בדצמבר 2019, בכביש צדדי בנתניה, מצא עצמו צעיר בן 20, חייל בשירות סדיר, במרכזו של ויכוח על זכות קדימה. הוא רכב על אופניו החשמליים כשמכונית פרטית, שבה נהג סרגיי דובינסקי, התקרבה אליו. מה שהתחיל כהתחככות בין שני משתמשי דרך, נהפך במהרה לעימות מסוכן: כל צד ניסה להראות כי זכותו לעבור ראשונה. דקות של זיגזוגים, עצירות וקללות הסתיימו בפגיעה ממשית - רכבו של דובינסקי סטה ימינה, פגע בגלגל האחורי של האופניים והטיל את הרוכב על הכביש. משם הדרך לאלימות פיזית היתה קצרה.

כבר באותו יום מצא עצמו הרוכב בבית החולים הלל יפה, כשהוא מתלונן על כאבי ראש, סחרחורות, בחילות וחבלות בכל חלקי גופו. בתיק הרפואי נרשמו המטומה בראש, סימני חבלה בצלעות ובבטן, ושפשופים רבים. אלא שהפניקס, שביטחה את רכבו של דובינסקי, סירבה לראות באירוע תאונת דרכים רגילה. לטענתה, מדובר במעשה מכוון, ולכן - בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - היא אינה נדרשת לשלם. בכתב ההגנה המתוקן שהגישה החברה נכתב כי הנהג פגע ברוכב "במטרה ברורה להזיק לו", ושכלל לא מדובר בתאונת דרכים. הפניקס אף צירפה חוות דעת של בוחן תנועה מטעמה, אייל אפטבי, שסקר את סרטוני מצלמות הרכב והמשטרה, וטען כי ההתנגשות לא היתה מקרית. לדבריו, הסרטון מצביע על "סטייה חדה ימינה באופן ברור", המעידה על כוונה.

מנגד, הנהג עצמו לא ניסה להצטדק. "התעצבנתי עליו כי סיכן את עצמו ואותי, הוא זיגזג בכביש ולא נתן לי לעקוף", הוא סיפר בעדותו. אלא שבאותה נשימה הוא הדגיש כי הפגיעה לא היתה מתוכננת: "בטעות ולא בכוונה פגעתי בו קלות." גם בסרטון מצלמת הגוף של השוטר שהגיע למקום נשמע הנהג מתאר כי "דפקתי אותו פה", אך בהמשך הבהיר: מדובר במלים בלבד, לא בכוונה של ממש.

השופט אמיר צ'כנוביץ מבית משפט השלום בתל אביב בחן את מכלול הראיות - הסרטונים, דו"חות המשטרה, חוות הדעת והעדויות, והגיע למסקנה ברורה. לדבריו, לא הוכח כי היתה כאן כוונה לפגוע. "מדובר בנהג אשר בעקבות סכסוך על זכות קדימה, נהג נהיגה פרועה, זגזג לתוך נתיב נסיעתו של רוכב האופניים, כאשר במהלכה של נהיגה פרועה זו נפגע התובע כתוצאת לוואי," כתב השופט בפסק הדין שפורסם. או בשפה פשוטה יותר, לדבריו השניים "רבו על זכות קדימה אבל התנגשו בטעות". בכך דחה השופט את טענת חברת הביטוח כי מדובר במעשה מכוון, והכיר באירוע כתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים). ההבחנה הזו קריטית - אילו הוא היה קובע כי הנהג פעל בכוונה, הנפגע היה נותר ללא שום פיצוי.

• מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
• יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בהמשך נדרש בית המשפט לשאלת הנזק. שני מומחים רפואיים שמונו מטעמו - ד"ר דן דבי בתחום האורתופדי וד"ר דניאל גוטליב בתחום הנוירולוגי - קבעו כי לתובע נותרו נכויות רפואיות צמיתות של 5% בעמוד השדרה הצווארי ו-5% נוספים בשל פגיעה עצבית ביד שמאל. בסך הכל הנכות המשוקללת נקבעה על 9.75%.

התובע טען כי מגבלותיו גדולות בהרבה, וכי הוא מתקשה בעבודות פיזיות. הוא סיפר שעבד לאחר השחרור מצה"ל בעבודות מטבח ובחיפויי קרמיקה, אך התקשה להתמיד בהן. לבסוף הוא עבר לארה"ב והקים שם עסק עצמאי. אלא שהשופט לא השתכנע כי הפסקת העבודות נבעה מהתאונה. "הימנעותו של התובע מזימון מעסיקיו פועלת לחובתו", הוא העיר. למרות זאת, בית המשפט קבע כי גם נכות קלה עלולה בעתיד להשפיע על יכולת ההשתכרות. לכן נפסק לו פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר לעתיד בסכום כולל של 138 אלף שקל. לכך נוספו סכומים נוספים: הפסד שכר לעבר (2,320 שקל), הפסד פנסיה (17,250 שקל), עזרת צד ג' (10,000 שקל), הוצאות רפואיות ונסיעות (3,000 שקל) ופיצוי בגין כאב וסבל (22 אלף שקל). בסך הכל חויבה הפניקס לשלם לתובע סכום של 192,570 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.

