סקטור המגורים בארה"ב מאיים על הריבית: התחלות הבניה בשפל

קבלני הבנייה אשר לא רואים שינוי עתידי במצב שוק המגורים, שלחו את מדד תחלות הבנייה לחודש ספטמבר לשפל של 14 שנים, ירידה של 10.2% ל-1.19 מיליון יחידות. השאלה הנשאלת, היא מה יעשה עכשיו ברננקי, שאמר ביום שני האחרון, כי מצב שוק המגורים יהווה גורם מכריע בהחלטת הריבית
אריאל אטיאס |

קבלני הבנייה האמריקנים המשיכו לקצץ בבנייה בחודש ספטמבר - התחילו לבנות את מספר הבתים הנמוך ביותר מזה 14 שנים, כך מוסר היום (ד') משרד המסחר האמריקני. הירידה בנתונים הייתה גדולה משצפו הכלכלנים.

מספר התחלות הבנייה בחודש ספטמבר נפל ב-10.2%, לקצב מותאם שנתית של 1.19 מיליון בתים, הקצב הנמוך ביותר מאז ה-1.32 מיליון שנרשמו בחודש מארס 1993.

בינתיים, התרי הבנייה - אינדיקאטור על שינוי מגמות עתידי בשוק המגורים - נפלו ב-7.3% בחודש ספטמבר, לקצב מותאם שנתית של 1.23 מיליון, הקצב הנמוך ביותר מאז יולי 1993 ומתחת לציפיות הכלכלנים לקצב של 1.28 מיליון התרים.

בראייה שנתית, התחלות הבנייה נפלו ב-30.8% לעומת שנה שעברה, בזמן שהיתרי הבנייה ירדו 25.9%.

יושב ראש הפדרל ריזרב בן ברננקי אמר ביום שני האחרון, שהתחזית השלילית על שוק המגורים האמריקני הייתה פקטור ראשי בהחלטת הפד האחרונה, להוריד את שיעורי הריבית בכ-0.5%. סקטור המגורים ממשיך להווה סיכון לצמיחה, כאשר הוא עלול לפגוע בהוצאות הצרכנים או לגרום לעסקים לחשוב פעמים לפני שהם מחליטים להתרחב ולהציע משרות חדשות.

בונים פחות בניינים

הירידה בבנייה הורגשה יותר בבנייני מגורים, אשר נפלו ב-34.3% לקצב שנתי של 228,000, בזמן שהאישורים לבתים פרטיים נפלו ב-1.7% ל-963,000, הקצב הנמוך ביותר מאז מארס 1993. התחלות הבנייה של בתים פרטיים נחתכו ב-30.8% בשנה האחרונה.

שוק המגורים סובל מהיצע גדול מידי של בתים למכירה. בנוסף, מספר העיקולים קפצו, ודחפו עוד בתים אל השוק, בזמן שאנשים המעוניינים ללוות כספים לצורך רכישת בתים מוצאים את הדבר קשה ויקר יותר, עקב המשבר האחרון בשוק האשראי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.