בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור של מתקין מזגנים שנותר נכה בעקבות פגיעה שנגרמה לו במהלך עבודתו בהתקנת מזגנים. תביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על ידי הביטוח הלאומי, משום שבמועד התאונה הוא לא היה מסווג  כ'עצמאי' כנדרש. הוא מקבל היום רק קצבת נכות כללית בגין עובדה זו. מתקין המזגנים הגיש תביעה כנגד רואה החשבון שלו בטענה כי התרשל בעבודתו וכי בגלל רשלנותו הביטוח לאומי לא הכיר בו כנפגע תאונת עבודה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את טענותיו בדיון קודם שנערך בנושא. מתקין המזגנים ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון הפך את פסיקת בית המשפט המחוזי וקבע כי רואה החשבון התרשל כלפי מתקין המזגנים במילוי תפקידו כרואה חשבון, בכך שלא בירר את נושא הדיווח לביטוח הלאומי לעניין מעמדו כעצמאי. זאת, מבלי לגרוע מחובתו ומחדלו של המערער לדווח על מעמדו בביטוח לאומי באופן עצמאי ולכן ייחס לו בית המשפט העליון אשם תורם בגובה של 30% ולרואה החשבון אשם של 70%. 

 

תחילתו של הסיפור בבנימין דרדור, מתקין מזגנים, יליד 1968, שנפגע במהלך עבודתו בחודש אוגוסט בשנת 2013 בעת שעבד בהתקנת מזגנים ונפל מחלון בקומה השלישית. המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 75% ו-100% אובדן כושר עבודה.  

דרדור מקבל כיום קצבת נכות כללית, זאת לאחר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על ידי הביטוח הלאומי, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסווג  כ'עצמאי', כנדרש עפ"י החוק. על רקע זה הוגשה תביעת רשלנות מקצועית, בה נטען כי רואה החשבון, רו"ח שלמה לוי, שסיפק לו שירותים, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח לביטוח הלאומי על מעמדו כעצמאי. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות שבהן ניתן השירות, רו"ח לוי לא חרג מסטנדרט התנהגות סביר של רואה חשבון. עוד נקבע כי ממילא לא עלה בידי דרדור לבסס את היקף הנזק לו טען (3,247,765 שקל סכום שחושב על בסיס הערכה ששכרו המבוטח היה 18,000 שקל לחודש).

• של מי הכסף? העליון משאיר את ההכרעה לרשות המסים
• סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לפי הנתונים שעלו מן פסק הדין במחוזי, דרדור החל לעבוד כמתקין מזגנים עצמאי בחודש אפריל 2013, ובחודש מאי 2013 נרשם כעוסק מורשה במע"מ ופתח תיק במס הכנסה. קודם לכן, החל משנת 2009, הוא היה בעל עסק של עיצוב בלונים לאירועים ולצרכי מע"מ נחשב כ"עוסק "פטור", ועבד במקביל כשכיר עד לחודש אוגוסט 2012.

 

דרדור ורו"ח לוי  מתגוררים באותו מושב ויש ביניהם היכרות מוקדמת. בחודש יוני 2013 הם נפגשו באקראי במשרדי מס הכנסה באשקלון, השניים שוחחו, ודרדור ביקש מלוי לטפל בהנהלת החשבונות של עסקו החדש. בהמשך, השניים נפגשו במשרדו של לוי, דרדור מסר ללוי פנקס שיקים וחשבוניות של העסק, ולוי סיפק לו שירותי הנהלת חשבונות וטיפול במע"מ ומס הכנסה. כמו כן, הגיש עבורו דוח למס הכנסה לשנת 2012.

