הכלכלות החזקות בעשור הבא: מי עולה, מי יורד ואיפה ישראל?

פרופ' דן גלאי |

בימים אלה מתכנסים באיסטנבול שרי האוצר של המדינות החברות בקרן המטבע העולמי (IMF) וביניהן גם ישראל. הדיונים נערכים על רקע המיתון בו שרויות מרבית הכלכלות בעולם והמשבר הפיננסי החמור. לקראת הכנס פרסם ה IMF תחזית מעודדת יחסית לכלכלות העולם, הצופה גידול בתוצר הלאומי (תל"ג) במיוחד במדינות המפותחות (סין, הודו, ברזיל ועוד), וצופה מעבר לצמיחה מתונה של כ 1.3% בארה"ב וצמיחה של קרוב לחצי אחוז באירופה. התחזית לישראל היא של צמיחת התל"ג בכ-2.5% בשנת 2010.

שרי האוצר דנים בצעדים לחיזוק שוק ההון העולמי תוך שיפור מערכות הפיקוח העולמיות והלאומיות, הגדלת בסיס ההון העצמי בבנקים, ושיפור המערכות שיאפשרו לקבל התראות מוקדמות על התערערות מצבם של מוסדות פיננסיים גדולים. בין השאר דנים שרי האוצר גם בשינוי מהותי במערכת התמרוץ והתגמול של מנהלים בכירים ושל מקבלי החלטות בבנקים ובגופים פיננסים אחרים.

המטרה היא להקטין את החשיפות לסיכונים במוסדות הפיננסיים, ובמיוחד להקטין את המוטיבציה ללקיחת סיכונים על ידי מקבלי ההחלטות והמנהלים שנועדו לשפר את הבונוסים שלהם (כאשר הכישלונות מכוסים מהקופה הציבורית). למערכת קלוקלת זו הודבק הכינוי: "הקפיטליזם של הרווח והסוציאליזם של ההפסד".

שרי האוצר דנים באיסטנבול גם במערכת התמריצים לכלכלות הריאליות וביחסי הכוחות שבין המטבעות השונים. הדאגה העיקרית היא מחולשתו של הדולר, ועל רקע זה נשמעות דרישות להחליף את הדולר כמטבע "הקשה" של העולם מצד אחד, ודרישות לחזק באופן יחסי את המטבע הסיני, כדי לעודד יצוא לסין ולהחליש הרצון לייבא משם. הסינים מצידם ממשיכים לתמוך בדולר על ידי רכישה מסיבית של איגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך של ממשלת ארה"ב.

להערכתנו, המגמה של התחזקות הכלכלה הסינית (כמו גם הכלכלות של הודו, וייטנאם, ברזיל, ארגנטינה, ועוד) והחלשות הכלכלה האמריקאית (וחלק מהאירופאית), תימשך בוודאי גם ב-2010 וקרוב לוודאי שמגמה זו תימשך בעשור הקרוב.

הכלכלה הישראלית:

שוק ההון הישראלי מגלה עוצמה מרשימה בחודשים האחרונים, מדד המעו"ף חצה את רמת ה-1,000 נקודות, מחזורי המסחר גדלו ליותר ממיליארד שקלים ביום, וגיוסי ההון בשוק איגרות החוב נמשכים בקצב הולך וגובר תוך ירידת פרמיות הסיכון באגרות חוב בדרוג גבוה ואגרות עם בטחונות.

הנתונים הכלכליים של ישראל מראים על אי החמרה במצב התעסוקה, על שיפור בתפוקה הלאומית במחצית השנייה של 2009 ועל שיפור ניכר בקצב הגידול בהכנסות המדינה מול התחזיות שגובשו בתחילת 2009.

עצמה זו באה גם על רקע ההחלטה של נגיד בנק ישראל שלא להעלות את הריבית בחודש אוקטובר. הציפיות של הנגיד הן להתייצבות האינפלציה השנתית בטווח עליו הוחלט בממשלה, קרי, בין 2 ל-3 אחוז.

ישראל יוצאת מהמשבר העולמי בשריטות קלות בלבד בהשוואה למרבית הכלכלות המפותחות. קיים סיכוי טוב שדירוג האשראי הבינלאומי של ישראל יעלה בשנת 2010 לאור עוצמתה של הכלכלה המקומית הן במונחים אבסולוטיים והן באופן יחסי לכלכלות של מדינות אחרות המדורגות בדירוגים הגבוהים. ללא ספק, יתרות המט"ח העצומות של שצבר בנק ישראל (העומדות על כ 60 מיליארד דולר !) יהוו גורם חיובי בשיקולי דירוג האשראי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.