תם, מה הוא שואל, אין יותר בעיות כלכליות?

היכונו לגל ההנפקות הבא, עוד חוזר הניגון..
נתי לייזר |

מי שצפה במסכי הבורסה בתקופה האחרונה היה עלול לחשוב כי הוא במהלך תקופה אחרת, מבול של תשקיפי מדף הציף את רצף הדיווחים.

רק לפני מספר ימים שלל הכותרות עסקו בקרן מנוף, שמהותה מחזור החזרי קופונים איגרות החוב. אגב, לשואלים לאן היא נעלמה, אז בכוונת האוצר להשיק עד סוף חודש אפריל שורת קרנות מנוף שינהלו כל אחת 1.2 מיליארד שקל מכספי המוסדיים והמדינה.

רגע, עיקר המשבר לא היה מחנק האשראי? עיקר המשבר לא היה בעיית החזרי החובות? המשבר לא חשף בפנינו שורת ארוכה של אגרות חוב ללא נכסים המגבים אותם? אז נאמר משהו על שינוי קריטריונים לגיוס, לא?!

קרנות ההשקעה אמורות לעסוק במחזור חוב ובניהולו, והן ישקיעו בחברות ישראליות שעיקר פעילותן בישראל ומרבית עובדיהם מועסקים בארץ, באמצעות גוף מנהל מתמחה שאינו מוסדי ואינו מנהל כספי ציבור.

לפתע, יחד עם גל העליות הראשון בשווקים, בעודנו מנתחים נתוני מאקרו כלכלים, האם זה תיקון לגל הירידות או שמא שינוי כיוון? שלל החברות הישראליות נעמדות בתור בכניסה לראשות לניירות ערך, ומגישות תשקיף מדף לאישורם. תשקיף זה תקף לשנתיים, הוא מאפשר מרגע שאושר ליישם את הגיוס בתוך 24 שעות, בדרך זו החברה מכינה את עצמה לבחירת העיתוי המתאים.

בין רשימת הדורשים לאישור תשקיף מדף לאחרונה, ניתן למצוא את חברת שטראוס שמתכוונת לגייס כבר אחרי חג הפסח, קרדן אן וי, מבני תעשיה, גב ים, אי די בי, כיל ישרמקו וסלקום. מלירסון ומכתשים ביצעו גיוס שנרשמו בו עודפי ביקוש. העודפים נובעים בעיקר מכך שלמוסדיים יש נזילות רבה.

מה עומד מאחורי ההכנות הללו?

ניתן לאפיין את סוגית העיתוי, ראשית "התאוששות השוק", שנית סביבת הריבית הנמוכה שכעת במשק מטיבה עימם, בנוסף חברות רבות סבלו מהורדת דירוג באופן מהותי, מה שמאפשר לחברות שמדורגת ליהנות מכך. סידור מבנה ההון, ראשית ההנפקות יעזרו לחברות לשמור על יחס של חוב נטו להון עצמי.

עוד חוזר הניגון...

חברות, האינטרס משותף! עליכן להיות מוכנות לרגולציה במיטבה. המוסדיים לא ימהרו להשקיע את כספי לקוחותיהם, על קרני הצבי, לחזור על הטעות השקעה בחברות ממונפות.

הדרישות כעת חדשות ומחמירות, שיעבוד לא רק לבנקים. ראיה לכך שזו הדרך הנוחה לביטחון השקעתי, תשובה ולבייב "העדיפו" להחזיר הלוואות לבנקים במדד פלוס 4-5 אחוז לעומת 30 אחוז באיגרות החוב שלהם. בכדי לא לקבל תשובה שלילית בבקשות עתידות להלוואות.

יש לציין שהמוסדיים ממתינים להקשחת עמדות בהנפקות, וכסנונית ראשונה היה משרד האוצר אשר אסר על גופים מוסדיים להשקיע באגרת חוב, מבלי שקיבלו את מלוא המידע על איגרת החוב של החברה המנפיקה, שטר הנאמנות וכל מסמך נלווה אליהם, וזאת לפחות חמישה ימי עסקים לפני מועד ההשקעה.

לסיכום, קופת המזומנים הדשנה של קופות הגמל וקרנות הפנסיה קורצת לבעלי החברות שמעוניינים שוב להנפיק לנו איגרות חוב במחירים מפולפלים, עלינו כמנהלי השקעות מוטלת החובה לא ליפול בפח הזה ולברור את השקעתנו בפרמטרים כלכלים מובהקים ולדרוש בטחונות הולמים עבור כספי הפנסיה של כולנו.

מאת: נתי לייזר - אנליסט בפורמולה שוקי הון

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.