                 

למחרת התאונה של דרדור פנתה אשתו ללוי בעניין מעמדו של המערער בביטוח לאומי, זאת, לדבריה, לאחר שלמדה מחברה שעובדת בביטוח הלאומי כי דרדור אינו מסווג ברישומיו כעצמאי. רו"ח לוי שהה בחו"ל באותה העת אך הדריך את אשתו של דרדור להגיע למשרדו ולחתום על מסמך דין וחשבון רב שנתי, לפי תקנות רישום ותקנות בדבר גביית דמי ביטוח, בתיאום עם עובדת משרדו. כאשר המסמך מתוארך ליום התאונה, ונחתם בשם דרדור. בדוח צוין כי הוא החל לעבוד כעצמאי בהתקנת מזגנים החל מחודש מאי 2013, ממוצע של 40 שעות עבודה בשבוע והכנסה חודשית ממוצעת בסך 7,000 שקל. עוד נרשם בדוח כי החל מיום 1.1.2013 ממוצע שעות העבודה לשבוע של המערער עמד על 10 והכנסה חודשית ממוצעת על 2,200 שקל, כשהחל מיום 1.5.2013 גדל היקף שעות העבודה והשכר.

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

 

ביום התאונה וללא קשר אליה, שלח הביטוח הלאומי  לדרדור דרישה לתשלום דמי ביטוח לשנת 2012. במכתב צוין כי בהתאם למידע שהגיע ממס הכנסה והנתונים הקיימים, לדרדור היו במהלך שנת 2012 הכנסות כעצמאי בסך 25,568 שקל והוא חב בדמי ביטוח בסך של כ-3,911 שקל (בנוסף להכנסתו כעובד שכיר בסך 64,301 שקל).

 

דרדור הגיש תביעה נזיקית נגד רו"ח לוי בטענה לרשלנות מקצועית. התביעה הוגשה בשנת 2020. דרדור טען כי ההפרש בין התשלומים שהוא היה צריך לקבל כנפגע עבודה לבין התשלומים שהוא שמקבל בפועל עומדים על 3,247,765 שקל. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי בין הצדדים לא נחתם חוזה התקשרות בכתב, ומהראיות עולה כי לוי לא התבקש מפורשות על ידי דרדור או אשתו לטפל בענייניו של המערער בקשר לביטוח הלאומי  ולא התחייב באופן מפורש לטפל בעניינים אלה.

בית המשפט המחוזי קבע גם כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, בהינתן שלוי לא ליווה את דרדור מראשית פעילותו כעצמאי והוא פתח בעצמו את התיקים במע"מ ובמס הכנסה – אין לומר כי התנהלות לוי מגיעה כדי התרשלות. המחוזי  ציין כי מוטב היה לו לוי היה בודק כי הטיפול מול הביטוח הלאומי לא נזנח, אך מכיוון שלא הוכח כי הביטוח הלאומי נכלל בשירותים שהתחייב לספק, ומכיוון שלא היה לו יסוד להניח שדרדור לא דיווח כנדרש על מעמדו כעצמאי, אי טיפול בענייניו בביטוח הלאומי לא מהווה הפרה של סטנדרט התנהגות סביר.

 

בנוסף נקבע במחוזי כי דרדור לא הוכיח את הנזק לו טען או סכום שמתקרב לכך, שכן עסקו של המערער בהתקנת מזגנים היה בתחילת דרכו ואין תימוכין להשערתו להכנסות בסך של 18,000 שקל בחודש, ולמעשה עולה כי רווחי המערער מעסקו הגיעו לכדי כשליש מהסכום הנ"ל. כן קבע המחוזי כי דרדור לא מיצה באופן מלא את אפשרות הגשת תביעה נגד הביטוח הלאומי בבית הדין לעבודה. תביעתו  נדחתה תוך חיובו בהוצאות של 10 אלף שקל.

 

העליון מקבל את הערעור

השופט יצחק עמית, בהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב הפך את החלטת המחוזי וקיבל את הערעור של דרדור. השופט עמית קבע כי נקודת המוצא לדיון הן קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, לפיהן לא נחתם בין הצדדים חוזה בכתב. רואה החשבון לוי סיפק שירותים למתקין המזגנים (דרדור) בקשר למע"מ ומס הכנסה, והוא לא ביקש מפורשות מרואה החשבון (לוי) לטפל בענייניו מול הביטוח הלאומי. על רקע קביעות אלה בחן בית המשפט המחוזי אם היה על רואה החשבון לטפל בענייניו של מתקין המזגנים בביטוח הלאומי כחלק מהטיפול הכולל בעסקו, ומצא כי בנסיבות המקרה התשובה לכך היא שלילית.

