על ביקורת ומבקרים

הביקורת הנפרשת ונמתחת בתדירות מעייפת על השיטה ועל אותם אלה שבחרו לפעול על פיה, הינה רחבת היקף. לעיתים, נדמה כי השיטה והעוסקים בה, נמצאים במעקב מיקרוסקופי מתמיד אשר כל מטרתו ללכוד את השיטה בנקודות החולשה שלה ואכן, כבכל שיטה העוסקת בשוק דינאמי ובעל רמת אי ודאות, נקודות חולשה כאלה אכן קיימות.

לא תמיד ביכולתה של השיטה להעריך את כיוון השוק בדיוק בו מצפים ממנה לעשות זאת. לעיתים, נעוצה הטעות בפירוש שנתן המנתח הטכני לתבנית שיצר השוק או שימוש שעשה בכלים שאינם מתאימים לשלב בו נמצא השוק. במרבית המקרים האחרים, הרי שהביקורת הנמתחת על השיטה אינה הוגנת ובאה לחפות על אי יכולתו של המבקר להבין את השיטה או לפעול על פיה.

למרות זאת, אין שיטה טובה מזו להערכת מצבו הנוכחי של השוק, להתמודדות עם הנתונים הנוכחיים ואין שיטה טובה מזו לתזמון נכון, לקביעת נקודות כניסה ויציאה מן השוק, לעבודה ברמת סיכון נמוכה וצמצום ההפסדים לרמת המינימום.

הביקורת

הביקורת באה ממגוון רחב של העוסקים בתחום. בחלקה היא מקצועית ולגיטימית ומטבע הדברים, היא זו שתקבל את עיקר התייחסותי. חלקה האחר של הביקורת בא מאותם אלה שנחלו אכזבה מן השיטה. אכזבה משום שלא השכילו להתמודד עמה, להבינה, או משום שאינה מתאימה להלך מחשבתם. הסיבות, כפי שכבר ציינתי, אינן חשובות.

ויש כמובן את החלק השלישי של המבקרים הנצחי והפיקנטי ביותר הנקרא "ביקורת ברמה האישית". ביקורת זו היא השכיחה ביותר ובה כולנו נתקלים לא אחת. הביקורת אינה כלפי השיטה אלא כלפי העוסקים בה ובדרך כלל מדיפה ריח רע של חוסר פרגון קנאה תסכול ומרירות.

האמנם נבואה המגשימה את עצמה?

אחת מן הטענות הלגיטימיות מתמקדת בהנחה כי הגישה הטכנית היא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. טענה לגיטימית ומקובלת אם כי לדעתי בלתי רלוונטית .הניתוח הטכני הוא סובייקטיבי באופיו ולעיתים יתקיימו מצבים בהם לא יהיו שני מנתחים טכניים תמימי דעה באשר לשוק אותו הם חוקרים. מובן שקיימים כלי עזר נוספים שמטרתם לאשר או לסתור את הנחתו הראשונית של המנתח, אך עדיין הניתוח נשאר ומוגדר כסובייקטיבי כך שלא כולם רואים הכל עין בעין. גם אם כך היה הדבר וכולנו היינו תמימי דעים באשר לכיוון שיוטו של השוק, הרי שאנשים מטבעם שונים זה מזה בגישתם לשוק, בטקטיקות שלהם ובדרך בה הם פועלים. חלק יפתחו פוזיציה בשלב מוקדם ככל האפשר כאשר רב הנסתר על הגלוי, ולו רק כדי לסחוט עוד כמה אחוזים זעומים אם וכאשר יחל השוק מהלך משמעותי. אחרים, יחכו לאיתות טכני מובהק כי אכן מגמה חדשה נולדה ואילו הזהירים באופים ימתינו בסבלנות עד לשלב בו יתרחש תיקון טכני הנוגד את כיוונה של המגמה הראשית.

סביר להניח כי לו הייתה מתרחשת סיטואציה בה היה ברור לכל כי פעולה משותפת גורמת לעיוות השוק, הרי שכתוצאה מכך היו השחקנים עורכים כיוונונים עדינים לכלים שלהם כדי לקבל את האות לפתיחת פוזיציה בנקודות ייחודיות. מה גם שחשוב לזכור שהגרפים אינם גורמים לשוק "דובי" או "שוורי". מגמות אלו מופיעות ונשמרות אך ורק כאשר הן מונעות ומקבלות צידוק על ידי חוקי הביקוש וההיצע הכלכליים.

