המדריך למתזמן - האם תזמון הוא המפתח להצלחה?

מאיזו סיבה לא ברורה, סבור המשקיע הקטן שהתזמון הוא חזות הכל ועל פיו ייפול ויקום התיק. מדובר בהיקש לוגי שלקוח ישירות מהקלישאה האלמותית לפיה "בחיים הכל עניין של תזמון". בקורסים אותם אני מעביר אני מקפיד לציין שלא התזמון הוא זה שקובע אלא הבנת הכיוון. לתזמון שתי מטרות: ראשית, לאפשר למצות את מלוא פוטנציאל הרווח שמספקת המגמה. שנית, למזער את משך הזמן שעובר בין ביצוע הפעולה לבין המעבר לרווח. לא משנה כמה אכתוב אודות חשיבותו המשנית של התזמון, הרי שבאופן טבעי תמיד תעלה השאלה "באיזו נקודה בדיוק, נכון לרכוש מניה?". אליה מתווספות שאלות אחרות כגון כיצד מאתרים את הרמה הנכונה והמדויקת לביצוע עסקה? כיצד מבטיחים שאחרי ככלות הכול הכישלון לא יהיה צורב וההפסד יקטע בעודו בחיתוליו? מאידך, כיצד מעלים את הסבירות לפיה ההצלחה תהיה גדולה מהכישלון? אני מתכבד להגיש את המדריך המקוצר למתזמן המתחיל. אך תחילה עלי לציין שבלתי אפשרי לרכוש בנקודה הנמוכה ביותר כמו שבלתי אפשרי למכור בנקודה הגבוהה ביותר. אז הבה נתחיל: ההחלטה על אזור הקנייה אזור קנייה בהגדרה אינו האזור שבו מתבצעת בהכרח פעולת קנייה אוטומטית, וזאת כפי שאפשר לחשוב כתוצאה מקריאת ההגדרה היבשה. איזור קנייה מוגדר כ"טווח מחירים שבו הסיכוי גובר על הסיכון". טווח מחירים שטרם תתעורר המחשבה לרכוש, יהיה על המניה להגיע לשם. כדוגמה אפשר לומר שכאשר המגמה היא מגמת עלייה, אזור קנייה יכול להיות מוגדר על ידי שילוב של מספר פרמטרים כגון: 1. רמת תמיכה 2. תיקון טכני המחושב לפי חיתוכי פיבונאצ'י 3. קרבה לממוצעים נעים 4. קרבה לרצועה התחתונה של בולינגר השילוב של ארבעת הפרמטרים הללו חייב להוביל לתווך מחירים ברור ולמחויבות של הסוחר לא לבצע שום פעולה טרם הגעת המניה לאזור. הגרף החודשי של מניית אינטרנט זהב מדגים את איתור אזור הקנייה, כאשר המניה מתקנת לתוך סרגל פיבונאצ'י בד בבד עם קרבתה לרמת תמיכה וקרבתה לממוצעים הנעים. מכירות יתר ההגעה לאזור הקנייה אינה מספקת. דרוש משהו מעבר כדי לבסס רשת ביטחון לפיה התיקון היה די והותר וכי המטוטלת נעה כמעט עד לנקודת הקיצון שלה. במגמת עלייה, השאיפה תהיה לאתר מצבי קיצון הקרויים בשפה המקצועית "מכירות יתר". בהגדרה היבשה והבלתי מדויקת המשמעות היא שהמניה רשמה ירידה מהירה וחדה מדי ומרמות מחיר אלו צפויה לעלות. בעולם המעשה, הרעיון של מכירות יתר מייצג, כפי שכתבתי קודם, רשת ביטחון מסוימת ע"פ התיקון עומד על סף סיום. מכירות יתר נבחנות לפי מספר פרמטרים וביניהם: 1. רצועות בולינגר 2. סטוקסטי מתחת לרמת 20% 3. Cci - מתחת לרמת 100- כמובן שישנם עוד מרכיבים אלא שאין לעשות שימוש ביותר מדי מאלו. הגרף השבועי של אינטרנט זהב ממחיש את הכתוב. התזמון ההגעה לאזור הקנייה והעובדה שמתקיים מצב המצביע על מכירות יתר, הם בבחינת הצעדים הראשונים בדרך לפעולה אופרטיבית. הקנייה מחייבת סימן מוסכם לפיו התיקון תם והמניה חוזרת למגמת עלייה. בין אם קונים בסמוך לרמת תמיכה או בין אם הדבר מתבצע לאחר תיקון טכני במסגרת מגמת עלייה קיימת, ההמתנה לסימן היא בבחינת הכרח. הרבה עוגמות נפש יכולות היו להימנע לו הסוחר הלא מקצועי היה ממתין לסימן במקום להתנפל על המניה כמוצא שלל רב. הסימן אמור לבטא את חזרתם של הקונים לזירה. סימן זה נקרא בשפה המקצועית "פיבוט". מדובר במבנה מחירים המורכב מ-3 נרות לפחות. הנר האמצעי יהיה הנמוך ביותר, לנר משמאלו יהיה שפל גבוה יותר וכך גם לנר מימינו. הנר השלישי, משלים את הפיבוט, מספק את איתות הקנייה ומצוי מימינו של הנר האמצעי, הוא החשוב ביותר. על גופו של הנר להיות ירוק וגדול כאשר שער הסגירה יהיה בסמוך לגבוה היומי. השלמת הפיבוט היא הסימן לקנייה. סיכום כעת מתחילה עבודה אחרת: ניהול הפוזיציה. כלומר, היכן למקם את הסטופ? כיצד למדוד יחס סיכוי סיכון? היכן לנעול רווח והיכן לחסל? אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת. *כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר. **אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או מניות ספציפיות. סקירה זו מוגשת כאינפורמציה טכנית נוספת. העושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.