תיווך מתווך מפתח
צילום: ISTOCK

המתווך דרש 5% - כמה הוא קיבל בסוף?

הרוכשת לא שילמה בזמן והמתווך דרש את הפיצוי שכתוב בחוזה - 3% בתוספת ה-2% המוסכמים כדמי תיווך; האם החוזה התקבל בבית המשפט?

הרצי אהרון | (8)
נושאים בכתבה מתווך נדל"ן

רכשתם דירה, שכחתם לשלם למתווך בזמן, ופתאום הגיעה תביעה לפיצוי כפול משווי העסקה - תרחיש כזה אולי נשמע מופרך, אך הוא קורה. לפעמם העיכובים של הרוכשים אומנם לא תמימים, אבל מה קורה לאחר מכן - האם יש קנס-פיצוי על הזמן שעבר?. לאחרונה, בית משפט השלום בירושלים נדרש להכריע בסוגיה מורכבת: האם פיצוי מוסכם של 3% ממחיר דירה, בנוסף לדמי תיווך של 2%, הוא תגמול ראוי למתווך – או עונש מוגזם המוסווה כהסכם חוקי? פסק הדין, שמבטל את הפיצוי המופרז, שולח מסר ברור למתווכים: חמדנות עלולה לעלות ביוקר, ובתי המשפט לא יאשרו סעיפים שנראים כמו ניסיון לסחוט לקוחות.


המקרה: פיצוי של 5% – סביר או מוגזם?


התיק שנדון בבית משפט השלום בירושלים הוא על רוכשת דירה שחתמה על הסכם תיווך. ההסכם כלל התחייבות לשלם למתווך דמי תיווך בשיעור 2% ממחיר העסקה, אך גם סעיף נוסף: פיצוי מוסכם של 3% נוספים ממחיר הדירה במקרה של איחור בתשלום. בסך הכול, התביעה דרשה 5% משווי הנכס – סכום משמעותי שעשוי להגיע לעשרות או מאות אלפי שקלים, תלוי בערך הדירה.

המתווכים טענו כי הפיצוי מוצדק, בהתחשב בזמן ובמשאבים שהשקיעו במציאת הנכס. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי מדובר בקנס מופרז שנועד להעניש ולא לפצות על נזק ממשי. השופטת מרים קסלסי קיבלה את עמדת הנתבעת, וקבעה כי הפיצוי של 3% אינו סביר ואף פוגע בתקנת הציבור. היא הדגישה כי הסכמי תיווך, כמו כל חוזה, כפופים לעקרונות של הגינות ומידתיות, ולא ניתן להשתמש בהם ככלי להטלת קנסות מחופשים.

השופטת ציינה כי תפקידו של פיצוי מוסכם הוא לשקף נזק צפוי, ולא להפוך לעונש. כאשר הפיצוי מגיע ל-150% מדמי התיווך המקוריים או משתווה לריבית חודשית של 4%, הוא מאבד את ההיגיון הכלכלי והופך לבלתי מידתי. היא הוסיפה כי במקרה של ערעור, יש להפחית את הפיצוי ל-0.3% בלבד משווי הדירה – 10% מהסכום המקורי – כדי לשמור על איזון חוזי.


מגמה משפטית: בלימה של סעיפים עונשיים

פסק הדין ממשיך קו עקבי של בתי המשפט בישראל, שמבטלים או מפחיתים סעיפי פיצוי מוסכם שנראים כקנסות במקום כפיצוי על נזק ממשי. השופטת הציעה נוסחה חלופית לפיצוי בגין איחור בתשלום: קשירה לריבית בנק ישראל בתוספת של 15%, שתשקף את משך ההפרה ותמנע עונשים שרירותיים. המסר למתווכים ברור: סעיפים שנראים כניסיון להפעיל לחץ לא הוגן על לקוחות עלולים להיפסל. הדבר תואם מגמה רחבה יותר בשוק הישראלי, שבו בתי המשפט מגבילים סעיפים חוזיים שנראים כמנצלים את חוסר האיזון בין צדדים, במיוחד כאשר מדובר בצרכנים מול בעלי מקצוע. לדוגמה, תביעות דומות נגד קבלנים או ספקי שירותים הובילו לפסיקות שהפחיתו קנסות על הפרות חוזה, תוך דגש על הגינות ומידתיות.


