על ביקורת ומבקרים
הביקורת הנפרשת ונמתחת בתדירות מעייפת על השיטה ועל אותם אלה שבחרו לפעול על פיה, הינה רחבת היקף. לעיתים, נדמה כי השיטה והעוסקים בה, נמצאים במעקב מיקרוסקופי מתמיד אשר כל מטרתו ללכוד את השיטה בנקודות החולשה שלה ואכן, כבכל שיטה העוסקת בשוק דינאמי ובעל רמת אי ודאות, נקודות חולשה כאלה אכן קיימות.
לא תמיד ביכולתה של השיטה להעריך את כיוון השוק בדיוק בו מצפים ממנה לעשות זאת. לעיתים, נעוצה הטעות בפירוש שנתן המנתח הטכני לתבנית שיצר השוק או שימוש שעשה בכלים שאינם מתאימים לשלב בו נמצא השוק. במרבית המקרים האחרים, הרי שהביקורת הנמתחת על השיטה אינה הוגנת ובאה לחפות על אי יכולתו של המבקר להבין את השיטה או לפעול על פיה.
למרות זאת, אין שיטה טובה מזו להערכת מצבו הנוכחי של השוק, להתמודדות עם הנתונים הנוכחיים ואין שיטה טובה מזו לתזמון נכון, לקביעת נקודות כניסה ויציאה מן השוק, לעבודה ברמת סיכון נמוכה וצמצום ההפסדים לרמת המינימום.
הביקורת
הביקורת באה ממגוון רחב של העוסקים בתחום. בחלקה היא מקצועית ולגיטימית ומטבע הדברים, היא זו שתקבל את עיקר התייחסותי. חלקה האחר של הביקורת בא מאותם אלה שנחלו אכזבה מן השיטה. אכזבה משום שלא השכילו להתמודד עמה, להבינה, או משום שאינה מתאימה להלך מחשבתם. הסיבות, כפי שכבר ציינתי, אינן חשובות.
ויש כמובן את החלק השלישי של המבקרים הנצחי והפיקנטי ביותר הנקרא "ביקורת ברמה האישית". ביקורת זו היא השכיחה ביותר ובה כולנו נתקלים לא אחת. הביקורת אינה כלפי השיטה אלא כלפי העוסקים בה ובדרך כלל מדיפה ריח רע של חוסר פרגון קנאה תסכול ומרירות.
האמנם נבואה המגשימה את עצמה?
אחת מן הטענות הלגיטימיות מתמקדת בהנחה כי הגישה הטכנית היא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. טענה לגיטימית ומקובלת אם כי לדעתי בלתי רלוונטית .הניתוח הטכני הוא סובייקטיבי באופיו ולעיתים יתקיימו מצבים בהם לא יהיו שני מנתחים טכניים תמימי דעה באשר לשוק אותו הם חוקרים. מובן שקיימים כלי עזר נוספים שמטרתם לאשר או לסתור את הנחתו הראשונית של המנתח, אך עדיין הניתוח נשאר ומוגדר כסובייקטיבי כך שלא כולם רואים הכל עין בעין. גם אם כך היה הדבר וכולנו היינו תמימי דעים באשר לכיוון שיוטו של השוק, הרי שאנשים מטבעם שונים זה מזה בגישתם לשוק, בטקטיקות שלהם ובדרך בה הם פועלים. חלק יפתחו פוזיציה בשלב מוקדם ככל האפשר כאשר רב הנסתר על הגלוי, ולו רק כדי לסחוט עוד כמה אחוזים זעומים אם וכאשר יחל השוק מהלך משמעותי. אחרים, יחכו לאיתות טכני מובהק כי אכן מגמה חדשה נולדה ואילו הזהירים באופים ימתינו בסבלנות עד לשלב בו יתרחש תיקון טכני הנוגד את כיוונה של המגמה הראשית.
סביר להניח כי לו הייתה מתרחשת סיטואציה בה היה ברור לכל כי פעולה משותפת גורמת לעיוות השוק, הרי שכתוצאה מכך היו השחקנים עורכים כיוונונים עדינים לכלים שלהם כדי לקבל את האות לפתיחת פוזיציה בנקודות ייחודיות. מה גם שחשוב לזכור שהגרפים אינם גורמים לשוק "דובי" או "שוורי". מגמות אלו מופיעות ונשמרות אך ורק כאשר הן מונעות ומקבלות צידוק על ידי חוקי הביקוש וההיצע הכלכליים.