השופט עמית קבע כי הוא חולק על מסקנה זו וקובע כי הימנעותו של רו"ח לוי מלברר את נושא הטיפול בביטוח הלאומי של דרדור חורגת מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי הלקוח.

השופט קבע כי "על פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה חשבון, האחרון לוקח על עצמו על פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות – מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי. כך עולה מחוות דעת המומחה שהוגשה גם. המחוזי סבר כי אין להסיק מסקנות לחובת רואה החשבון בהסתמך על חוות הדעת, בהיותה מניחה כנקודת מוצא את השאלה שבמחלוקת (שדרדור ולוי הסכימו בשלב ההתקשרות הראשוני כי שירותי המשיב יכללו דיווחים לביטוח לאומי), ונעדרת התייחסות מספקת לנסיבות המקרה הפרטניות. אלא שההתייחסות לפרקטיקה הנוהגת בכל הנוגע לחלוקת האחריות בין רואה חשבון ללקוח עצמאי נכתבה בחוות הדעת באופן כללי בהתייחס לסטנדרט הנהוג ולציפייה הסבירה של הלקוח במערכת יחסים מסוג זה.

​ 

השופט עמית קבע כי הוא מקבל את קביעת המחוזי על כך שאין התיישנות בתביעה. התביעה הוגשה והתקבלה לרישום ביום 13.9.2020, יותר מ-7 שנים לאחר קרות התאונה (יום 25.8.2013) ויותר מ-7 שנים לאחר שנודע לאשת המערער כי המערער אינו מדווח בביטוח לאומי כעצמאי. המחוזי קבע כי אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות, בהתחשב בכך שעקב התאונה המערער היה מחוסר הכרה, מה שעשוי להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 11 לחוק ההתיישנות, ובהתחשב בכך שהמועד האחרון להגשת התביעה חל בתוך פגרת הקיץ.

 

רואה החשבון היה צריך לברר

השופט עמית קבע כי "גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית, היה על רואה החשבון להעלות את הסוגיה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא. לכל הפחות, היה עליו לוודא את מצב הדברים ולוודא כי הלקוח מודע לחובותיו כלפי הביטוח הלאומי ואינו מעוניין בשירותיו בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים בביטוח הלאומי, וזאת במובחן מהטיפול במע"מ ובמס הכנסה. חזקה על רואה החשבון כי ידע מה היה נדרש מהלקוח לעשות על מנת להבטיח את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ומה התוצאה הצפויה מאי דיווח על מעמדו כעצמאי במקרה של תאונה, כפי שלמרבה הצער אירע. הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה".

השופט קבע כי כבר הובא בפסיקה כי "אין לצמצם את תפקיד רואה-החשבון למי שבודק מכאנית אסמכתאות ועושה חשבונות אריתמטיים. אין להתייחס אליו כאל מחבר ומחסר פרופסיונלי. תפקידו המרכזי לוודא שאין נעשות טעויות אם אלה נובעות מחשבון, או ממעשים או מחדלים כלשהם, או גם כמובן ממעשי כזב. כדי לבצע את תפקידו זה עליו לגשת למלאכה עם מחשבה חקרנית, לאו דווקא חשדנית, אם ייתקל בשאלה משפטית תוך ביצוע הביקורת אזי חייב הוא לחקור אותה ולהיכנס לנבכיה ואם יש צורך אף לפסול את הפעולה".

השופט עמית הוסיף כי "אפשר שרואה החשבון ייעץ ללקוחו, אך בסופו של יום, מסיבות כאלו ואחרות, הלקוח יבחר שלא לקבל את ההמלצה. בהיקש מהפסיקה שהתייחסה לחובותיו של רואה חשבון בקשר לעריכת דוחות כספיים, ניתן לומר כי רואה החשבון אינו ערב לתוצאה, אך מחובתו לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע טעויות".

