אחת מהדרכים לסחור במניות הינה באמצעות מעקב אחר תנועות של בעלי עניין המגדילים את השקעתם בחברה. באופן זה, בעלי העניין מביעים אמון במניה במקום להגיד שמחיר המניה אטרקטיבי.

סוחרים בשוק ההון עובדים על פי שיטות מסחר שונות:

1. סוחרים לטווח קצר מול הסוחרים לטווח ארוך

2. סוחרים על בסיס ניתוח טכני מול הסוחרים המשתמשים בניתוח הפונדמנטלי

הרבה סוחרים בשוק עובדים לטווח קצר על בסיס הניתוח הפונדמנטלי. הניתוח הפונדמנטלי הוא בד"כ ניתוח ארוך טווח המתבסס על תוצאותיה הכספיות של החברה, צפי לצמיחת החברה או צמיחת הענף, וקביעת מחיר יעד למניה על סמך פרמטרים כלכליים.

סוחרי הטווח קצר על בסיס פונדמנטלי יוצאים מנקודת הנחה שמחיר המניה בשוק מגלם הוא המחיר הנכון למניה בכל רגע ועל סמך המידע הקיים בשוק. סוחרי הטווח קצר עוקבים בדריכות אחר המסחר המניה בהמתנה להודעה מתפרצת חיובית מצד חברה מסוימת. אותה הודעה יש בה כדי להשפיע על מחיר המניה בטווח הקצר בשל העובדה כי לאותה החברה נוסף חוזה חדש אשר מביא איתו רווחים עתידיים ולכן מחיר המניה בדרך כלל מגיב לידיעה בחיוב.

שתי בעיות בשיטת מסחר זו:

1. לעתים מידע אודות עסקה זו או אחרת דלף לשוק ההון ומניית החברה כבר עלתה כתוצאה מההודעה ולכן מחיר המניה כבר מגלם בתוכו את הידיעה.

2. הודעה מתפרצת "מזמינה" למניה ספקולנטים במטרה לגרוף רווח מהיר וללא סיכון כך שמחיר המניה הופך תנודתי יותר ויותר לאחר ההודעה והמסחר במניה נעשה מעט עצבני – היות ושוק ההון לא יודע כיצד לתמחר את מהות ההודעה.

רוב הסוחרים הפונדמנטליים לטווח קצר עובדים על פי שיטה זו ובכך מרוויחים או מפסידים כסף אך הסיכון הוא מעט גבוה. דרך טובה ובטוחה יותר הינה לסחור על פי תנועות בעלי עניין. מבלי להיכנס להגדרה המדויקת מיהו בעל עניין אציין שבעל עניין הוא אדם/חברה אשר מחזיק מניות חברה בשיעור הגבוה מ- 5%. לבעל עניין מותר לקנות ולמכור מניות בבורסה כמו כל משקיע, אולם עליו לדווח על תנועותיו אלו והגידול באחזקות שלו זמן קצר לאחר הרכישה באמצעות דיווח לבורסה באמצעות מערכת האינטרנט להודעות חברות (מאיה).

הרשות לניירות ערך אוספת ומרכזת את כל תנועות בעלי העניין ומפרסמת אחת ליום את תנועות בעלי עניין הרוכשים/מוכרים מניות בכל החברות הנסחרות בבורסה. דיווח לדוגמא עבור תנועות בעלי עניין לתאריך 18/7/2007 .

בעלי עניין (שהם לעתים גם בעלי שליטה בחברה), בד"כ יודעים מהו מצבה האמיתי של החברה, יודעים על עסקאות עתידיות העשויות להתרחש בחברה ולכן נאסר עליהם לקנות מניות במידה והם יודעים על אירוע חיובי מהותי הצפוי בחברה. אולם, הגדלת האחזקות על ידי בעלי עניין – יש בה הבעת אמון והערכה שמחיר המניה הוא אטרקטיבי למשקיעים והיות ואינם יכולים להביע זאת בצורה גלויה, מביעים זאת באמצעות רכישת מניות.

לדוגמא, אפריקה ישראל מגדילה בתקופה האחרונה את אחזקותיה בחברת התשתיות דניה סיבוס, וכיום מחזיקה אפריקה 74.52% מן החברה כאשר רק לפני חודשיים החזיקה רק 73.4%. סביר להניח שאפריקה ישראל אינה מעוניינת למחוק את מניותיה של דניה סיבוב מהמסחר, אך בכל זאת ניכר כי אפריקה ישראל מעריכה שמחיר המניות של דניה סיבוס הוא נמוך ולכן מגדילה את השקעתה בחברה. בהתחשב בעובדה שדניה סיבוס עשויה לקבל נתח משמעותי מן ההכנסות שינבעו מפרוייקט הרכבת הקלה בתל אביב (שאפריקה ישראל זכתה בו) – רכישת המניות של דניה סיבוב יכולה להיות מובנת.

מי שפועל קצת יותר מהר מאפריקה ישראל זה ארקדי גאידמק שמגדיל את אחזקותיו באוסיף. גאידמק רכש 46.88% ממניות אוסיף (32.86% בדילול מלא) כאשר השקיע לראשונה בחברה. תוך חודשיים הגדיל את האחזקות שלו בחברה ל- 63.41% (50.33% בדילול מלא). האם גאידמק יודע משהו על כוונותיה של אוסיף בעתיד שהמשקיעים לא יודעים? במקרה זה ניתן להניח שכן, היות וגאידמק עוד לא חשף את תוכניותיו באשר לאוסיף, ולכן כנראה יודע גאידמק שמחיר המניה היום נמוך בצורה משמעותית ממחיר המניה הצפוי לה בעתיד.

דוגמאות רבות ונוספות לא חסר, והדבר בא לידי ביטוי בחברות קטנות יותר אשר רחוקות מאור הזרקורים. חיים מר למשל, בעל השליטה בחברת ח.מר (העוסקת בפתרונות כוללים בתחום התקשורת והביטחון) מגדיל באופן קונסיסטנטי את אחזקותיו בחברה באופן כזה אשר מביע אמון מצדו. מניית החברה עולה בעקביות בשנה האחרונה כך שאולי וקיימת סיבה אמיתית מדוע הוא קונה מניות של החברה שאולי נדע עליה בעתיד.

סיכום