הטענה כי השיטה הטכנית היא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה היא טענה מתחכמת שכן כדי שהיא תהפוך להיות כזאת, עליה להיות מושלמת. השאלה המרכזית שכל אחד חייב לשאול את עצמו האם גישה זו עובדת עבורו. אם כן מה טוב. אנא המשך והתעלם מכל השאר. אם לא. נטוש וחפש משהו אחר.
השיטה היא כלי עבודה כפי שמפתח צינורות הוא כלי עבודה וכפי שמקדחה היא כלי עבודה. ואם כבר הלכת לאיבוד בשטח תוך שימוש במפה, לא סביר להניח שהמפה לא נכונה.
תיאורית ההליכה המקרית
ביקורת נוספת הראויה למלוא ההתייחסות היא "תיאורית ההליכה המקרית" אשר פותחה וטופחה בקהילייה האקדמית, גורסת כי תנודת המחירים היא בלתי תלויה וכי מחירי העבר אינם אינדיקטור אמין לחיזוי מחירי העתיד. במילים אחרות, תנודת המחירים היא אקראית ובלתי ניתנת לניבוי. למרות שאין עוררין על כך שאכן קיימת מידת מה של אקראיות בתנודת המחירים הרי שיהיה זה בלתי מציאותי להניח כי כל תנודת המחירים היא כזו. הויכוח האקדמי האם נעים המחירים במגמות הינה בעלת חשיבות מזערית לדידו של הטכנאי המוצא עצמו חשוף בצריח אל מול שוק "דובי" או "שוורי".
מושגים אלו המשמשים תדיר פרשנים ומנתחי שווקים למיניהם, סותרים את הנחותיה של "תיאורית ההליכה המקרית" שכן לו כל תנודת המחירים הייתה רנדומלית במהותה, לא היה מקום בלקסיקון השוקי למינוחים שכגון אלה. אם עדיין מכרסם בך הספק, קורא יקר, מבט חטוף בגרפים שונים הלקוחים אקראית מכל בורסה או מכל שוק שהוא, יבהיר לך את נוכחותן החזקה של המגמות השונות.
כנגד טענותיה של תיאורית ההליכה המקרית עולה השאלה לגבי אורך חייהן והרווחיות העודפת שמעניקות למשתמשיהן מערכות ממוחשבות עוקבות מגמה שכל מטרתן לזהות ולאותת בשלבים מאוד מסוימים ובעלי סיכון נמוך במגמות שוק למטרת רכיבה עליהן. למרות התחושה ששתי גישות אלו סותרות האחת את רעותה, ונמצאות בקונפליקט מתמיד, מעניין לגלות כי השיטה הטכנית ו"תיאורית השוק היעיל" עליה מתבססת תיאורית ההליכה המקרית, נושקות אחת לשניה בהנחת היסוד שלהן הגורסת כי השוק מגלם את כל האינפורמציה. האקדמיה טוענת כי אין אפשרות להפיק רווח עודף על השוק כתוצאה משימוש באינפורמציה זו שכן היא מגולמת במהירות לתוך המחירים, הנחה זהה להפליא לזו של הגישה הטכנית.
בסיכומו של דבר, כל תהליך נתון יראה רנדומלי ובעל יכולת ניבוי אפסית לאלה שאינם מבינים את הכללים. פלט של אלקטרוקרדיוגרמה, יראה להדיוט כתנודות מקריות חסרות כל משמעות. בידיו של מומחה, מקבל הפלט משמעות שונה לחלוטין. ראוי לציין כי אלמנט האקראיות הולך וקטן ככל שהניסיון בקריאת גרפים הולך וגדל ויכולת הניתוח משתפרת.
שיטה בדיעבד
יש נם כאלה הסבורים כי הגישה הטכנית יודעת להסביר ולחזות הכל בדיעבד. אני סבור שכדי לסחור בהצלחה על פי הגישה שומה עליך ללמוד ולבחון גרפים משנים עברו וממקומות אחרים. לאו דווקא מן השוק המקומי. על ידי כך תשיג שני דברים מרכזיים :
1. כך תוכל לבחון את התקדימים עליהם אבסס את החלטות הקנייה והמכירה שיוצגו בהמשך ותוכל לגלות האם עבדו בעבר.