מנגד, התביעה האישית שהגיש הנפגע נגד הנהג נדחתה. השופט ציין כי לא הוכח שהנהג פעל בזדון, והאירוע נותר בגדר נהיגה רשלנית ומסוכנת - אך לא פלילית. בסיום פסק הדין כתב השופט כי אף שהמחלוקת בין הצדדים היתה "כנה ולגיטימית" בשאלת סיווג התאונה, הרי שהתוצאה הברורה היא שמדובר בתאונת דרכים.

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

למה בכלל חברת הביטוח ניסתה לטעון שהתאונה היתה מכוונת?

מכיוון שאם היא היתה מצליחה להוכיח שהנהג פגע ברוכב בכוונה, זה היה מוציא את המקרה מההגדרה של תאונת דרכים בחוק, והיא לא היתה צריכה לשלם לתובע פיצויים. זה בעצם ניסיון לחסוך לעצמה כמעט 200 אלף שקל.

איך בית המשפט יודע אם פגיעה היתה מכוונת או סתם תאונה?

השופט בחן את העדויות, הסרטונים, חוות הדעת של מומחים וגם מה האנשים אמרו במשטרה מיד אחרי האירוע. כאן, למרות כל הריבים והזיגזוגים, לא נמצא הוכחה שהנהג באמת רצה לפגוע ברוכב, אלא שהוא נהג בפרעות ובסוף זה נגמר בתאונה.

מה זה בכלל "חזקה ממעטת" שחברת הביטוח דיברה עליה?

זה מונח משפטי בחוק הפיצויים. החוק אומר שכל תאונת דרכים מזכה בפיצוי, אבל יש כמה חריגים שמוציאים מקרים מסוימים מהחוק. אחד מהם הוא אם התאונה נעשתה בכוונה לפגוע. זה מה שהפניקס ניסתה לטעון, אך השופט קבע שזה לא חל במקרה הזה.

אם היה מוכח שהנהג דרס בכוונה, מה היה קורה?

במקרה כזה הרוכב לא היה מקבל פיצוי מהביטוח, והיה צריך לנסות לתבוע את הנהג אישית. הרבה פעמים זה נגמר בכך שאין ממי לגבות כסף, כי לנהג פרטי אין את הסכומים שהביטוח יכול לשלם. לכן ההבדל בין "בכוונה" ל"טעות" הוא קריטי לנפגעים.

למה השופט קבע פיצוי גלובלי ולא לפי חישוב מדויק של אובדן שכר?

מכיוון שהנכות של הרוכב היתה נמוכה יחסית - פחות מ-10% - והשפעתה על העבודה שלו לא היתה חד משמעית. במקרים כאלה בית המשפט נוטה לתת סכום כולל, מתוך מחשבה שייתכן שבעתיד הנכות כן תפריע.

למה בעצם דחו את התביעה נגד הנהג עצמו?

מפני שלא הוכח שהנהג התכוון לפגוע. נכון שהוא נהג בצורה מסוכנת, אבל החוק רואה בכך רשלנות במסגרת תאונת דרכים רגילה, וזה כבר מכוסה על ידי הביטוח - לא באופן אישי על ידי הנהג.

במקרה אחר, רוכב קטנוע עשה את דרכו בירושלים הביתה ממקום עבודתו. מזג האוויר היה נעים, והתנועה ברחוב התעשייתי בתלפיות זרמה כסדרה. אלא שבמקום אחד בכביש, בסמוך למוסך אוטו צ'יקו, חיכה לו מפגע שלא יכול היה לצפות: כתם שמן נרחב שהתפרש במרכז הכביש. הרוכב לא הספיק להבחין בו, הקטנוע החליק, והוא הוטח לקרקע ונפצע קשה ברגלו הימנית. עוברי אורח מיהרו להזעיק עזרה, וכונן מד"א שהגיע למקום החל לטפל בו בעודו שרוע על שולי הכביש, בסמוך למדרכה. באותן דקות ממש, כך עולה מהראיות, נראו עובדי המוסך כשהם מזיזים במהירות רכב שעמד ליד כתם השמן, ומתחילים במבצע חירום - לא להציל את הרוכב, אלא לסלק את כתם השמן. אחד מהם, לבוש בחולצה הנושאת את לוגו המוסך, תועד מפזר עפר על גבי השמן באמצעות מטאטא כביש. תמונות בזמן אמת"ב שצולמו בטלפון סלולרי תיעדו את המתרחש: פצוע מוטל על הקרקע מצד אחד, וכתם שמן נרחב במרכז הכביש, כשעובד המוסך עסוק בניקוי שלו.  בית משפט השלום בתל אביב בחן את כלל הראיות והעדויות והכריע בחודש שעבר במקרה.