ההקשר הכלכלי: שוק הנדל"ן הישראלי תחת לחץ

הפסיקה מגיעה על רקע מצב כלכלי מורכב בישראל. שוק הנדל"ן, שסבל מירידה של כ-15% במספר העסקאות ב-2024 בהשוואה ל-2023 (לפי נתוני משרד השיכון), מושפע מריביות גבוהות, אינפלציה מתמשכת וחוסר ודאות פוליטית. מתווכים, שמתמודדים עם ירידה בהכנסות עקב הירידה בביקוש לדירות, נוטים לעיתים לנסח הסכמים עם סעיפים מחמירים כדי להבטיח תשלום, גם במקרה של הפרות מצד הלקוחות.  אך התנהלות זו עלולה להיות חרב פיפיות. לקוחות, שכבר נאבקים עם עלויות משכנתאות גבוהות (ריבית ממוצעת של 4.5% ב-2025) ויוקר מחיה, רגישים יותר לסעיפים שנראים כנצלניים. מקרים כמו זה שנדון בירושלים מדגימים כיצד מתווכים, בניסיון להגן על הכנסותיהם, עלולים לאבד את האמון של לקוחות ולספוג פסיקות משפטיות שמפחיתות את תביעותיהם.

השוואה גלובלית: תיווך בעולם

המקרה הישראלי משתלב במגמות רחבות יותר בעולם, שבהן רגולטורים ובתי משפט מגבילים עמלות מופרזות בתחום הנדל"ן. בארצות הברית, למשל, תביעה ייצוגית נגד איגוד המתווכים הלאומי (NAR) ב-2024 הובילה להסדר שמפחית עמלות תיווך לאחר שנתגלה כי מתווכים קשרו להגביל תחרות. באירופה, מדינות כמו גרמניה וצרפת קובעות תקרות לעמלות תיווך (בדרך כלל 1%-3%), וחוזים עם סעיפי קנס כבדים נתונים לביקורת מחמירה.  

קיראו עוד ב"נדל"ן"

בישראל, שבה דמי התיווך המקובלים עומדים על 2% לכל צד (קונה ומוכר), סעיפי פיצוי מוסכם של 3% נוספים נתפסים כחריגים. השוואה זו ממחישה כי הפסיקה תואמת את המגמה הגלובלית להגן על צרכנים מפני התחייבויות לא הוגנות, במיוחד בשווקים תחרותיים כמו נדל"ן.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    אנונימי 26/04/2025 10:48
    הגב לתגובה זו
    אם נקבל את הפסיקה ונגיד שמוגזם פיצוי כל כך גבוה למה להציג את המתווך כעושק כאשר הוא נאלץ לתבוע מישהי שהתחמקה מלשלם לו. קיבלה את שרותו. עבד עבורה והיא התחמקה מלשלם. אז לייצר כתבה שתמשוך לייקים מתלהמים כנגד הנגזל זו חכמה קטנה
  • 6.
    אלמוג 25/04/2025 16:48
    הגב לתגובה זו
    איזה מקצוע בזוי
  • 5.
    תיווך זה מקצוע מומצא ללא השכלה ללא כישורים ללא פיקוח. קיצור נוכלים כמו רוב עורכי הדין (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 13:36
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    רמי 25/04/2025 13:24
    הגב לתגובה זו
    פרסם אותה ותדרש חודש עמלה.ואני שואל למה מי שמחפש דיור זול מסיבותיו צריך לשלם לו חודש שכמעט מגיע ל 10% תוספת בחלוקה חודשית לשנה.פשוט עשה העתק הדבק למודעה בלוח
  • 3.
    אנונימי 25/04/2025 13:16
    הגב לתגובה זו
    מה הוא כבר מועיל פה שצריך להעביר לו עמלה בגובה מספר חודשי עבודה שלמים.מהההה
  • 2.
    צחי 25/04/2025 12:17
    הגב לתגובה זו
    מה יהיה הסוף עם החמדנות והגרידיות של נותני השירות למיניהם במדינה ולא אני לא מדבר רק על מתווכים למיניהם אני מדבר גם על מסעדות פודטראקים וודוכני מזון מהיר למיניהם נהגי מוניות מוסכים שיפוצניקים ועוד ועוד ועוד.הכיצד הפכנו מארץ חמדת אבות לארץ אוכלת יושביה
  • דני קיי 26/04/2025 17:02
    הגב לתגובה זו
    מפעיל מונה בכל נסיעה עובד לפחות 12 שעות ביום משלם את כל המיסים מרוויח בין 10 ל12 אלף שח בחודש לא בשמיים בכל מקצוע יש ישרים ועקומים זה לא המקצוע זה האנשים ואין ענישה בתי משפט מקלים אם בכלל מדינת ישראל גן עדן לנוכלים
  • 1.
    עורך דין מתחיל 25/04/2025 12:03
    הגב לתגובה זו
    הפעם בית המשפט פסק בדיוק כמו שצריך מי שלוקח מתווך מריץ אותו והכל חייב לדעת שמגיע לו תשלום במקרה של סגירת עסקה וכמובן לשלם לו בכבוד ולא דרך בית משפט לעומת זאת גם על המתווך לדעת שאי אפשר להגזים
דירה דירות בניין
צילום: שלומי יוסף