2. על ידי בחינת הכללים בעבר תוכל לנתק את עצמך מן התנאים הסביבתיים ששררו אז. לא עיתונים, לא נתונים כלכליים או פוליטיים, לא מצב רוח. רק אתה והגרף. ואז, תעמוד במצב בו תוכל להגיב להתרחשויות בזמן אמת.
מטרתה של השיטה הטכנית אינה לחזות את השוק, אלא כפי שכתבתי קודם, לסייע להתמודד עם הנתונים הנוכחיים ולהגיב כלפי אירועים הקורים בשוק.

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל
היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים
בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.
המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון
חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.
ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.
כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- דור ההמשך: איך להיערך נכון להעברה בין־דורית של רכוש לילדים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

רמי לוי - מהמכולת בשוק מחנה יהודה לטייקון; כל התחנות בדרך ל-7 מיליארד שקל
הנפקת חברת הנדל"ן של רמי לוי, מספרת על יזם בלתי נלאה שהצליח להפוך מכולת לרשת השנייה בגודלה בישראל ועל הדרך לקנות ולהשביח נדל"ן בשווי של מיליארדים. כך הגיעה משפחת לוי להון של 7 מיליארד שקל
רמי לוי מנפיק את חברת הנדל"ן שלו בבורסה. השווי המבוקש - 4.5 מיליארד שקל. ייתכן שלוי יסגור על פחות. אבל, השווי של הנדל"ן מבחינתו גדול משמעותית מהשווי של הקמעונאות (בנדל"ן הוא מחזיק ב-100%, בקמעונאות כ-40%). חשבתם שרמי לוי זה בעיקר רשת מובילה? טעיתם, גם אנחנו טעינו. רמי לוי, זה טייקון של נדל"ן, קמעונאות, עם החזקות ברשת פארם, תעופה, סלולר ועוד. ההחזקה של רמי לוי ברשת הקמעונאות שווה כ-1.7 מיליארד שקל, לצד השקעות פרטיות ונכסים נוספים ועם ההחזקה בחברת הנדל"ן שעומדת להנפיק, ההון של המשפחה באזור 7 מיליארד שקל.
לוי הוא מעשירי הארץ והכל ב-10 אצבעות. לא ירושה, לא מתנה. עבודה קשה. זו הזדמנות לספר את הסיפור של רמי לוי, סיפור חובה ליזמים - כל הדרך מחנות קטנה לאחד מאנשי העסקים המובילים בארץ.
רמי לוי נולד ב-1955 בשכונת נחלאות בירושלים, אחת השכונות הוותיקות והצפופות של העיר. המשפחה התגוררה בדירה קטנה, וההורים התקשו לפרנס את הילדים הרבים. "גדלתי עם הפחד שיום אחד לא יהיה לחם בבית", סיפר לוי בראיון לפני יותר מעשור. "זה פחד שמלווה אותי עד היום. גם כשיש לי מיליארדים, אני עדיין זוכר את התחושה הזאת של חוסר ביטחון".
בגיל 14, במקום להמשיך ללימודים תיכוניים מלאים, החל לוי לעבוד בשוק מחנה יהודה. תחילה כסבל, סוחב ארגזים כבדים תמורת גרושים, ואחר כך כעוזר לסוחרים ותיקים. "השוק היה האוניברסיטה שלי", אמר בראיון בעבר. "שם למדתי שהכי חשוב זה להיות הוגן עם הלקוח. אם אתה גונב אותו פעם אחת, הוא לא יחזור".
- רמי לוי מעלה את המחיר בהצעת הרכש לקופיקס
- רמי לוי חוצה לראשונה את רף 2 מיליארד שקל ברבעון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השנים בשוק עיצבו את תפיסת העולם העסקית שלו. הוא ראה איך סוחרים מרוויחים אחוזים בודדים על כל עסקה אבל מצליחים להתפרנס בכבוד מהמחזור הגדול. הוא הבין שהמפתח הוא נפח - למכור הרבה במרווח קטן ולא מעט במרווח גדול.