גרין-בול: ישראל במקום ה-17 בלבד באטרקטיביות להשקעה

כך עולה ממדד שהרכיב בית ההשקעות גרין בול יחד עם בית ההשקעות האמריקני CMA. במקום הראשון? פינלנד, אחרי צרפת, הולנד, יפן. ארה"ב? היא הגיעה במדד הזה למקום השישי.
חזי שטרנליכט |

שוק המניות הישראלי ממוקם במקום ה-17 בלבד ב"מדד אטרקטיביות השווקים" שהרכיב בית ההשקעות גרין-בול בניהולו של ארז צדוק, המתמחה בהשקעות גלובליות. המדד הורכב יחד עם בית ההשקעות האמריקני CMA הנחשב, לדברי גרין-בול, לאחד מבתי ההשקעות האמריקאים המובילים בתשואות בעשור האחרון.

המדד בודק את כדאיות ההשקעה בשוקי ההון בעולם, בטווח של שנה קדימה ומדרג את המדינות על פי האטרקטיביות ועל פי כדאיות ההשקעה בכל אחת מהן. על פי המדד שדירג את שוקי ההון של 24 מדינות מתפתחות ומפותחות, שוק המניות האטרקטיבי ביותר, נכון לספטמבר 2005 הוא שוק המניות של פינלנד.

לאחריו ממוקם שוק המניות הצרפתי, שוק המניות ההולנדי והשוק היפני. ארה"ב ממוקמת במקום השישי בכדאיות ההשקעה בשווקי ההון במדינה, ולאחריה נמצאת קנדה. שוק המניות הישראלי ממוקם רק במקום ה-17, כאשר נועלים את הרשימה שוקי ההון של מקסיקו, אוסטריה והונגריה. (המדד מובא בתחתית הידיעה).

המודל המתמטי המאפשר חיזוי של תשואות שוקי המניות בעולם פותח ע"י ארז צדוק, מנכ"ל בית ההשקעות גרין-בול ובעשור האחרון הניב תשואה עודפת על תשואת שוק ההון העולמי. המדינות הכלולות במודל הן מדינות המדווחות לארגון העולמי לשיתוף פעולה כלכלי - OECD. המודל בוחן את היחסים בין הסביבה הכלכלית לשוק המניות בכל מדינה ומדינה, ועל בסיס היחסים ההיסטוריים מבצע חיזוי של תשואה לשנה הקרובה.

חיזוי התשואה ועוצמתו, משמשים לדירוג אטרקטיביות השווקים. האינדיקטורים הכלכליים אותם בוחן המודל כוללים אינדיקטורים של צמיחה כלכלית, בהם התוצר וחלק ממרכיביו, כמו אינדיקטורים של בנייה, מכירות קמעונאיות מסוגים שונים וייצור ותעשייה. כמו כן נכללים אינדיקטורים של השתכרות ואבטלה, מדדי מחירים שונים ואינדיקטורים הקשורים לשוק הכסף, כמו היצע הכסף וריביות לטווחים שונים.

לדברי שירי צ'ירקוב, אנליסטית המאקרו של גרין-בול, הקשר בין כלכלת ישראל לשוק המניות חלש יחסית לממוצע העולמי, ולעיתים קרובות השוק עולה או יורד באופן חד, ללא סיבות כלכליות אמיתיות. בעוד שהקשר הממוצע בין הכלכלה לשוקי המניות במדינות המודל עומד על 1.81, הקשר בין כלכלת ישראל לשוק המניות עומד על 0.96, כמחצית בלבד מהממוצע העולמי.

צ'ירקוב מציינת כי העובדה ששוק המניות הישראלי מוגדר כשוק מתעורר, אינה הגורם לקשר הנמוך יחסית בין הכלכלה לשוק המניות. לראיה היא מצביעה על קשר חזק בין כלכלות מתעוררות לשוקי המניות שלהן, כמו הקשר בין כלכלת הונגריה לשוק המניות ההונגרי שעומד על 2.46, מקסיקו 2.09, פולין 1.89 וטורקיה 1.71.

את הקשר הנמוך מייחסים בבית ההשקעות גרין-בול להשפעה הגדולה שיש למצב הביטחוני והגיאו-פוליטי על שוק המניות הישראלי. בגרין-בול מציינים עוד כי על פי המודל, קיימת עדיפות למדינות מפותחות על פני שווקים מתעוררים. עם זאת, חלק מן השווקים המתעוררים אינם כלולים במודל עקב חוסר בנתונים כלכליים ובדיווחים לארגון OECD.

אוסטרליה, קנדה ודנמרק מדורגות הכי גבוה ברמת ביטחון החיזוי, אך הציון שלהן נמוך באופן יחסי למדינות אחרות. מבין המדינות הנ"ל ראוי לציין את צרפת, יפן, ספרד וארה"ב, להן יכולות חיזוי גבוהות מהממוצע - וציון גבוה יחסית.

ישראל, אשר רמת ביטחון החיזוי שלה היא 0.96, מותחת את הקו המבדיל בין מדינות שניתן לחשב להם ציון לפי הנתונים הקיימים ובין אותן מדינות שרמת החיזוי על סמך על הנתונים נמוכה מדי ואינה מאפשרת תחזית.

המדד של גרין בול ו-CMA:

מהמקום הראשון: פינלנד, צרפת, הולנד, יפן, שוודיה, ארה"ב, ספרד, שוויץ, קנדה, אוסטרליה, דנמרק, פורטוגל, איטליה, אירלנד, בלגיה, ניו זילנד, ישראל, פולין, תורכיה, נורווגיה, איסלנד, מקסיקו, אוסטריה, והונגריה.

הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לבצע פעולת השקעה כלשהי. המבצע פעולה שכזאת פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא וכל האחריות מוטלת עליו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.