כולם מדברים בשוק ההון שלנו על לונדון. היא הפכה תחילה לבון טון של אנשי ההנפקות השניות והשלישיות ועכשיו מאיימת רשימת המסחר הקטנה של הבורסה הלונדונית - ה-AIM להפוך למתחרה אמיתית לנאסד"ק, בעיני בעלי השליטה בחברות הטכנולוגיה הישראליות. אך מה על צד המשקיעים? האם גם הם יכולים לראות בבורסה הבריטית טלטרנטיבה מעניינת להשקעות במניות ישראליות?

בימים האחרונים נתבשרנו למשל, על כך שחברת קי-בי, חברה המספקת פתרונות טכנולוגיים להפצה פיזית של תוכן למשתמשי מכשירים ניידים, מתכוונת להנפיק ב-AIM. סימנס הינה המשקיעה העיקרית והאסטרטגית בקי-בי ובשנתיים האחרונות קי-בי יצרה קשרים ושותפויות עם חברות מובילות עולמיות בשוק המכשירים הניידים, ביניהן: אריקסון, אורנג', O2 ואחרות. החברה פועלת בבריטניה, אירופה, סין וישראל.

עוד מועמדת להליכה לבריטניה היא היי-ג'י-טק. פה הסיפור מעניין יותר, שכן, החברה היתה אמורה להיכנס לתוך השלד הבורסאי בנאסד"ק של חברת ActiveWorld ששוויו היום 4.5 מיליון דולר. התוכנית נרקמה כבר בשנה שעברה ובמסגרתה אמורה הייתה לגייס 3.5 מיליון דולר, אך היא נגנזה לטובת התוכנית החלופית של הנפקה בלונדון. בחברה אמרו השבוע, "בזמן האחרון הבנו שטעינו עם תוכנית הגיוס בנאסד"ק". המנכ"ל, מיכה אורבך הסביר: "באמצע התהליך נכנסו לנו פרויקטים משמעותיים שלא ידענו עליהם מראש וכעת אנחנו רואים שזה לא חכם לגייס סכום של 3.5 מיליון דולר, שיספיק לנו לשנה ולא יותר, ולתת תמורת זה 32% מהחברה". בנוסף לכך, הוא אמר, "להיסחר בנאסד"ק זה דבר שיכול לעלות מאות אלפי דולרים בשנה, ולא היה לנו תמריץ להגיע לנאסד"ק גם מסיבה זו".

נזכיר עוד, כי יצרנית המכשירים הסלולריים הישראלית-איטלקית, טליט תקשורת (Telit), חברה בת של פולאר השקעות מקבוצת שרם פודים קלנר, השלימה לאחרונה גיוס של כ-44 מיליון דולר ב-AIM לפי שווי של כ-115 מיליון דולר, אחרי הגיוס.

עוד אחת ממנפיקות התקופה האחרונה ב-AIM היא לידקום מקבוצת אלגדקום, שגייסה בשבוע שעבר 17 מיליון דולר ב-AIM, לפי שווי של כ-55 מיליון דולר. החברה מספקת, מקימה ומנהלת פרויקטים מורכבים בתחום התקשורת. ההנפקה בוצעה במקביל להצעת מכר של בעלי המניות, משפחות שושן וסלוק, בהיקף של כ-5.6 מיליון דולר.

בשיחה שלי עם מנכ"ל החברה, אריק אלקלעי הוא הסביר, כי החברה העדיפה לצאת להנפקה דווקא בלונדון ולוותר על הנאסד"ק שנראית כמקומן הטבעי של מניות טכנולוגיה ישראליות בעשור האחרון, "כי ההבטחות שקיבלה החברה מהבורסה הניו יורקית נראו רציניות פחות מאלה שקיבלה מהבורסה הבריטית". הוא הוסיף, כי ההחלטה נובעת גם מכך שעיקר פעילותה של החברה (75%) מפוזרת על פני 40 מדינות בדרום אמריקה, אירופה ואפריקה - כלומר לא בארה"ב.

זאת למרות שהחברה הצהירה כי תבחן כניסה לשוק הצפון אמריקני בעתיד, לצד בחינת כניסתה לשווקי אסיה פסיפיק.

אלקלעי טוען, כי הרף האמיתי בכניסה לנאסד"ק עומד היום על מחזור של 150 מיליון דולר לשנה בחברות שרותים ושל 50 מיליון דולר בחברות מוצרים. לידקום סיימה את 2004 עם הכנסות של 66.2 מיליון דולר ורשמה הכנסות כ-51 מיליון דולר ב-2003 - לא מספיק.

אך השאלה האמיתית למשקיעים היא - מה לגבי הסחירות? ברשימת ה-AIM נרשמה בשנים האחרונות מעט מאוד סחירות במניות ישראליות. זו עובדה. מעט מידי משקיעים ישראליים הפנימו את הידיעה, כי ה-AIM היא אלטרנטיבה. המספר הקטן של הפעילים מישראל במניות הישראליות ברשימת ה-AIM של הממלכה הבריטית הופך את ההשקעה במניות תוצרת הארץ שלנו לפחות כדאית מול האלטרנטיבה בבורסה המתחרה מניו יורק - שבה עיקר הפעילות במניות הטכנולוגיה מהשורה השניה והשלישית היא ישראלית.

לידקום, שהחלה להיסחר ב-AIM בשבוע האחרון היתה סמן ימני בעניין זה, ומי יודע, אולי סימן לתחילת שינוי ברמת המודעות של משקיעים ישראלים ל-AIM. מניית החברה פתחה את יום המסחר הראשון שלה בבורסה של לונדון בזינוק של 10%. וזה לא הכל - במסחר ביום הראשון שלה בלונדון החליפו כ-4% ממניותיה ידיים.

נזכיר, כי עניין ההנפקה שלה משך "אש תקשורתית" לאחר שהסתבר, כי יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, מחזיק כ-5% מהחברה. העניין הפעוט לכאורה הזה, הוא כנראה בסיס ההבדל בקבלת הפנים הנאה שלה זכתה החברה - אם המשקיעים סברו כי היא הבטחה או לא.

כניסה לבורסה הבריטית ב"דלת האחורית" הזו, לא דומה לתואר אבירות.

כשמלכת אנגליה מכריזה על נתין שלה כאביר, ברור לכל כי הוא כבר עשה את שלו והוכיח שהוא ראוי לכך. על החברות שבוחרות כיום להיכנס לרשימת ה-AIM חלה חובת ההוכחה.

ישנן שתי יוצאות דופן בעניין הסחירות לאורך זמן ברשימת הישראליות ב-AIM: אמבלייז ו-XTL. מדובר בחברות שעושות שימוש רחב ביחסי ציבור ומפעילות מערך קשרי משקיעים אקטיבי מאוד. חינוך שוק עולה כסף והשאלה היא, כמה ישקיעו בעלי השליטה בחברות מישראל המצטרפות בתקופה האחרונה לרשימת ה-AIM בשיווק המניה שלהן?