מה עדיף - דירה חדשה או יד שנייה? הטעויות שעולות מאות אלפי שקלים

דירה חדשה מבטיחה ריח של חדש ושקט לכאורה, יד שנייה מביאה ודאות; בסוף 2025, כשהמימון יקר, מדד תשומות בנייה ומבצעי קבלן משנים את התמונה, ההכרעה פחות רגשית ויותר כלכלית

רן קידר |

השאלה אם עדיף לקנות דירה חדשה או דירה יד שנייה תלויה בגורמים רבים ומשתנים לרבות שיקולים פיננסיים, תזרימיים, משפחתיים ועוד. רבים נמשכים לדירה חדשה בגלל תוכניות מסובסדות, מבצעי קבלנים ותחושת ביטחון של בניין חדש, אבל שוק היד השנייה ממשיך להיות מרכז הכובד של העסקאות בישראל. אנשים קונים דירה שהם יכולים לראות בעיניים.

נתוני הלמ"ס לרבעון השלישי מראים תמונה ברורה שהיא המשכה  של מגמה ברבעונים האחרונים: יותר דירות יד 2 נמכרות מאשר דירות חדשות. ברבעון השלישי כ-65% מעסקאות הדיור בישראל הן בדירות יד שנייה, לעומת 35% בדירות חדשות. הפער הזה מתרחב בתקופות של אי-ודאות כלכלית, כשרוכשים מעדיפים לראות מה הם קונים.

דירה חדשה על הנייר היא רכישה בתנאי אי-ודאות - לא רק לגבי הדירה עצמה, אלא לגבי הסביבה, הבניין, איכות הביצוע, השירות והזמן עד המפתח. דירה יד שנייה מאפשרת בדיקה מהירה של רוב הדברים שמכאיבים באמת: רעש, אור, רוחות, חניה, שכנים, ועד בית, ליקויים, נזילות ותחושת המרחב. בד בבד, היא יכולה לדרוש שיפוץ יקר, טיפול בתשתיות ישנות ולעיתים פשרות בתכנון.


ודאות מול הבטחה: מה באמת קונים כשחותמים על דירה חדשה

קניית דירה חדשה בנויה משני חלקים: המפרט ומה שלא כתוב. המפרט הוא מה שמופיע בחוזה, בתוכניות ובנספחים. מה שלא כתוב הוא איכות החיים שתתגלה רק אחרי אכלוס. חניון ש"על הנייר" עובד, אבל במציאות מתעכב; מעליות חדשות שמייצרות תקלות בשלב ההרצה; חדרי אשפה שמעלים ריחות; חברת ניהול שמחליפה נהלים כל חודש; ולפעמים סביבה שמשתנה בזמן שהפרויקט נבנה, כמו תשתיות חדשות, כבישים, מבני ציבור או שינויי תכנון. וגם - תשלום גדול לוועד בית, עיכובים שונים, פגמים ותקלות בדירה שהקבלן אמור לתקן. ועוד. 