אין בכך שמתקין המזגנים הציג עצמו כמי שמנהל עסק כעצמאי מזה שנים מספר, ולכן רואה החשבון סבר לטענתו כי מעמדו כעצמאי מעודכן בביטוח הלאומי – כדי לשנות את פני הדברים. דרדור פנה לרו"ח לוי לצורך הטיפול השוטף בהנהלת החשבונות והמיסוי של העסק החדש בו החל לפעול, ובנסיבות אלה, היה על רואה החשבון להנחות אותו לעדכן את הביטוח הלאומי על אודות עסקו החדש, לרבות היקפו וההכנסות הצפויות.

השופט ציין כי גם נסיבות ההתקשרות בין הצדדים, ההיכרות המוקדמת ותקופת ההתקשרות הקצרה – בכל אלה אין כדי לפטור את רואה החשבון. לאחר הפגישה האקראית במשרדי מס הכנסה, השניים נפגשו במשרדו של רואה החשבון, והוא טיפל בעסקו של מתקין המזגנים למעלה מחודשיים, פרק זמן מספק לבחינת סוגיות שהיו טעונות בחינה כבר בראשית הדרך.

אכן, על רקע יחסי השכנות בין הצדדים, אין לשלול כי מעורבותו של רואה החשבון לאחר התאונה במגעים מול הביטוח הלאומי נבעה מרצון לסייע למתקין המזגנים בשעת צרה ולא מתוך לקיחת אחריות. לצד זאת, הוא עודכן על ידי אשתו של דרדור בהתפתחויות באופן מיידי ובעודו שוהה בחופשה.

 

הנחה את אשתו למלא המסמכים לאחר התאונה

השופט עמית קבע כי העובדה כי רו"ח לוי הנחה את אשתו של דרדור למלא את הטפסים לביטוח לאומי בדיעבד, בשם בעלה ובזמן אשפוזו, באמצעות עובדת משרדו. ובמכתב ששלח לביטוח הלאומי בו הציג עצמו כרואה החשבון של דרדור. כל אלה, עשויים לעורר רושם אחר ביחס למערכת היחסים המקצועית שבין לוי לדרדור וההתחייבויות שלוי לקח על עצמו. השופט קבע כי "מכאן כי הימנעותו של רו"ח לוי מלהעלות ולברר את נושא הדיווח לביטוח לאומי עולה כדי התרשלות מצידו".

בנוסף קבע השופט עמית  כי אין באמור לגרוע מחובתו ומחדלו של דרדור לדווח על מעמדו באופן עצמאי. דרדור נדרש לשלם דמי ביטוח על הכנסותיו כעצמאי לשנת 2012, כלומר לפני תחילת עבודתו כמתקין מזגנים. במשך כל התקופה הוא לא דיווח לביטוח הלאומי על מעמדו כעצמאי. לכך יש להוסיף כי בחר שלא להשיג על החלטת הביטוח הלאומי באמצעות הליך משפטי, ושמא ניתן היה להעביר את רוע הגזירה, ובכך לא עמד בחובת הקטנת הנזק. בנסיבות אלו נקבע כי המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע (18,000 שקל לחודש), דרדור לא הגיש במסגרת הערעור חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 שקל.

השופט עמית קבע כי "הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי רו"ח לוי התרשל כלפי דרדור במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חויב בבית המשפט המחוזי בטלות. בית המשפט קבע כי התיק יחזור למחוזי לצורך חישוב הנזק, כשהשכר הקובע לחישוב שווי הקצבאות כנפגע עבודה יעמוד על 7,000 שקל. כאשר מסכום זה יש להפחית 30% ואת שווי קצבאות נכות כללית כך שעל רואה החשבון לשאת בהפרש. בית המשפט גם קבע כי רו"ח לוי ישלם את הוצאות דרדור  בהליך בעליון בסכום של 15 אלף שקל.

ניתן להעריך בזהירות כי בהינתן הנתונים המספריים וקביעת בית המשפט העליון, שופטי המחוזי יקבעו סכום שקרוב למיליון שקלים כפיצוי למתקין המזגנים.