הקשר שבין מניות ואמונה: עכשיו יותר מתמיד
הכלכלה נשענת במידה רבה על הציפיות. התופעה מכונה "ציפיות שמגשימות את עצמן" והדוגמאות רבות. דומה שהפעם השווקים מתעלים על עצמם בכך. הרי אם משקי הבית והחברות רק יאמינו שאין מנוס ממיתון, הרי גם אם יש כזה, הוא ייעלם. זאת משום שתחת אמונה זו הוצאותיהם יקטנו (למה לרכוש מוצרים בני קיימא ולהתחייב לסדרת תשלומים שאין סיכוי שנעמוד בהם? ישאלו משקי הבית. למה להוציא כסף על פרויקטים שלבטח לא יהיה להם שוק? תשאלנה החברות.) הכול ברור והמיתון, בעקביות, "מגשים את עצמו לדעת".
שלוש תופעות מעניינות צדות את עינינו בהקשר למיתון בו עוסקים שוקי ההון בעולם באינטנסיביות גדלה והולכת: מדובר במיתון מתוקשר, מיתון מיקרו ולא מאקרו, ומיתון דווקני, המעניק "תמחור חסר" או "סיקור לא הוגן" לידיעות חיוביות או לסוגיות כלכליות אחרות.
הפן הראשון נוגע להיות המיתון מתוקשר. אין ספק שריבוי ערוצי התקשורת – הכתובה, המשודרת, המקוונת – ומהירות המידע, מעלה את קרנו של המיתון הגלובאלי, עוד לפני שפורסם נתון אחד אמיתי (שחיקה בתוצר, בהוצאות משקי הבית, בהוצאות החברות או במספר המועסקים) ולבטח לפני שזוהה רצף של נתונים כאלה. נראה שהיום שואלים "סנוב, על המיתון כבר כתבת?".
הסבירויות שניתנות למיתון כזה עולות מיום ליום (מ 30% ל 40% ו 50%) והמומחים השונים מתחרים זה בזה בחריפות המילים והסופרלטיבים בהם נעשה שימוש. דומה שבאירועי מיתון קודמים לא היה מגוון כזה של ערוצים דרכם ניתן היה להשמיע דעות בתדירות כה גבוהה. בעצם, גם כותב שורות אלה חוטא בהתייחסויות תכופות מהרגיל לנושא, בבואו לטעון מדי פעם כי המיתון טרם גלש מהשורות הכתובות לשטח.
הפן השני נוגע לכך שרוב החדשות הרעות, הגורמות שוב ושוב לכך שעליות שערים מתחלפות במהירות לירידות תלולות וירידות קלות מחריפות ומתפשטות כאש בשדה קוצים בין גושי מטבע וסקטורים שונים, הן חדשות בתחום המיקרו. זאת ועוד, הן מרוכזות שוב ושוב במגזרים פרטניים – בנקים לסוגיהם, אשראי, דיור ומשכנתאות. מדי פעם ניתן אמנם לקרוא על חברה מתחום התעשייה המסורתית, נאמר, הנקלעת לקשיים ועד מהרה מנוצל הדבר לצורך הוכחה כי המשבר הפיננסי במקורו מתפשט לחלקים אחרים בכלכלה.
האם מישהו בדק, נניח, מהם מקורות הקשיים בחברות אלה? האם מישהו בדק שמא "מנצלות" חברות פיננסיות את התקופה כדי לשייך לכותרת "מחיקות הסב פריים" מחיקות אחרות, כגון עקב כשלים ניהוליים או עסקאות לא מוצלחות? קשה להניח, שכן בימים טרופים אלו הידיעה עלולה לאבד מחשיבותה עוד בטרם יבש הדיו על כתיבתה, אם פרסומה ייאלץ להשתהות.
מאידך, ברמה המאקרו כלכלית, המיתון מתעכב מדי חודש ואפילו בנתוני הצריכה בארה"ב הוא טרם נצפה, למרות שתילי תילים של מילים כבר נכתבו עליו.
הפן השלישי נוגע לכך שידיעות חיוביות, שבזמנים רגילים היו זוכות לאזכורים וניתוחים ראויים, מאבדות מערכן בתקופה בה הולכת ומתגבשת "מוסכמה" כי המיתון בפתח. במובן מסוים, לדוחות של מיקרוסופט ו וול מארט לא היה סיכוי לעמוד בפני גלי הודעות המחיקות/פיטורין/עריפת ראשים של ענקיות הפיננסים. אבל האם לולא המיתון לא היו מתפרסמות ידיעות שליליות על הסקטור הפיננסי?
גם לנתונים לא רעים כמו עלייה בת 4% בצריכה הפרטית בארה"ב ברביע האחרון אשתקד, או לכך שהירידות שכבר נעשו בריבית המוניטארית עשויות להתחיל להיטיב עם המשק האמריקאי כבר בקרוב (כמו גם הפיחות שכבר עושה זאת), אין יותר מדי מקום במיתון המתוקשר האחרון.
איננו טוענים כי אין בסיס אמיתי לדון בנושא ולהעלות חשש שמא מיתון גלובאלי נמצא בשער. ואולם, בסופו של דבר, הכלכלה נשענת במידה רבה על הציפיות. התופעה מכונה "ציפיות שמגשימות את עצמן" והדוגמאות רבות. דומה שהפעם השווקים מתעלים על עצמם בכך.
הרי אם משקי הבית והחברות רק יאמינו שאין מנוס ממיתון, הרי גם אם יש כזה, הוא ייעלם. זאת משום שתחת אמונה זו הוצאותיהם יקטנו (למה לרכוש מוצרים בני קיימא ולהתחייב לסדרת תשלומים שאין סיכוי שנעמוד בהם? ישאלו משקי הבית. למה להוציא כסף על פרויקטים שלבטח לא יהיה להם שוק? תשאלנה החברות.) הכול ברור והמיתון, בעקביות, "מגשים את עצמו לדעת".
מאת: רונן מנחם. יחידת האסטרטגיה וההשקעות בבנק מזרחי טפחות.
