טראמפ לוחץ ידיים לטרוריסט - למה זה יכול להיות טוב לכלכלה ולבורסה?

הימים האחרונים מרגישים כמו סוף העולם, אבל הם גם הזדמנות כלכלית נדירה. 

קודם, האמריקאים משאירים את ישראל לבדה במיצרי באב-אל-מנדב, הם הסתפקו בגלי ההפצצות על החות'ים והבינו שקשה מאוד להכניע את אלו שאין להם כמעט ומה להפסיד. הממשל מגדיר את מהלך החתימה החד-צדדי מבחינתו כ'הישג אדיר'. מי שתהה אם ההסכם כולל את החזית הישראלית קיבל הבהרות בליסטיות בהפרש של שעות. ההתקפות ה'סולידריות' של החות'ים קיבלו אור ירוק להמשיך כשישראל נגררת להגיב כ-2,000 קילומטר מגבולותיה.

ניחא, חות'ים, בוודאי בסוגיות הגרעיניות נקבל גיבוי מלא. מול משטר האייתוללות אנחנו אף פעם לא נהיה לבד, התעודדנו. על הגרעין למטרות שלום שהספיק להתעשר ולהגיע כמעט אל נקודת האל-חזור בטוח טראמפ יטיל את כל כובד משקלו, הרי ח'אמיני אפילו לא ניסה להסתיר את כוונות המשטר והתבטא פעם אחר פעם ברשת X על המטרות הנוספות שהם מקווים להשיג עם האורניום הזה. ב-7 למרץ טראמפ שיגר מכתב מנומס ומנומק שדרש מההנהגה האיראנית לחשב מסלול בנוגע לתכנית הגרעין שלה והתניה מפחידה מאוד שבמידה ואיראן תסרב היא תעמוד בפני מתקפה צבאית. הנה, זה טראמפ שלנו, עם איראן הוא לגמרי איתנו.

רק שאותו מכתב נחת בוושינגטון עם דואר חוזר. האיראנים דחו את הדרישות ואמרו שלא ינהלו משא ומתן תחת דרישות "בריוניות". קיווינו שהנה זה יעלה לטראמפ את הסעיף אבל מוושינגטון התקבלה תגובה קרירה - נמשיך לנסות פתרונות דיפלומטים, מתקפה צבאית היא ברירה אחרונה מבחינתנו. 

הצטעקנו - מיסטר טראמפ, הבטחת! אמרת שתפעיל את מדיניות הלחץ המקסימלית שלך - למה בדיוק התכוונת כשאמרת מקסימלית לא התכוונת להוריד פצצות GBU-57 בפורדו ובנתנז? לצערנו, לא קיבלנו תשובות, אבל לקח לנו כמה ימים להשיג את החדר הסגלגל, הקו היה תפוס, טראמפ עכשיו בדיוק עם בן סלמן ובשמו המערבי MBS, בכל זאת תעשיית השבבים יותר חשובה מהפרויקט הציוני. 

• טראמפ: "מכס של 80% על סין נראה נכון" - האם השיחות הקרובות יביאו להפחתה במתיחות?
• ההייטק המקומי נושם לרווחה - ביידן הכניס את ישראל לרשימה השחורה, טראמפ מבטל את הנחיות קודמו

ניסנו לקחת יוזמה, אולי בכל זאת הם שם קצת עסוקים אז נרים אנחנו את החימושים לאתרי הגרעין, היינו כבר בדרך לקוקפיט כשוושינגטון חזרה לשיחה - השתגעתם? תרדו מזה מיד זה עלינו - וקצת אחר כך צייצו בחשבונו של הנשיא שאוי ואבוי לאיראנים אם הם לא יקשיבו הם יחטפו סנקציות כלכליות שיביאו את ייצוא הנפט שלהם לאפס.

המשכנו להביט בעיניים כלות על גבול הצפון שלנו, סוריה החדשה התחילה לקבל צורה ישנה, שוב נשחטים שם אנשים ושוב רודן טורקי ששוטם אותנו לא פחות מהאייתוללות מעמיק שליטה. הניסיונות שלנו לדחוק את הרגליים של טורקיה מסוריה עלו בתוהו. הטורקים האלו אפופים בחלום תחיית האימפריה העות'מאנית התחילו לתפוס פיקוד במדינה העלוואית בדימוס. 

הם עוזרים לסוריה לפרק את המיעוטים הכורדים ובתמורה לקבל שטחי שליטה. ניסינו להסביר לוושינגטון עד כמה זה חמור, עד כמה טורקיה היא בכלל לא נאטו וכמה היא אוהבת את האחים המוסלמים ואפילו את הבני דודים שלהם. הנה תראו איך הם מקבלים בזרועות פתוחות את בכירי החמאס. אבל וושינגטון כבר גערה, אולי מספיק להתלונן? תנו לנו לעשות עסקים ותראו שהכל יהיה בסדר וטראמפ הוסיף: "הנשיא ארדואן הוא חבר שלי. הוא אדם שאני אוהב ומכבד. אני חושב שהוא גם מכבד אותי".

