אסם מגדילה אחזקות בטבעול: תרכוש עוד 7% ב-71 מ' ש'

במסגרת האופציה שהייתה לקיבוץ לוחמי הגטאות למכור לאסם עד 23% מהמניות. כעת עומדות אחזקות אסם על 58% וניתנה לה אופציה להגיע ל-100% בעוד 7 שנים. גאון בית השקעות מותיר לאסם המלצת "החזק": קשה לראות צמיחה מהותית באופק של אסם
שרון שפורר |

ספקית המזון הגדולה, אסם מדווחת הבוקר (רביעי), כי תרכוש 7% נוספים ממניות טבעול, במסגרת האופציה שהייתה לקיבוץ למכור לאסם עד 23% ממניות טבעול. מועד מימוש האופציה הינו ב-13 במארס 2006 והתמורה עבורה הינה 70.87 מיליון שקל. עם מימושה יגיע שיעור אחזקותיה של אסם בטבעול ובסלטי צבר (חברה בת בשליטה מלאה של טבעול) לכדי 58%.

לא מדובר במידע חדש, אלא בעסקה שסוכמה כבר בחודש אוגוסט 2005.

כמו כן, במסגרת ההסכם שנחתם, ניתנו אופציות PUT ו-CALL חדשות לאסם ולקיבוץ שיאפשרו לאסם את רכישת יתרת המניות של טבעול וצבר, בעוד 7 שנים בכדי להגיע לאחזקה ולבעלות מלאה של 100%.

הקיבוץ קיבל אופצית PUT למכור לאסם בעוד 7 שנים את יתרת המניות שבידיו (42%) לפי שווי חברה כפי שנקבע במימוש האופציה הנוכחי כשהוא צמוד למדד ובניכוי חלקו של הקיבוץ בדיבידנדים שיחולקו באותן שנים.

אסם קיבלה אופצית CALL לרכוש מהקיבוץ בעוד 7 שנים את יתרת המניות שבידיו (42) לפי שווי הגבוה מבין השניים: שווי כפי שנקבע באופצית PUT בתוספת 10% או שווי חברה המבוסס של הרווח הנקי הממוצע של טבעול בשנים 2011-2012 מוכפל במכפיל 15 ובניכוי חלקו של הקיבוץ בדיבידנדים שיחולקו באותן 7 שנים.

בגאון בית השקעות מיהרו הבוקר להתייחס לעסקה. האנליסט בני שרביט מספר, כי הנהלת אסם ציינה בפגישתה האחרונה עמו, כי בשנים הקרובות היא תמנף את המאזן שלה כדי לממן את המרכז הלוגיסטי (שהקמתו תסתיים במחצית השניה של 2007 בהשקעה של 450 מיליון שקל), את מפעל סלטי צבר (שנמצא בשלבי הקמה בהשקעה של 93 מיליון שקל) ואת המפעל החדש של טבעול בצ'כיה (בהשקעה של 30 מיליון שקל).

הוא מפנה את תשומת הלב לכך, שהמפעל של טבעול בצ'כיה מתוכנן כעת, לאחר שהמפעל של טבעול בארץ הגיע למלוא יכולת היצור שלו. המפעל בצ'כיה יאופיין בעובדים זולים יותר לעומת ישראל, והקרבה שלו לשווקי היעד באירופה תאפשר להוזיל את עלויות ההובלה וגם לשווק מוצרים מצוננים (במקביל למוצרים הקפואים של טבעול שמשווקים כיום באירופה). טבעול נמצאת בתהליכי חדירה למדינות נוספות באירופה, כמו גרמניה ושוויץ.

בשורה התחתונה, אומר שרביט, כי כיוון שעדיין קשה לו לראות צמיחה מהותית באופק (למעט פעילות טבעול בחו"ל) שתצדיק את מחיר המניה הנוכחי, הוא מותיר למניה המלצת "החזק".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

תרופות (גרוק)תרופות (גרוק)

תעשיית הקשב: מיליוני ילדים על כדורים והמצב רק מידרדר

כשהמערכת חולה, הילדים מקבלים מרשם: ישראל מדורגת במקום גבוה בצריכת ריטלין לנפש - ויש לכך מחיר כבד;  כך הופכים ילדינו ללקוחות של שרשרת תרופות מסוכנת




ענת גלעד |

ע' הייתה רק בת שש ילדה סקרנית ומלאת דמיון בגן חובה במרכז הארץ. הגננת התקשרה להורים בערב והתלוננה: "היא לא מצליחה לשבת לרגע, משתעממת במפגשים ומפריעה לכל הילדים, אי אפשר להמשיך ככה". ההורים, מבוהלים מהלחץ של המסגרת ומהמעבר המתקרב לכיתה א', רצו עם בתם לנוירולוג ילדים פרטי מומלץ. האבחון היה קצר וחד משמעי: הפרעת קשב קשה. המרשם הראשון - קונצרטה. 


ביום שני זה קורה: הוועידה הכלכלית של ביזפורטל. מוזמנים לשמוע את המנהלים הבכירים במשק, לקבל תובנות על השקעות, להבין את השפעות ה-AI על חברות והאם זה הזמן לצמצם פוזיציה במניות? וגם - לראות ולקבל את הדירוג של ביזפורטל למניות פיננסיות (הדירוג לחברות התשתיות שיצרנו לקראת הועידה הקודמת שהתמקדה בתשתיות ייצר תשואה עודפת) - להרשמה


 איך מגיעים לתלות בקוקטייל תרופות בגיל צעיר?

שבועיים אחרי, הילדה לא נרדמה עד חצות, קמה עצבנית, התפרצה בבכי בלי סיבה. הנוירולוג אמר "זה עובר", אבל זה לא עבר. אז הוסיפו בהמשך כדור נגד חרדה. בהמשך הציעו כדור נגד דיכאון כי היא נהייתה אדישה, ועוד אחד לשינה. מילדה שמחה, חברותית ויצירתית עם שמחת חיים היא הפכה לילדה שקטה ועצובה. היום היא בת שלוש עשרה, עדיין נוטלת שתי תרופות קבועות, אוכלת כמו ציפור, ישנה עם כדור, ולפעמים שואלת את אמא שלה בשקט: "מתי אני אהיה נורמלית בלי הכדורים?" אמא שלה קורסת מאשמה. היא יודעת שהתחילה את הכול בגלל פחד מהגננת.

הסיפור של ע' לא יוצא דופן. זהו סיפורם של אלפי הורים בישראל. וזה גם הסיפור של עשרות אלפי ואפילו מאות אלפי הורים בארצות הברית. כדור אחד לקשב הופך לשניים, שלושה - ולפעמים לקוקטייל פסיכיאטרי שלא נבדק מעולם על מוח מתפתח. והילדים? הם אלה שנשארים עם הגוף והנפש ששינו להם לנצח. 

כמעט מיליון מרשמים לתרופות להפרעת קשב וריכוז מונפקים בישראל מדי שנה, והמדינה מדורגת במקום גבוה בעולם בצריכת ריטלין לנפש. המספרים הללו מצביעים על מצוקה אמיתית במערכת, כאשר הפתרון הנפוץ והקל הוא טיפול תרופתי לשיפור הקשב ולהרגעת הפעלתנות. אך רבים מההורים לא יודעים שהשקט התעשייתי שהם מקבלים בטווח הקצר יגבה מהילדים שלהם מחיר גבוה וכואב למשך שנים רבות.