ההחלטה של טראמפ לעצור את התקיפות של ארה"ב נגד החות'ים בתימן מפתיעה, אבל כשבוחנים מקרוב, זה אולי צעד מחושב של הנשיא האמריקני. טראמפ, ששם את יוקר המחיה של האמריקאים בראש סדר העדיפויות, לא רוצה לראות את מחיר הנפט מזנק. התקיפות בתימן איימו על מסדרון הנפט הימי החשוב בעולם, מצר באב אל-מנדב, ושיבוש שם היה עלול לגרום לזינוק חד במחירי הנפט. בדיוק את זה טראמפ מנסה למנוע, במיוחד בתקופה שבה אופ"ק+ כבר מגדיל את ההפקה ומוריד את המחירים בעצמו.

אבל הצעד הזה הוא לא רק כלכלי, הוא גם פוליטי וביטחוני. בכך שטראמפ מאותת שהוא לא רוצה הסלמה במזרח התיכון, הוא שולח מסר כפול: לאיראן, שהוא פתוח להסכמות ולדילים, ולישראל, שהאינטרס של ארה"ב הוא קודם כל ארה"ב. המשמעות ברורה: אם הגנה על מסלולי הסחר של הנפט מתנגשת עם אינטרסים ביטחוניים אחרים, כמו ריסון החות'ים או חיזוק הציר הפרו-איראני, טראמפ בוחר בנפט.

השיחות עם איראן - עסקה כלכלית בתחפושת ביטחונית

הגישה של טראמפ למו"מ עם איראן, אותה הגדיר בעבר כמשא ומתן "הגיוני" או "עסקי", הופכת ברורה יותר על רקע מהלכיו האחרונים. המטרה של הנשיא האמריקאי היא לא רק בלימת פרויקט הגרעין האיראני, אלא גם יצירת הסכם שיאפשר לאיראן לחזור לייצא נפט בשוק הגלובלי. אם יצליח להביא את טהרן להסכם שמונע את הפיכתה לגרעינית, אך במקביל משחרר את הכלכלה האיראנית ומזרים לשווקים מיליוני חביות ביום, הוא ירוויח פעמיים: גם הישג מדיני וגם ירידה במחירי הדלק: האינטרס האמיתי של טראמפ בשיחות עם איראן והאם זה משרת אותנו?

אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה עבור ישראל. כלכלה איראנית חזקה יותר משמעה חיזוק לחיזבאללה, למיליציות בעיראק ולחות'ים בתימן, וכן, גם לחמאס שלא הושמד. טראמפ אולי לא עיוור לכך, אבל הוא בוחר להמר על כך שהמנגנונים הללו יישארו בשליטה אם רק יבטיח לאיראן תמריץ מספיק גדול. מבחינת ישראל, זו התפתחות מסוכנת, שכן הפחתת הלחץ הכלכלי על איראן מבלי לפרק את שלוחותיה באזור, עלולה ליצור איום ביטחוני מסוכן.

• הפד חותך, טראמפ בוחר - השוק כבר מתמחר את יו"ר הפד הבא
• עליית מדרגה במלחמה בסמים: רחפני AI וכוח צבאי נגד הברחות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מחיר הנפט ממשיך לרדת - וטראמפ מרוצה

מאז שהחלה הריצה המחודשת של טראמפ לנשיאות, שוק הנפט הפך ליעד מרכזי במדיניותו הכלכלית. הוא הבטיח הגדלת תפוקה פנימית, הגברת קידוחים והפעלת לחץ על אופ"ק+, וכעת, לפחות מבחינתו, הדברים מתקדמים. קרטל אופ"ק+ הודיע על הרחבת התפוקה בחודשיים הקרובים, תוספת של כ-411 אלף חביות ליום, בזמן שארה"ב ממשיכה להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם.

התגובה בשווקים לא איחרה לבוא: מחירי הברנט ירדו אל מתחת ל-60 דולר לחבית, וה-WTI נסחר סביב 56 דולר. מדובר בצניחה חדה של יותר מ-18% באפריל בלבד, הנתון החודשי הבולט ביותר מאז מגפת הקורונה. הירידה הזו אולי מקשה על מדינות המפרץ, אך היא בדיוק מה שטראמפ צריך כדי להחזיר את האינפלציה לשליטה. גם האזרחים האמריקאים מרגישים את השפעת הירידה הזו, בתחנות הדלק, בחשמל ובעלויות ההובלה.

הבעיה, כמובן, היא שהתפיסה של טראמפ, לפיה הכלכלה קודם והביטחון אחר כך, אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת הביטחון הישראלית. ישראל רואה בנוכחות החות'ים בים סוף, בציר טהרן-בגדד-דמשק-ביירות ובמרוץ הגרעין איומים משמעותיים. טראמפ, לעומת זאת, רואה אותם ככלים, משהו שאפשר לשלוט בו או לאיים באמצעותו על הצד השני כדי לקדם "עסקה". מבחינתו, גם אם מדובר במוקדי טרור אזוריים, הם עדיין פחות חשובים מעלות של ליטר בנזין בקליפורניה.

• מה אפשר ללמוד מהדוחות של אורקל על בועת ה-AI?
• השקעה בלגו: קופסה סגורה ששווה אלפי דולרים ומייצרת תשואה מרשימה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

ישראל צריכה להבין שהמפתח הוא לא עוד נאום תקיף של טראמפ או סנקציות, אלא ההבנה שבמהלך כהונתו של טראמפ האינטרסים הכלכליים של ארה"ב יהיו הקלף המרכזי, והם לא תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרסים הביטחוניים שלה. דווקא עכשיו, כשהתלות האמריקאית בנפט זר יורדת והעצמאות האנרגטית האמריקאית מתחזקת, ישראל עלולה לגלות שהקלפים שלה פחות חזקים במשחק העולמי.