• משרד התחבורה מגביר היערכות לרעידת אדמה הרסנית
• היקף המשכנתאות באפריל - 8 מיליארד שקל; האם השוק מתחמם מחדש?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ניסינו בשארית התקווה לקוות שאולי כך יהיה. חכו חכו הולכות לבוא בשורות, 'אני הולך לנאום נאום היסטורי' צייץ טראמפ לפני שהמריא למזרח התיכון, קראנו את זה וללב חזרה תקווה, הנה, פה וודאי יבוא התיקון. טראמפ שלנו יעשה אותנו 'גרייט אגיין' אנחנו בטוח נחזור לחדשות. צפינו יחד עם העולם (כי לא היה מי שיזמין אותנו) בשטיח הסגלגל נפרס ממטוס האיירפורס 1 של יונייטד סטייס אוף אמריקה אל אדמת המפרץ הסעודית הלוהטת והיה לנו קשה שלא לחייך בכזאת אווירה חיובית וקונסטרוקטיבית בטוח שנקבל בשורות. 

מאוחר בערב מול עשרות אלפי ג'לביות לבנות, טראמפ תפס את הרמקול, בעולם השתררה דממה - 'הנאום ההיסטורי' עומד להתחיל: 

בפנים חמורות-סבר טראמפ סקר את הקהל ואז הטיל את הפצצה. הסרת כל הסנקציות מסוריה, לעם הסורי יינתן צ'אנס חדש לבנות את עצמו. כל הקהל נעמד על הרגליים, גם MBS בכבודו ובעצמו עמד ומחא כפיים במרץ ובעיניים דומעות. ולמחרת בבוקר טראמפ כבר לחץ יד עם אחמד אל-שראע. 

התמונות האלו מסעודיה בהן נשיא ארצות הברית לוחץ ידיים למי שעד לא מזמן הלך עם בנדנה של דאע"ש וכעת רק תפר חליפה מצליחות לעורר אצל לא מעט אי-נוחות. אבל בואו, אולי טראמפ - מלך הדילים שומר לנו איזה הפתעה בשרוול?

בואו ננסה רגע להכנס לראש של טראמפ. טראמפ הוא לפני הכל ביזנסמן, והוא מסתכל על מפת העולם כמו משחק מונופול. האיש הזה לא סתם זורק מילים – הוא רוצה רווחים, הוא רוצה שקט, והוא רוצה שאמריקה תצא הכי זוהרת. 

וישראל? אנחנו יכולים רק להרוויח מזה, אם נסכים לזרום קצת ולהפסיק להתבכיין. נכון, הוא השאיר אותנו להתמודד לבד עם החות'ים במרחק 2,000 קילומטר, ונכון, הוא קצת התקרר כשניסינו להזכיר לו את ההבטחות שלו על איראן. אבל אפשר גם לנסות ולראות את התמונה הגדולה: סוריה מתחילה להיראות כמו פרויקט חדש של וושינגטון וסעודיה עוד רגע יושבת איתנו לשולחן השבת. 

אם טראמפ ירצה שלום – יהיה שלום. אם הוא ירצה נורמליזציה עם סעודיה, הסדר בעזה, חטופים שחוזרים הביתה – זה יקרה. אנחנו רואים את זה קורה עם הסינים, מעצמה קצת יותר גדולה מאיתנו. 

אז למה שהסדר עם איראן, עם הבטחה אמריקאית לפקח על הגרעין שלהם, לא יתאים לנו? תוסיפו לזה מתנה עטופה בסרט – נורמליזציה עם סעודיה, ובתוכה חבילה קטנה ואולי קצת פחות עוברת בגרון: הודנה עם חמאס. כן, הפסקת אש ארוכה, חטופים שחוזרים הביתה, רגיעה של חמש, אולי שבע שנים. זה לא הניצחון המוחלט שאנחנו מייחלים אליו? מישהו נהנה מהסחבת הזאת? מגיוסי המילואים והעלויות המטורפות האלו? האמריקאים יושיבו אותנו ואת העזתים לשולחן, ינופפו באצבע ויגידו: תירגעו, תחתמו ותעשו שיהיה כאן שקט.

ולאלו שנואמים מעל כל במה שאנחנו לא צריכים את האמריקאים שאפשר "להיגמל מעסקאות הנשק" אי אפשר לתאר את גודל הקשקוש. תרצו להיגמל מאמריקה? תתחילו להכין צ'ק של 10,000 שקל למשפחה, כי זה מה שהם שמים לנו על השולחן שלנו כל שנה. טראמפ, עם כל הקפריזות, השליפות מהמותן והציוצים שלו, חושב מחוץ לקופסה. הוא לא עובד בשביל הבייס של מישהו פה, הוא לא מתעניין מי צועק יותר חזק בכנסת. הוא עושה עסקים – בשביל אמריקה, ועל הדרך גם בשבילנו, אם נואיל לשבת בשקט ולא לקפוץ לו על הראש כל יומיים.

הוא כבר שילם לסעודים עם לחיצת הידיים לאחמד אל-שראע, והשיג בתמורה עסקה לענקית השבבים אנבידיה. עכשיו הוא רוצה מהלך גדול במזרח התיכון. אז אולי, רק אולי, ננמיך טונים ונראה לאן זה הולך?

אנחנו לא יודעים איך זה ייגמר. מה שאנחנו כן יודעים זה ששלום אזורי ונורמליזציה ממלאים את הכיסים ומעלים את הבורסה. 

אנחנו יודעים ששלום לא תמיד נוח לפוליטיקאים, כי זה מפריע להם לנפנף בדגלים מול הקהל. ואנחנו יודעים שטראמפ לא ממש מתרשם מהדרמות שלנו – הוא כאן בשביל העסקה הגדולה. אז נשב בצד, נחכה, ונקווה שהפעם, כשהשטיח הסגלגל ייפרס שוב, נקבל בשורה ששווה את כל ההמתנה הזו.