הטענה כי השיטה הטכנית היא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה היא טענה מתחכמת שכן כדי שהיא תהפוך להיות כזאת, עליה להיות מושלמת. השאלה המרכזית שכל אחד חייב לשאול את עצמו האם גישה זו עובדת עבורו. אם כן מה טוב. אנא המשך והתעלם מכל השאר. אם לא. נטוש וחפש משהו אחר.

השיטה היא כלי עבודה כפי שמפתח צינורות הוא כלי עבודה וכפי שמקדחה היא כלי עבודה. ואם כבר הלכת לאיבוד בשטח תוך שימוש במפה, לא סביר להניח שהמפה לא נכונה.

תיאורית ההליכה המקרית

ביקורת נוספת הראויה למלוא ההתייחסות היא "תיאורית ההליכה המקרית" אשר פותחה וטופחה בקהילייה האקדמית, גורסת כי תנודת המחירים היא בלתי תלויה וכי מחירי העבר אינם אינדיקטור אמין לחיזוי מחירי העתיד. במילים אחרות, תנודת המחירים היא אקראית ובלתי ניתנת לניבוי. למרות שאין עוררין על כך שאכן קיימת מידת מה של אקראיות בתנודת המחירים הרי שיהיה זה בלתי מציאותי להניח כי כל תנודת המחירים היא כזו. הויכוח האקדמי האם נעים המחירים במגמות הינה בעלת חשיבות מזערית לדידו של הטכנאי המוצא עצמו חשוף בצריח אל מול שוק "דובי" או "שוורי".

מושגים אלו המשמשים תדיר פרשנים ומנתחי שווקים למיניהם, סותרים את הנחותיה של "תיאורית ההליכה המקרית" שכן לו כל תנודת המחירים הייתה רנדומלית במהותה, לא היה מקום בלקסיקון השוקי למינוחים שכגון אלה. אם עדיין מכרסם בך הספק, קורא יקר, מבט חטוף בגרפים שונים הלקוחים אקראית מכל בורסה או מכל שוק שהוא, יבהיר לך את נוכחותן החזקה של המגמות השונות.

כנגד טענותיה של תיאורית ההליכה המקרית עולה השאלה לגבי אורך חייהן והרווחיות העודפת שמעניקות למשתמשיהן מערכות ממוחשבות עוקבות מגמה שכל מטרתן לזהות ולאותת בשלבים מאוד מסוימים ובעלי סיכון נמוך במגמות שוק למטרת רכיבה עליהן. למרות התחושה ששתי גישות אלו סותרות האחת את רעותה, ונמצאות בקונפליקט מתמיד, מעניין לגלות כי השיטה הטכנית ו"תיאורית השוק היעיל" עליה מתבססת תיאורית ההליכה המקרית, נושקות אחת לשניה בהנחת היסוד שלהן הגורסת כי השוק מגלם את כל האינפורמציה. האקדמיה טוענת כי אין אפשרות להפיק רווח עודף על השוק כתוצאה משימוש באינפורמציה זו שכן היא מגולמת במהירות לתוך המחירים, הנחה זהה להפליא לזו של הגישה הטכנית.

בסיכומו של דבר, כל תהליך נתון יראה רנדומלי ובעל יכולת ניבוי אפסית לאלה שאינם מבינים את הכללים. פלט של אלקטרוקרדיוגרמה, יראה להדיוט כתנודות מקריות חסרות כל משמעות. בידיו של מומחה, מקבל הפלט משמעות שונה לחלוטין. ראוי לציין כי אלמנט האקראיות הולך וקטן ככל שהניסיון בקריאת גרפים הולך וגדל ויכולת הניתוח משתפרת.

שיטה בדיעבד

יש נם כאלה הסבורים כי הגישה הטכנית יודעת להסביר ולחזות הכל בדיעבד. אני סבור שכדי לסחור בהצלחה על פי הגישה שומה עליך ללמוד ולבחון גרפים משנים עברו וממקומות אחרים. לאו דווקא מן השוק המקומי. על ידי כך תשיג שני דברים מרכזיים :

1. כך תוכל לבחון את התקדימים עליהם אבסס את החלטות הקנייה והמכירה שיוצגו בהמשך ותוכל לגלות האם עבדו בעבר.

2. על ידי בחינת הכללים בעבר תוכל לנתק את עצמך מן התנאים הסביבתיים ששררו אז. לא עיתונים, לא נתונים כלכליים או פוליטיים, לא מצב רוח. רק אתה והגרף. ואז, תעמוד במצב בו תוכל להגיב להתרחשויות בזמן אמת.

מטרתה של השיטה הטכנית אינה לחזות את השוק, אלא כפי שכתבתי קודם, לסייע להתמודד עם הנתונים הנוכחיים ולהגיב כלפי אירועים הקורים בשוק.