גם אם הקבלן פועל לפי כללים, בניין חדש הוא מערכת שצריכה זמן כדי להתייצב. שנים ראשונות כוללות תקופת בדק ואחריות, תיקונים, ביקורי בעלי מקצוע ודיונים אינסופיים בווטסאפ של הדיירים. זה מחיר שצריך לקחת בחשבון. יש יתרון לכך שהקבלן אחראי על ליקויים בתקופות מוגדרות - שנה לבדק ושלוש שנים לאחריות על רוב הרכיבים - אבל האחריות לא תמיד מתורגמת לפתרון מהיר, ולעיתים הדיירים נאלצים להתעקש, לתעד ולהכניס אנשי מקצוע מטעמם. זה כאב רוב גדול, כשברוב הבניינים החדשים וברוב הדירות זה טיפול שוטף מול הקבלן. 

דירה למכירה
צילום: איציק יצחקי

חוסכים לפנסיה, אבל אין להם דירה: למה לא לאפשר פדיון מהפנסיה למטרת רכישת דירה?

אבסורד גדול - פנסיה גדולה ואין הון עצמי לרכישת דירה; למה לשלוח משפחות וזוגות לשוק השכירות אם הם רוצים לקנות דירה ויש להם כסף בפנסיה?

רן קידר |
נושאים בכתבה דירה פנסיה

הפרדוקס הישראלי מוכר לכולם: זוג צעיר משתכר יפה, מפריש מדי חודש אלפי שקלים לפנסיה, אבל אין לו סיכוי לגרד הון עצמי לדירה. מחירי הדירות אומנם יורדים כרגע, אבל עדיין דורשים 400–600 אלף שקל לפחות כהון עצמי. 

בחשבון הפנסיה של הזוג הזה כבר מצטברים מאות אלפי שקלים, אבל זה כסף שהוא לא יכול לגעת בו עד גיל פרישה, וגם אז רק בתנאים קשיחים. התוצאה: הזוג משלם שכר דירה של 5,000-8,000 שקל בחודש ואפילו יותר במקום לקנות דירה.


איסור על משיכת כספי פנסיה

אסור למשוך כספי פנסיה לרכישת דירה ולכל סיבה אחרת בלי לשלם מס מלא של 35%. גם הרעיון להשתמש בחיסכון הפנסיוני כערבות למשכנתה נדחה על ידי הבנקים ורשות שוק ההון. כלומר, המדינה הכריחה אותנו לחסוך לפנסיה,  ועכשיו היא אומרת לנו: "הכסף שלך, אבל אסור לך להשתמש בו לדירה".

היו ניסיונות רבים לשנות את זה. כבר ב-2019 מרכז המחקר של הכנסת פרסם ניתוח מפורט שהציע לאפשר משיכה פטורה ממס של עד 20% מערך הדירה (תקרה של כ-1.7 מיליון שקל), בתנאי שהכסף יוחזר לפנסיה בתשלומים חודשיים קטנים יחסית. הצעות חוק דומות עלו שוב ושוב, כולל הצעה להחזר נומינלי בלבד (בלי ריבית) כדי שלא לפגוע יותר מדי בקצבה העתידית. בכל פעם ההצעה נתקלה בחומת השמרנות של רשות שוק ההון ואגף התקציבים: "זה יפגע בביטחון הפנסיוני של הציבור".


הטענה הרשמית היא שמי שמושך היום ישלם מחר מחיר כבד בגיל פרישה. זה נכון חלקית, אבל מתעלם מהתמונה המלאה: שכר דירה גבוה הוא "מס פנסיוני" לא פחות כבד. כשזוג משלם 6,000 שקל שכר דירה במשך 25 שנה, הוא מעביר לבעל הבית כ-1.8 מיליון שקל (לפני הצמדה). אם אותו זוג היה לוקח 400 אלף שקל מהפנסיה, קונה דירה ומוסיף 800–900 שקל בחודש להחזר לפנסיה - הוא היה מסיים את התקופה עם דירה בבעלותו ועם פנסיה מופחתת בכ-4,000-5,000 שקל בחודש. במקרים רבים, החיסכון בשכר הדירה עולה על הפגיעה בקצבה.