חרב הפיפיות: מה קורה עם הגימיקים ששוטפים את בית הנבחרים?

לפני כשבועיים צפינו בנאומו השנון והמקורי של ח"כ איתן כבל, שהחליט להתייחס למחמאות שהרעיף דן כנר על בנימין נתניהו בטקס האזכרה לחללי אסון הכרמל. אני מודה, גם אני, כמו רבים אחרים, נהניתי לצפות בקטע הוידאו שעלה באתרי האינטרנט ובפולואפים הרבים ששודרו במהדורות החדשות ובתוכניות הטלויזיה השונות.

הסיקור הרב של הנושא הזכיר לי מקרים רבים שבהם פוליטיקאים עשו שימוש בגימיקים - ממטהרי האוויר של מפלגת קדימה בעקבות ה'סרחון הפוליטי' של הליכוד, דרך הניסיון של ח"כ אנסטסיה מיכאלי להרביץ לח"כ חנין זועבי ועד מעטפות הדולרים שח"כ אריה אלדד שלח לחברי הכנסת לאחר פרסומה של פרשת טלנסקי. השימוש הנפוץ בגימיקים מעלה את השאלה אם אלה אכן תורמים למשתמש בהם להשיג את מטרתו.

יתרונותיו של הגימיק ברורים:

חשיפה תקשורתית רבה: שימוש בגימיק מגביר את הסיכויים לסיקור תקשורתי רב וממושך מן הרגיל, זאת בזכות העובדה שאנשי תקשורת אוהבים הומור, עימותים ואירועים "צהובים" וחריגים. לצערה של הדמוקרטיה בישראל, רוב חברי הכנסת אינם זוכים לחשיפה בפריים טיים ולפיכך נאלצים להיעזר בגימיקים שונים. לעיתים מושא הגימיק משיב ואז מתפתח שיח נוסף סביב הנושא, כמו מה שהיה כשנתניהו השיב לכבל במליאת הכנסת ואמר: "הייתי הראשון לזהות את כשרונך הקומי". כך, פרט לחשיפה התקשורתית הנוספת שכבל זכה לה, הוא גם הפך להיות שיחת היום במליאת הכנסת.

הגעה לקהלים מגוונים: סיקור הגימיק מתבצע באמצעות תוכניות שונות שאינן עוסקות בפוליטיקה באופן קבוע, כמו צינור לילה ותוכניות בידור שהקהל שלהן מורכב מצעירים שבדרך כלל משתעממים מפוליטיקה.

תדמית שנונה, צעירה, מקורית ועממית: לאור העבודה שאמון הציבור בנבחריו נמוך ושלפוליטיקאים רבים ישנה תדמית של אנשים אדישים ומנותקים שיושבים ב"מגדל השן", אין לזלזל בתרומתו של הגימיק לשינוי או לשיפור התדמית. כאשר נבחרי הציבור יודעים לצחוק על חבריהם ועל עצמם, הציבור מעריך זאת, מזדהה ומרגיש יותר קרוב אליהם.

עם זאת, ישנם גם חסרונות והם אף עלולים להאפיל על היתרונות:

פגיעה בתדמית המנהיג והמנהל: נבחרי הציבור אמורים לייצג אותנו, להגן על האינטרסים שלנו, להנהיג אותנו, לעמוד בלחצים ולנהל את המדינה בשיגרה ובחירום. איש אינו רוצה סטנדאפיסטים שיעשו דאחקות פופוליסטיות בכנסת. הבעיה של חברי כנסת שמגזימים עם גימיקים היא שהתדמית השנונה והעממית שהם מנסים לאמץ פוגעת בזו הרצינית והמכובדת שתאפשר להם להתקדם ולהיבחר לתפקידים ביצועיים ובעלי חשיבות לאומית.

היגררות במקום הובלה: יש מקרים שבהם נבחר הציבור עושה את הגימיק בעקבות יועצים וכתבים שמעוניינים באקשן תקשורתי לשעות הקרובות ושמשכנעים אותו כי העניין יתרום לו. כאשר מתרחש מצב שכזה, יתר חברי הכנסת, היועצים, כתבי הכנסת והציבור מזהים שהאיש אינו אלא 'נגרר' והתוצאה היא ששמו הטוב נפגע. לכן, על כל חבר כנסת לזכור שהיועץ רק מייעץ, שהכתב איננו חבר ושההחלטה הסופית צריכה להיות שלו בלבד.

פגיעה בשיח רציני וענייני: גימיק איננו תחליף לשיח רציני. ניקח לדוגמה את זה של ריסוס מטהרי האוויר במליאה על ידי חברי קדימה, שזכה לסיקור תקשורתי רב. בהקשר זה ייאמר כי עיקר העיסוק היה בחוצפה שבדבר ובשאלה אם הח"כים חצו גבול אתי כלשהו. תחת זאת, לחברי קדימה עצמם היה עדיף להתמקד במקרים שהיוו את הטריגר למעשה הקונדס מאשר באקט עצמו.

בשורה התחתונה, הציבור מעריך חוש הומור בריא והתקשורת מאוהבת בגימיקים - ובכל זאת, על חברי הכנסת להיזהר פן יתאהבו בכך בעצמם ויראו בגימיק תחליף לעשייה ציבורית ופרלמנטארית קשה ויומיומית.

החוכמה היא לדעת להשתמש בגימיק בתבונה ובמידה הנכונה, כפי שעשה כבל לפני כשבועיים, כשבאמצעות טקסט שנון בלבד הצליח למקד את תשומת הלב של הציבור למקום שאליו רצה להגיע. העובדה שלא גידף, לא ריסס, לא השפריץ או הרביץ לאיש אפשרה ליתר חברי המליאה - ללא הבדלי דת, גזע או מפלגה - לצחוק ולפרגן. אפילו נתניהו נהנה מההצגה.

כמו כן, חברי כנסת שמעוניינים להוסיף לתדמיתם פן שנון וצעיר יכולים להופיע בתוכניות קלילות כמו 'מצב האומה' ותכניות ספורט למיניהן, שבהן ניתן להעביר מסרים פוליטיים רציניים בנוסף לבדיחות. ומובן שגם כך, לעבודה הפרלמנטארית אין תחליף.

יער גדיש הוא יועץ תקשורת