וולמארט מזון
צילום: Istock
דוחות

וולמארט מכה את הצפי עם הכנסות של 138 מיליארד ד' ומעלה תחזיות

הרווח המתואם למניה של ענקית הקמעונאות היה 1.69 ד'; בשוק ציפו לרווח מתואם של 1.22 דולר למניה על הכנסות של 131.97 מיליארד. החברה צופה צמיחה חד ספרתית בטווח הנמוך-בינוני ועלייה ברווח המתואם למניה, לעומת ירידה בתחזית קודמת
איתי פת-יה | (1)

ענקית הקמעונאות  WALMART הכתה את תחזיות האנליסטים כשדיווחה על רווח מתואם של 1.69 דולר למניה על הכנסות של 138.31 מיליארד דולר, בעוד הצפי בשוק היה לרווח מתואם של 1.22 דולר למניה על הכנסות של 131.97 מיליארד דולר. מדובר בצמיחה של כ-2.75% בהכנסות וקפיצה של כ-43% ברווח למניה, מרמות קודמות של 134.62 מיליארד דולר ו-1.18 דולר למניה, בהתאמה.

בצד זאת בחברה העלו תחזיות ל-2021, כך שהיא כעת צופה עלייה חד-ספרתית בהכנסות בטווח הנמוך-בינוני בעוד שהתחזית הקודמת דיברה על חד-ספרתי-נמוך בלבד. הרווח למניה עתיד לרשום עלייה חד ספרתית בטווח הגבוה - בשונה מירידה קלה שנצפתה בתחזית הקודמת. תחזית ההשקעות (CAPEX) נותרה ברמה של 14 מיליארד דולר, שישמשו לתחזוק שרשרת האספקה וקידום אוטומציה, זאת במטרה לעמוד בביקושים. כשבוולמארט חשפו את הנתון הזה בפברואר האחרון, שנתפש כהוצאה כבדה עבור השקעות, המניה הגיבה בירידות.

בתור עסק חיוני, סניפי וולמארט נותרו פתוחים בעת סגרי הקורונה, וברשת נהנו מעלייה בצריכה גם בחסות המענקים הישירים לאזרחים שחילק הממשל בארצות הברית. בין היתר נראה כי צרכנים רבים ניצלו את העובדה שמדובר במעין ״וואן-סטופ-שופ״ ורכשו בסניפי הרשת מוצרים ממספר תחומים, ממזון, דרך הלבשה ועד מכשירי חשמל, במקום לפזר את הקניות בין רשתות שונות, דבר שנכון לגבי הרשת כל השנה אך התחדד בתקופה בה מוטלות  הגבלות על התנועה כשההעדפה היא גם לפגוש בכמה שפחות זרים.

לצד זאת אפשר לומר גם שלא רק מטעמי נוחות רכשו האמריקאים בוולמארט מוצרים לא חיוניים, אלא פשוט בגלל שחלקם לא יכלו לעשות זאת ברשתות הייעודיות שהיו סגורות - סיטואציה המוכרת גם לקוראים הישראלים שרכשו למשל צעצועים אצל קמעונאיות המזון. ועוד בדומה לישראל, מכירות המזון עלו גם עקב סגירת המסעדות שהביאה חלק מהלקוחות לגלות מחדש את המטבח.

ובחזרה למספרים: להוציא מכירות גז, המכירות בארה״ב עלו ב-6.2%, מדובר אמנם בהאטה מקצב של 10.3% ברבעון המקביל, אך בנתון גבוה מהצפי בשוק, שהיה לעלייה של 2% בלבד. כאמור ההכנסות אף היו גבוהות מבתקופה המקבילה, בעוד שהאנליסטים חזו לחברה ירידה מרמת ההכנסות ההיא. ההכנסות ממכירות אונליין עלו ב-37%, ירידה מרמות שיא של עלייה בשיעור 97% ברבעון השני של 2020, אך עדיין נתון דו ספרתי שיקוו ברשת לשמור עליו.

עוד אמרו בוולמארט כי הגיעו למספר שיא במנויי שירות הוולמארט+, מעין מתחרה של אמזון פריים, עם עלייה משמעותית בחידוש המינוי ללקוחות בשנת המינוי הראשונה. נזכיר כי השירות שהושק בספטמבר האחרון מאפשר ללקוחות משלוח חינם ללא הגבלה עבור מוצרים שונים וכן אפשרות לבצע תשלומים באמצעות אפליקציה. בחברה מתייחסים לשירות כפתרון מרכזי לשימור לקוחות, בייחוד בתקופת הקורונה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    כלכלן 18/05/2021 19:04
    הגב לתגובה זו
    אתם מביאים רק את אלה שעולים זו שיטה של שטיפת מוח לסחוב את השחקנים שיהמרו בכספם בשערים הכי גדולים ולפי כל הסיכויים בהתחלה ירוויחו שני אחוז ואחר כך יפסידו שלושים אחוז מכספם
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.