות יחסית (להוציא את העובד לחופשה ולשלם לו את יתרת התשלומים), ועל העובד היה להתריע מפורשות, כי במידה והעניין לא יוסדר – יתפטר על רקע זה ויראה עצמו זכאי לפיצויי פיטורים. משלא התריע העובד כאמור, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. ניכוי משכר משכרו של העובד נוכו ניכויים שונים: סך של 20 ש"ח מידי חודש בחודשו (מופיע בתלוש השכר כ"השתתפות ביטוח"), ושיעורי נהיגה בסך 4,923 ש"ח (9 חודשי ניכוי). בית הדין קבע, כי יש להבחין בין ניכויים בגין שיעורי הנהיגה לבין הניכויים האחרים.כתנאי לעבודת העובד אצל המעבידה הוא נדרש לעבור שיעורי נהיגה.הצדדים לא צירפו הסכם ביניהם בעניין זה. אף על פי כן, מדובר בהוצאה כספית לא מבוטלת ואין זה סביר, כי המעבידה תאלץ להכשיר עובד, מבלי שתהא לה ודאות העסקתו (ולו תקופת העסקה מינימאלית), על מנת שגם במישור הכלכלי ישתלם לה להכשירו. כמו כן, העובד לא העלה כל טענה כנגד המעבידה במהלך העבודה, ולא מחה על הניכויים בגין שיעורי הנהיגה הנדונים, ואף המשיך לעבוד תקופה בלתי מבוטלת של 10 חודשים נוספים. לפיכך, יש לראות בהתנהגות זו של העובד משום הסכמה לניכויים אלו. באשר לניכויים בגין השתתפות ביטוח, המעבידה לא הבהירה מכוח מה קוזזו "דמי ביטוח" (אף שבית הדין נתן לה הזדמנות להסביר זאת). היות וכך – יש לחייבה להחזיר לעובד את הסכומים שנוכו כ"דמי ביטוח". התשלום המשולם לעובד בתקופה שבה הוא נמצא בחופשה שנתית. דמי החופשה משולמים לעובד על-ידי מעבידו, בצורת תשלום השכר הרגיל גם בימי החופשה. הודעה מראש על פיטורין, שחייב מעביד לתת לעובד, או הודעה על התפטרות שחייב עובד לתת למעביד. מטרת ההודעה לאפשר למעביד או לעובד תקופת התארגנות, מציאת מחליף או עבודה חלופית. תקופת ההודעה המוקדמת תלויה בוותק של העובד, ומעוגנת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001. תשלום לעובד הפורש מעבודתו, עבור יתרת ימי חופשה שלא נוצלו במהלך עבודתו. מאחר שפדיון חופשה משולם עם תום יחסי עובד מעביד, ולכן אינו נחשב הכנסת עבודה - יהיה התשלום פטור מדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות. על-פי חוק חופשה שנתית, אין לפדות חופשה במהלך תקופת העבודה (למעט יתרות חופשה שנצברו מזכאות העולה על הזכאות המחויבת בחוק), במידה ושולם בזמן קיום יחסי עובד מעביד חייב תשלום זה בדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".